תכלית הגלות
בני-ישראל התפזרו בכל העולם, גם באיים רחוקים, והם נעים ונדים ממקום למקום, כדי לטהר את ארץ העמים שאווירהּ טמא (גיטין יח,ב). האמונה הפשוטה שבלב כל אחד ואחד מישראל, אף שהיא בבחינת 'שינה' אצלו, בכוחה לטהר את טומאת ארץ העמים.
(כתר שם טוב)
גלות ויגיעה
בזמן שבית-המקדש היה קיים נמשכו בני-ישראל בטבעם לעבודת ה', מתון רצון וחפץ אמיתי, ואילו ענייני העולם הזה היו אצלם מצד ההכרח, בדרך עראי ובקרירות. לעומת זה, בזמן הגלות המצב הפוך – האדם נמשך בטבעו אחר צורכי הגוף וענייני העולם הזה, ואילו עבודתו את קונו ואהבתו לה' באות על-ידי יגיעה ועמל רב.
(לקוטי תורה)
קשר ישיר
בזמן שבית-המקדש היה קיים גילוי השכינה נמשך לישראל ללא 'מתווכים'. בני-ישראל היו אז בדרגה עליונה ביותר, ויכלו לקבל אור אלוקי שלא על-ידי 'מתווכים', אבל בזמן הגלות נשפע השפע האלוקי לבני-ישראל על-ידי המלאכים.
(לקוטי תורה)
קבלת עול בגלות
בזמן הבית, כששרתה השכינהבישראל, עיקר עבודתם של בני-ישראל הייתה מתוך אהבה ורצון, והיה להם תענוג בעבודתם, אך בזמן הגלות, כשהשכינה אינה מאירה בגלוי, עיקר העבודה היא מתוך קבלת עול, יראה וביטול.
(לקוטי שיחות)
הגלות כחלום
הגלות נמשלה לחלום, כפי שנאמר (תהילים קכו,א) "היינו כחולמים". בחלום יכולים להתחבר שני דברים מנוגדים. כך בזמן הגלות האדם מחבר שני דברים מנוגדים – בשעת התפילה הוא מתעורר באהבת ה', ואחרי התפילה האהבה חולפת ועוברת, והאדם טרוד כל היום במיקח וממכר, ועושה את צורכי גופו עיקר.
(תורה אור)
תכלית, לא עונש
הכוונה העיקרית של הגלות אינה להעניש את ישראל על חטאיהם, אלא כדי שתתבצע העבודה של בירור הניצוצות. לכן גם כשיהודי אחד בלבד גולה למדינה כלשהי והקב"ה מצליח בידו לברר את כל הניצוצות הטמונים שם, הרי הוא משלים את כוונת הגלות, והוא מכין את המדינה ההיא לביאת המשיח.
(לקוטי שיחות)
בדרך לגילוי הגדול
כשם שהכוונה העיקרית של גלות מצרים הייתה להביא לידי קבלת התורה, כפי שנאמר (שמות ג,יד) "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה", כך אריכות הגלות הנוכחית ייעודה לזכות לגילוי פנימיות התורה לעתיד לבוא.
(תורה אור)
חלק מהעלייה
כוונת הגלות להביא את בני-ישראל לדרגה נעלית יותר משעמדו בה בזמן הבית. מובן אפוא שהירידה בגלות אינה אלא חלק מהעלייה הבאה לאחריה.
(הרבי מליובאוויטש) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
