'יד' לספר תורה
ב'התקשרות' (גיליון תשפ"ד) דן הרה"ג ר' יוסף שמחה גינזבורג בטעם למנהג בהרבה קהילות ישראל לקרוא בתורה בעזרת 'יד', והנני בזה להביא את מה שרשמתי בעניין זה.
בשערי הלכה ומנהג (חיו"ד סו"ס קיט) כתב הרבי: "בודאי תכינו גם מעיל וכו' לספר תורה, ואבקש כן להתקין, כפי מנהג הדורות, גם יד מכסף וכו'...".
בספר שולחן הקריאה, ילקוט דוד (להג"ר דוב בער דוד ריפמן, סי' ז, דף כה, א) כתב: "ומה שנוהגין שהגבאי מראה לקורא בתורה בעת קריאתו מלה במלה שהיא בתמונת יד ממש, יש רמז לזה במדרש ילקוט (תהילים רמז תשכג) על הפסוק 'כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך' – "יד ימנית אני כותב בה, ומראה בה טעמי תורה" עכ"ל (כרם שלמה לר"ש האאס, חאו"ח סכ"ד). ולפי זה היה צריך להיות בידו ממש, אכן ממה שאמרו חז"ל "האוחז בספר תורה ערום, נקבר ערום" ("בלא אותה מצוה"), לכן עושים זה מכסף (וכדומה) כמו שכתוב "זה אלי ואנוהו – התנאה לפניו במצות", עיין שם.
ובספר דברי קהלת (מנהגי פרנקפורט, עמ' 51) כתב: "...כורך המפה ולובש המעיל על ספר תורה ותולה היד של כסף, שאחת מאצבעותיה ארוכה מחברותיה, שהקורא מניחה תמיד במלה שקורא, למען ידעו הוא והקרוא [=העולה לתורה] תמיד מקום הקריאה".
וראה בשו"ת תרומת הדשן (פסקים וכתבים סי' רכה) שדן בשאלה אי שרי לשנות הכלונסות [=מוט שעליו תולים הפרוכת של הארון קודש] לפחים [=העצים, ה"יד"] שמסמנים בו הספר תורה לקריאת היום. ומסיים שם: "פחים שאינו אלא לסימנים בעלמא לצורך בני אדם שלא יטעו, ולא כל כך לנוי ספר תורה ולא למלבוש ולא לצניעות". וכך פסק הרמ"א (או"ח סי' קנד סעי' ו): "ופרוכת שאנחנו תולים לפני הארון אין לו קדושת הארון רק קדושת בית הכנסת, וכן הכלונסות שבו תולין הפרוכת, ומכל מקום אסור לעשות מהם העצים שמסמנים בו הקריאה לחובת היום, שאינם קדושים כמו הם".
וכתב המג"א (שם ס"ק יד): "ועכשיו נהגו לתלותן [=היד] בספר תורה לנוי". ומוסיף הפרמ"ג (בא"א): "וכל לנוי הוה תשמיש קדושה, כמו טסי כסף, עיין יו"ד סי' רפב סעי' טז [=ואסור להוציאם לחולין]".
ובשו"ת שבט הלוי (ח"ו סי' סג) כתב: "הרמ"א ומג"א ופרמ"ג איירי בעצים שמסמנים את הקריאה, והיינו ידות של עץ, מה שאין כן כהיום שעושים זה מכסף וזהב דרך כבוד, [דינם] כשאר כלי כסף של ספר תורה שהם תשמישי קדושה, וגם כיוון שהמנהג שתולין [אותו על הספר תורה], אולי אזלינן בתר מנהג דעלמא כמו שכתב מגן-אברהם. מכל מקום אם בשום פעם לא תלו [את היד] על הספר תורה – אם כן אין בידינו לאסור, כיוון שנעשה רק להראות הקריאה".
הרב אלי' יוחנן גורארי' – הרב הראשי לחולון
הערות המערכת
א. בגמ' (ברכות סב,א) נאמר שביד ימין "מראה בה טעמי תורה", ופירש"י שם: "נגינת טעמי מקרא... מוליך ידו לפי טעם הנגינה..." עיי"ש. ולכאורה אינו שייך למובא כאן – סימון והוראת מקום הקריאה.
ב. מלשון המג"א הנ"ל ניתן להבין, שמימיו ואילך, שנוהגים לתלות את היד על הס"ת, עיקרה עשוי לנוי, ולכן (כשאכן תולין אותה בפועל)מהווה היד 'תשמיש קדושה' (גם אם אין מראין בה בפועל את מקום הקריאה). אבל אין זה מסביר מדוע (למנהגנו)אין משתמשים בה.
