קטעי יומן מחלוקת 'דמי חנוכה' על-ידי הרבי בשנים הראשונות, ופעמים אחדות במפתיע בשנים שלאחר מכן * מה יאה יותר לחסיד: קבלת דמי חנוכה או היותו 'נר להאיר' להפיץ המעיינות? * הנשמה ירדה לשוחח עם יהודי אודות חנוכה – התבטא הרבי באחת השיחות * כיצד הגיעה הרפואה לעיני התינוק? * ועבור מה יש לנצל את הכסף באמת
מאת הרב מרדכי מנשה לאופר
המבוגרים קדמו לצעירים
ביום ב' נר א' דחנוכה כ"ה כסלו תשט"ו החל הת' [הרה"ח ר'] יוסף בלזינסקי (אז מתמימי 770) את מכתבו לאחד מחבריו בארץ-הקודש, ובו כתב על אירועי 770, תוכן השיחות ועוד, ובאותו יום עדיין לא סיימו.
"היות ולא גמרתי את המכתב ביום שהתחלתי אלא אני גומרו היום, נר ה' דחנוכה, על-כן אני יכול לכתוב שהחתונות היו בחצר כ"ק אד"ש כפי שכתבתי וכ"ק אד"ש היה המסדר-קידושין. היום צריכים הבחורים להיכנס בשעה 6:30 לכ"ק אד"ש לקבל דמי חנוכה, אני חושב לעכב את המכתב עד לאחר קבלת הדמי חנוכה ואכתוב מזה".
ואכן הוסיף אחר כך: "בשעה 6:50 נכנסו לכ"ק אד"ש הבחורים לפי הכיתות, זאת אומרת שכולם נכנסו בפעם אחת אלא שקודם המבוגרים ואחר-כך הצעירים יותר. כ"ק אדמו"ר שליט"א דיבר אשר עניין חנוכה מורה לנו שצריך לעורר כוחות פנימיים יותר, וכן צריך להיות לימוד פנימיות התורה".
עוד מצאנו ב'קטעי יומן' כבר משנת תשי"ג (גיליון 27 של 'כפר חב"ד' עמ' 20), שם נתפרסם מכתב מיום "א' וארא, כ"ד טבת תשי"ג" ובו נאמר: "שכחתי לכתוב שקיבלנו דמי חנוכה בנר ה' דחנוכה".
דמי חנוכה על שם העתיד
הנער קאפל באכער (מראשי הקהילה החבדי"ת בדרום אפריקה) למד בצעירותו בישיבת 'תומכי תמימים' בניו-יורק, ברחוב בדפורד. באחד מלילות החנוכה, כשחזר לקראון-הייטס, שמע שהרבי מחלק דמי חנוכה לתלמידי הישיבה ב-770. הסדר היה שתלמידי בדפורד מעולם לא קיבלו מהרבי דמי חנוכה, ורק הבחורים הלומדים ב-770 זכו לכך. בכל-זאת נכנס הנער ל-770 ונעמד בתור. כשהגיע אל הרבי, שאל אותו הרבי: 'אתה לומד חסידות?' והוא שתק (בקושי ידע אז מהי החסידות). המשפיע ר' שמואל לויטין ע"ה, שעמד שם, הציל את המצב ואמר לרבי: 'ער וועט לערנען חסידות' [=הוא ילמד חסידות]. הרבי חייך ונתן לו דולר ('כפר חב"ד' גליון 1334, י"ח תמוז תשס"ט, עמ' 21).
בהזדמנות מסוימת התאונן אחד מחשובי החסידים שיש לו עגמת-נפש מזה שלא קיבל דמי חנוכה מהרבי. הרבי הגיב בפתק בעל תוכן חריף ('מאוצר המלך' כרך א' עמ' 31):
מה שלמדו בתו[מכי] ת[מימים], ומה ששמעתי שזהו תפקיד התמימים הוא – נרות להאיר, הפצת המעיינות דד[ברי] א[לוקים] ח[יים], ות[ורה] ומצ[וות] בכלל, וכיו[צא] ב[זה].
עסק בזה ב..., ובקשתיו כמה פעמים שלא יברח משם, ולא יזניח מושפעיו שם. ועשה להיפך. ובלבד.. להיות בארצ[ות] הב[רית] וע[ל] ז[ה] אין לו עגמ[ת] נ[פש].
