השמועה על האורח שבא לעיר פשטה במהירות. התרגשות אחזה בכול. לא בכל יום מזדמן לעיר גאון כזה, אשר שמו נישא בפי כול, הלוא הוא רבי עקיבא איגר.
רבי עקיבא נולד בעיר אייזנשטט שבהונגריה (כיום אוסטריה), אולם בצעירותו יצא ללמוד במעוזי התורה הגדולים שבפולין. ברבות הימים קיבל עליו את עול הרבנות בעיר פוזנה, במערב פולין.
זמן רב השתוקק רבי עקיבא לבקר את אמו הקשישה, שהתגוררה בעיר הולדתו. סוף-סוף הגשים את משאלתו, ויצא למסע הארוך אל העיר אייזנשטט.
דרכו עברה ליד העיר ניקלשבורג, שהייתה אחד ממעוזי התורה הגדולים. רבה הנערץ, רבו של חבל מורביה, היה הגאון רבי מרדכי בנט, שלמדנותו המופלגה הייתה שם דבר. החליט רבי עקיבא להיכנס לניקלשבורג ולפגוש את רבי מרדכי בנט.
המפגש המרגש של גדולי הדור נערך בנוכחות עם רב. רבי מרדכי בנט שטח לכבוד אורחו הדגול דברי תורה וחידושים נעימים, ותלמידי-החכמים ציפו לשמוע מפי האורח חידושים כנגדו. אולם לאכזבתם ישב רבי עקיבא ליד רבי מרדכי כתלמיד לפני רבו, ורק מדי פעם בפעם העיר הערה או חיזק את דבריו. גם רבי מרדכי עצמו תמה, האם נסכרו מעיינותיו של רבי עקיבא?
בכל-זאת קיוו הכול כי בבוא השבת יכבדם רבי עקיבא בדרשה, כיד גאונותו ועמקותו הטובה עליו. אולם התברר כי רבי עקיבא ממהר להמשיך בדרכו ולא יישאר בעיר לשבת.
רבי עקיבא נהג לנצל את מסעותיו כדי לבקר בכפרים נידחים, שמספר היהודים בהם היה מועט. בהזדמנויות האלה היה בודק את מצב המקווה, בוחן את השחיטה ומלבן שאלות הלכתיות סבוכות.
הפעם, לאחר שהספיקה העגלה לגמוא מרחק הגון מניקלשבורג, נכנס רבי עקיבא לאחד הכפרים שבדרך. ביקורו בא בתזמון מושלם, כי בדיוק אז התעוררה במקום בעיה הלכתית קשה, אשר רבי עקיבא סבר כי יש להביאה לפני רב המדינה, רבי מרדכי בנט.
ללא שהיות הורה לעגלון לשוב לניקלשבורג, כדי להעלות את הבעיה לפני הרב בנט. בבואו אליו החל מיד לדון בעניין הדחוף שלשמו בא.
רבי מרדכי הופתע לשמוע מפי רבי עקיבא סברות גאוניות, כשהפך בצדדי הבעיה ההלכתית והביא הוכחות וראיות עם מקורות מכל הש"ס ומספרי הפוסקים. שעה ארוכה ישבו שני הגאונים ושקעו בפלפולה של תורה, ורבי מרדכי שמח על ההזדמנות להיווכח בגדולתו ובגאונותו של רבי עקיבא.
גם למחרת הוסיפו הגאונים לדון בעניין, שהתברר כי הוא בעיה סבוכה במיוחד. השבת התקרבה, ורבי מרדכי ביקש מאורחו להשאיר את ההכרעה לאחר השבת. עכשיו כבר לא הייתה לרבי עקיבא ברירה אלא לעשות את השבת בניקלשבורג, לשמחת הרב ובני הקהילה.
ביום השבת נתכבד רבי עקיבא על ידי המרא-דאתרא לשאת דרשה. בבית-הכנסת הצטופף המון רב. טובי הלמדנים חידדו את חושיהם שלא להפסיד שום מילה. נשים הביאו את ילדיהן הרכים, לחזות בזיו פניו של הגאון ולחרות בנשמתם את אהבת התורה.
למדני ניקלשבורג היו אימת הדרשנים. בחריפותם נהגו להקשות על דבריהם ולהפוך בכל פרט. בדרשתו של רבי עקיבא איגר לא העז איש לפצות פיו. הכול האזינו לדבריו בדממת קודש ושתו בצמא כל מילה.
ופתאום נשמע קולו של רבי מרדכי בנט. הוא העיר הערה הסותרת לכאורה את המבנה שעליו התבססה דרשתו של רבי עקיבא.
רבי עקיבא הרהר כמה רגעים, קימט את מצחו והעביר את ידו על זקנו. לבסוף פנה בהכנעה אל רבי מרדכי ואמר: "אכן, הרב צודק!", וירד מן הבימה.
תדהמה אחזה בכולם. ניצוצות הבזיקו מעיניהם של גאוני ניקלשבורג, והם התלחשו כי עתה נתגלתה לפניהם גדולתו של רבם, אשר היא עולה על גדולתו של הגאון המפורסם. הערצתם אליו גברה וליבם עלז על שזכו לרב כזה.
אולם רבי מרדכי עצמו חש תחושת אשמה. הוא מיהר אל מעונו של רבי עקיבא ובתחנונים ביקש את סליחתו. הוא הסביר כי לא התכוון כלל להפריך את חידושיו, אלא רק להגדיל תורה ולהאדירה, והוא מֵצר על שבגלל קושייתו נאלץ הגאון להפסיק את דרשתו ולרדת מן הבימה.
רבי עקיבא חייך. הוא לא ראה בכך שום עלבון. בו-במקום הוכיח לרבי מרדכי כי קושייתו אינה קושיה כלל וכי הבניין שבנה עומד איתן.
רבי מרדכי נאלם דום. לאחר שהתאושש קרא בקול נסער: "אם כן, מדוע לא אמרתם זאת בשעת מעשה ולא המשכתם בדרשתכם?!".
השיב רבי עקיבא בפשטות: "הלוא אני אורח כאן ואילו אתם המרא-דאתרא. אילו הייתי משיב, היה הדבר עלול לפגום בכבודו של הרב. לכן העדפתי להישאר מנוצח ולא מנצח. מאותה סיבה גם נמנעתי מלהשמיע את חידושיי בפגישתנו הראשונה, בפני הקהל".
רבי מרדכי הורה מיד לכנס שוב את כל הקהל. הוא עלה על הבימה והרצה את תשובתו החריפה של רבי עקיבא לקושייתו, והבהיר כי כל המשך דרשתו עולה יפה, כפתור ופרח.
"ידענו גם ידענו את גדולתו התורנית של רבי עקיבא איגר", סיים הרב את דבריו, "אולם עתה נוכחנו בגדולתו האמיתית ובאצילות נפשו. למדנו מהביקור הזה פרק חשוב במידות טובות ובאחריות לכלל-ישראל". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
