רוחות זרות נשבו בעיר באַר שבאוקראינה. רבים מבני העיר יצאו לתרבות רעה ופרקו מעליהם עול תורה ומצוות. צעירים רבים בילו את ימיהם ולילותיהם בהוללות ובלֵצנות, ולעגו לכל דבר שבקדושה.
גם התייחסותם לתנועת החסידות הייתה לעגנית. הם זלזלו בצדיקי החסידות, ולא האמינו במופתים שסיפרו עליהם. רבי זושא מאניפולי, מתלמידי המגיד ממזריטש, נהג לסובב בעיירות ולחפש נשמות נידחות. פורקי-העול שבעיר באַר שמוהו מטרה לחיצי הלעג שלהם.
יום אחד עמד רבי זושא לצאת לאחד ממסעותיו. קודם צאתו לדרך שילם לעגלון תוספת תשלום, וציווהו: "הדרך הרגילה עוברת בעיר באַר, אך אני מבקש ממך שלא להיכנס לעיר. כפיצוי על הארכת הדרך הוספתי לך על התשלום. ראה הזהרתיך!".
העגלה יצאה לדרכה, ורבי זושא התנמנם. לא-הרחק מהעיר באַר עצרה ליד העגלה מרכבה ובה ישב הצדיק רבי משה מפשוורסק. הוא שאל את העגלון: "מי נוסע עמך?". השיב העגלון כי בעגלה יושב רבי זושא מאניפולי. שאלו רבי משה: "האם תיסע דרך העיר באַר?". השיב העגלון בשלילה, וסיפר על אזהרתו הנמרצת של רבי זושא.
"אם-כן", אמר הצדיק מפשוורסק, "הנני מצווה עליך לעבור בעיר באַר. אל-לך לחשוש מאזהרתו של רבי זושא, כי הנני מבטיחך שלא יאונה לך כל רע; אך אם לא תשמע לי – לא תינקה".
הצדיק מפשוורסק המשיך בדרכו והותיר את העגלון מתלבט. מצד אחד הזהירו רבי זושא, ומצד שני עומדת לנגדו אזהרתו של הצדיק מפשוורסק. הוא החליט כי מכיוון שהדרך העוברת בעיר קלה יותר ייסע בדרך זו, והלוא בידו הבטחתו של הצדיק מפשוורסק.
אך הגיעו לשערי העיר באַר התעורר רבי זושא. כשגילה היכן הם נמצאים, החל לקרוא בקול (כדרכו המיוחדת להפנות את דברי תוכחתו אל עצמו): "רשע שכמותך, זושא, איך העזת לנסוע דרך מקום טמא כל-כך?!". העגלון נבוך, והחל להתנצל כי אך בטעות המשיך ישר במקום לפנות, ואם הצדיק רוצה, הוא מוכן לשוב על עקבותיו.
רבי זושא הקפיד שלא לנסוע בלילה, ומכיוון שהחל להחשיך, לא הסכים לחזור. הוא ביקש מהעגלון כי ימצא לו חדר באכסניה שבו יוכל לשהות בלילה, ושלא ייוודע לאיש כי הוא שוהה בעיר. העגלון התאמץ למצוא חדר כבקשתו, ולא הצליח. באין-ברירה נאלץ רבי זושא ללון באכסניית אורחים ציבורית. הוא נכנס למקום בשקט ושכב לנוח בפינה נסתרת.
בדרך כלשהי נודע לפורקי-העול כי רבי זושא שוהה באכסניה. חבורה של פוחזים נשלחה למרר את חייו. הללו נכנסו לאכסניה, ישבו סמוך אליו, והחלו במשחקי קלפים מתוך השמעת ניבולי-פה וקולות צחוק פרועים, כדי להכעיסו.
רבי זושא התרומם והחל לייסר את עצמו: "רשע אתה, זושא, רשע גמור. הלוא תזכור את כל מעשיך השפָלים והנבזים. כאשר היית במקום פלוני עשית שם חטא כזה וכזה. כשהיית במקום אלמוני עשית מעשה נורא כזה וכזה...".
כך עמד רבי זושא ומנה ופירט את העבֵרות הרבות שעבר כל אחד ואחד מאנשי החבורה, בעוד הם מאזינים לו ואינם מאמינים למשמע אוזניהם. היה ברור להם כי כל מסתורי לבבם גלויים לפני רבי זושא.
רבי זושא המשיך, כמדבר אל עצמו: "ומה תענה ליום הדין? הרי לא תהיה לנפשך מנוחה מרוב ייסורים וצער על כל מעשיך בעולם הזה!".
דבריו המסו את לבב אנשי החבורה, והם לא ידעו היכן לטמון את פניהם מרוב בושה. רוח תשובה התעוררה בליבם וסחפה אותם לבכי מתייפח, עד שלא נשאר בהם כוח לזוז ממקומם.
רבי זושא הוסיף לחצוב בסלע: "זושא, זושא, האם חשבת שבמעט הרהורי תשובה יצאת ידי חובתך?! הלוא אתה יודע כי אין זה אלא מן השפה ולחוץ. מחר תשכח הכול ותחזור למעשיך הרעים, ככלב השב על קיאו. האם אתה סבור כי בתשובה קלה כזאת יסלח לך הקב"ה?!".
אנשי החבורה לא יכלו עוד להתאפק, ובלב נשבר ניגשו אל רבי זושא וביקשו ממנו שיסלח להם וילמד אותם דרך תשובה, כי רוצים הם בכך באמת. כשראה זאת רבי זושא, ערך להם סדר תשובה והם יצאו מהאכסניה נחושים להיטיב את דרכם.
למחרת בבוקר באו אליהם חבריהם כדי לשמוע את 'חוויות' הלילה וכיצד הצליחו להרגיז את רבי זושא. לתדהמתם ראו את חבריהם בהבעת פנים שונה לבלי-הכר. אלה היו העזים והחצופים שבחבורה, ועתה הם הולכים שפופים, ברוח נמוכה ובנפש שבורה. אט-אט נודע להם כל מה שאירע באותו לילה.
חרדה אחזה בפורקי-העול של העיר. עתה ביקשו גם הם לבוא לפני רבי זושא, כדי שיורם דרך תשובה, אך לא העזו לעשות זאת. בדיוק אז הופיע בעיר הצדיק מפשוורסק, שבא לקבל את פני רבי זושא. פניו קרנו מאושר, בראותו כי כאשר קיווה כן היה, וביקורו של רבי זושא בעיר הִטה את לבב פורקי-העול לתשובה.
לבקשתם, המליץ על בני העיר לפני רבי זושא, והוא קירבם מאוד ודיבר על ליבם עד שרבים מהם נהפכו לבעלי-תשובה גמורים. מאז היה רבי זושא בא לעיתים קרובות לעיר באַר, כדי להורות להם דרכי תשובה ועבודת ה'. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