צוארינו / צוארנו
בגליון תשפ"ד עלה ונסתפק הרב גינזבורג בכתיב הנכון של מילת 'צווארנו' המופיע בברכת 'אהבת עולם' שלפני קריאת שמע של שחרית, וכן בסדרת 'הרחמן' שבברכת המזון.
ולא הבנתי הספק בזה, שהרי המשך הבקשה נאמר בלשון רבים: "ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו", או "והוא יוליכנו קוממיות לארצנו", הרי שהבקשה היא עבור כל ישראל. והאם ייתכן לפי פשוטו לומר שכולנו מבקשים לשחרור של צוואר אחד משותף לכולנו?
הרב הנ"ל ציין (בהע' 12) לנאמר באיכה (ה, ה): "על צווארנו נרדפנו", שתיבת 'צווארנו' מופיעה חסרת יו"ד [ואגב, זה המקום היחיד שמופיעה מילה זו בתנ"ך]. אך גם שם ברור לפי פשוטו1 שהכוונה לצווארים רבים – של כל אחד מהנרדפים ר"ל. ועל כן אף חסרון היו"ד שבסידורים אין לדייק בו שהכוונה לצוואר יחיד, כי אם שנכתב חסר יו"ד, אך הכוונה זהה לאילו נכתב מלא.
ומכיוון שהרב הכותב ציטט מכמה סידורים, אציין שבסידור דפוס ונציא רפ"ד כתוב 'צוארינו', ואילו בסדור ר' שבתי סופר מפרעמסלא [תלמיד ה'לבוש'], שסידורו הוא אבי הסדורים המדויקים של בני אשכנז2, מופיע 'צוארנו' חסר יו"ד, ללא כל הערה. וזה תואם להערת כת"ר, שלבני אשכנז אין הבדל בביטוי בין 'צווארנו' ל'צווארינו'. ולכן לא איכפת להו לכתוב 'צווארנו' חסר יו"ד. ורק לבני עדות המזרח נחוץ לדייק ולכתוב 'צווארינו' מלא.
אגב: בדקתי בסידור 'קרבן מנחה' של נוסח האריז"ל [שנדפס מחדש אשתקד במהדורת צילום], ושם – הן בברכות קריאת שמע והן בברכת המזון – השתמטו מלתרגם מילים אלה לגמרי, כנראה מחמת היראה.
_____________________
1) ורק לפי מדרשו, שהצואר קאי על בית המקדש, יש לפרש 'צווארנו' בלשון יחיד – ראה מדרש רבה במקומו.
2) ומוזכר גם בהסכמת מהרי"ל אחי רבינו הזקן לסידור רבינו הזקן (סדור תורה אור, קה"ת נ.י. תשמ"ז ע' 14).
סידור רבינו הזקן עם ציונים מקורות והערות
מכיוון שהוזכר שם נוסח 'סידור רבינו הזקן עם ציונים מקורות והערות' (קה"ת נ.י. תשס"ד), אבקש להתנצל בזה, ואפרש שיחתי:
ראשית המחשבה היתה להדפיס את ההערות רק על פסקי ההלכה שבסידור רבינו, ואחר-כך ניתוספו הערות גם על התפילות, אך עדיין התלבטנו אם לכלול גם את כל נוסח התפילה. והרי ידוע ומפורסם שכוונת רבינו הזקן היתה שיהא הסידור שווה לכל נפש, ולכן כמעט שלא רשם בו כוונות שהן על-פי קבלה. ואיך ייתכן להדפיס את סידורו עם הערות ושקלא וטריא וכו', שיפריעו להתרכזות המתפלל על כוונת התפילה? ובכל זאת ההכרעה ברוב יועץ היתה לכלול בו את נוסח התפילה, משום שסידור זה לא נועד להתפלל בו, אלא ללמוד כו'. ושולב בו נוסח התפילה רק כבסיס להערות, וכל דבר חידוש שהגיע לידינו אז ציינו בהערות. אך הנוסח עצמו נעתק ממה שעמד אז מוכן ל'סידור תהלת ה' באנגלית – עם הדרכות' (קה"ת נ.י. תשס"ג).1 ועל כן אין לדייק בנוסח סידורנו הנ"ל יותר מאשר בקודמו, היינו סידור תהלת ה' הוצאה הנ"ל. ואת הקוראים הסליחה.
_________________
1) אלא שהוסרו ממנו הכוכביות של השבא-נע, ונתוספו בו הטעמים של פסוקי תורה ונביאים, גם שינינו לכתוב שם הוי"ה מלא (לא שני יודין) - כבסדורים הקדמונים של רבינו.
תפילין אחרי השקיעה
בגיליון תשפ"ג (עמ' 19 הע' 73) מציין לקובץ אהלי שם ח"ז עמ' רלח, והן הערותיי על הלכות תפילין שבסידור רבינו הזקן. והרי מאז הופיעו הדברים בסידור הנ"ל (בעמ' פג). ולגוף הדברים, לפלא שלמרות שפסק אדה"ז בסידורו ש"אין להניח תפילין אחר תחילת השקיעה", כותב הוא: "אך מסתבר, שמי שלא הניח עדיין – יניח גם אחרי השקיעה" – וצ"ע.
הרב לוי יצחק ראסקין, דומ"צ דקהילת ליובאוויטש, לונדון
תשובת המערכת:
א. "צווארנו" – מי לנו "פשוטו" יותר מהתרגום לאיכה, ושם מופיע "על צווארנו" – "על פירקת צוורנא" לשון יחיד (וכן "עול הגויים" הוא לשון יחיד), כאילו כל ישראל אדם אחד הם. וכן במצודות שם. וביחס למבטא הצירי, הרי גם בסידורינו נשמר ההבדל בין "אלוקינו, אדונינו [=ביו"ד, לשון רבים, לבין] מלכנו, מושיענו [=בלא יו"ד, לשון יחיד]" וכן בין "אלוקינו ואלוקי אבותינו... בימינו [=ביו"ד, לשון רבים, לבין]... חלקנו [=בלא יו"ד, לשון יחיד] בתורתך", ומה נשתנה "צווארנו"?
ב. תפילין אחרי השקיעה – במג"א (סי' ל ס"ק ב) הובא מהמרדכי (בהל' קטנות הל' תפילין דף יג, סוף טור א) ש(גם להאומרים לילה לאו זמן תפילין מה"ת) מותר להניחן עד צאת-הכוכבים, וכבר כ"כ בתשובות הגאונים שערי תשובה סי' קנג. וביאר שם בארצות החיים (המאיר לארץ ס"ק ד), שחז"ל אסרו להניחן משום שלילה הוא זמן שינה, ואין זה אלא מצאת הכוכבים כמבואר בר"ס רלה, וכדברי רבינו בשו"ע שלו. וראה בס' פסקי תשובות שם הערה 11 בקשר להאמור בסידור, שמקורו בשער הכוונות סוף נוסח התפילה (ולא בא לפסוק זאת למי שטרם הניח תפילין היום).
'צווארנו' בסידורי חב"ד
בעניין השאלה ב'התקשרות' (פרשת ואתחנן, גיליון תשפ"ד) מה פשר ריבוי השינויים בסידורינו, שבחלק מהמקומות והדפוסים מופיע בלשון יחיד צווארנו ובחלקם בלשון רבים צווארינו.
ויש לומר:
ידוע מה שכתב רש"י בספר משלי1 על הפסוק "כי לוית חן... וענקים לגרגרותיך", וזה לשונו הק': "לגרגרותיך – לצווארך, ועל-שם שהקנה עשויה טבעות טבעות, קורא הצוואר בלשון רבים". ועל-פי-זה לכאורה אין מקום לדייק ולהקפיד כיצד לכתוב בסידור, וכפי שאכן קיימים השינויים בזה.
ועוד יש לומר:
דלכאורה אכן צריך לומר צווארנו ללא יו"ד. והיינו בלשון (צוואר) יחיד דווקא, הן בברכת אהבת עולם והן ב'הרחמן' שבברכת המזון.
והטעם, היות שאנו מתכוונים בברכות ותפילות אלו על צווארם של בני-ישראל, ובלשון הכתוב נאמר2: "על צווארנו נרדפנו וגו'", צווארנו בלשון יחיד. וראה מה שכתב אדמו"ר הזקן בשו"ע3: "כל הברכות והתפילות תפשו לשון הכתוב בכל מה דאפשר".
אילו הכוונה בתפילה ובברכת המזון הייתה אודות בית המקדש, היה מקום לדייק ולכתוב שם צווארינו עם יו"ד בלשון רבים, שאז הכוונה הייתה על שני המקדשות, כפירוש רש"י4.
הרב אשר גרשוביץ, צפת עיה"ק
_______________________
1) א,ט.
2) איכה ד,ה.
3) או"ח סי' קסז ס"ה, ועוד.
4) בראשית מה,יד [וראה מש"כ לעיל הרב ראסקין בזה].
ניגונים בתפלה
בקשר למה שנדפס ב'התקשרות', גיליון תשפ"ד, שהרבי שר את הניגון 'שאמיל' על המילים "פאר וכבוד...", והעירו ממ"ש ב'לקט הליכות ומנהגי ש"ק' שערכתי, ששם נדפסה שנת תשכ"ב. הנה כנראה שזו היתה טעות הדפוס, וכבר רשמתי שצריך להיות תשכ"ג – ולא תש"כ (כמובא ב'התקשרות').
וכן רשום ביומן פרטי של אותה שנה.
הרב מיכאל זליגסון, קראון הייטס | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