בהיותו כאן – אמרתי וג[ם] כ[ן] כמה פעמים שיסע לפעמים תכופות, וידבר בכל המקומות דברי התעוררות ע[ל] ד[בר] חסידות וכו'. וג[ם] ז[ה] אין עושה. וכשנוסע פעם בשנה – ה[רי] ז[ה] למס[ירת] נ[פש] נחשב. ועוד קודם נסעו – מחשב היום שיחזור מנסיעתו, ומצפה לזה. וגם ע[ל] ז[ה] אין כל עגמ[ת] נ[פש]. ובמה ליגט מען [=שקועים ומנוחים] בעגמ[ת] נ[פש] – אם יחטפו השיריים ואם יקבל השקל כסף [=כ'דמי חנוכה']! וע[ל] ז[ה] רוצה שאסכים?
ביום ד' ח' טבת תשל"ד דיווח הת' אהרן דוב הלפרין שי' (לימים עורך 'כפר חב"ד') לדודו הרה"ג הרה"ח ר' שמואל אליעזר היילפרין, יו"ר איגוד צאצאי אדמו"ר הזקן (נדפס בתשורה 'בצילא דמהימנותא' אור לכ"ח אדר תשס"ט עמ' עט-פ):
"..ועכשיו אכתוב קצת מהחדשות האחרונות בבית חיינו: בוודאי שמעתם בארץ על מה שהרבי הכריז על מבצע חנוכה, שצריך לראות שבכל בית יהודי ידליקו נרות חנוכה. ובאמת המבצע כאן מאד הצליח וחילקנו לעשרות אלפי יהודים חנוכיות עם נרות והסברה על חנוכה וכו' וכנראה גם בארץ המבצע הצליח.
"...כן שמעתם בוודאי על ההפתעה הגדולה ועל הזכות הנפלאה שזכינו השנה, שלאחר הפסק של 15 שנה, חילק כ"ק אדמו"ר שליט"א דמי חנוכה מידו הקדושה. וכן למחרת באופן פתאומי, לא צפוי, היה התוועדות. כמו כן בשבת האחרונה היתה התוועדות.
"..נקודה קטנה מההתוועדות הפתאומית דחנוכה.. שמבין ימי חנוכה גופא, חוגגים דווקא את הנר החמישי... מבין ימות החנוכה, הנר היחידי שלא יכול אף פעם לחול בשבת, הוא הנר החמישי, ואם-כן לנר החמישי אין לכאורה שום שייכות לעניין של אור, לכן דווקא בו מודגש יותר עניין חנוכה"...
רפואת העין בדרך נס
סחה מרת א"ש, ממקורבות בית הרב (בת הרה"ח ר' שניאור זלמן גוראריה ז"ל):
מאורע זה התרחש בשנת תשל"ח. אחד הילדים סבל מבעיה בעיניו מאז לידתו. צינורית הדמעות הייתה סתומה, וכל בוקר היה קם כששכבה גדולה של מוגלה בעיניו. לאחר כמה חודשים ביקרנו אצל רופא שקבע כי אין מנוס מניתוח בשלב מסויים. ללא ניתוח – אמר הרופא – הבעיה לא תיפתר.
מצידינו לא רצינו בניתוח מיידי כי היה חורף, וחשבנו לחכות לקיץ ואז לנתח.
באותה שנה החליט הרבי – אחרי המאורע של שמיני-עצרת שחש אז בליבו – להעניק 'דמי חנוכה' לכל אחד ואחת. עברתי אפוא ליד הרבי עם הילד. הרבי העניק לי ולילד 'דמי חנוכה', ובחיוך נסוך על פני קדשו נפנף בידו הקדושה מעל ידיו של הילד כמה-פעמים (עד שהילד הבחין בכך); למחרת בבוקר, כשהילד קם, לא נותר שום רושם מהבעיה!
בבדיקות שערך אחר-כך הרופא הכריז: הנני מוכרח להודות שמשהו ניסי התרחש כאן!
אפשר מטבע נוסף?
הרב לייבל וולף זכה לקירובים מיוחדים ושליחויות מיוחדות מהרבי. הוא נהג להגיע לעיתים תכופות להתוועדויות הרבי, אף ששפת היידיש לא היתה מובנת לו. בראיון ל'כפר חב"ד' (גיליון 860, ג' תמוז תשנ"ט, עמ' 42) סיפר:
"פעם לדוגמה נכנסתי ליחידות בימי החנוכה עם כמה בני משפחתי והרבי חילק לילדיי מטבעות כדמי חנוכה. בתי הקטנה לא הסתפקה במה שקיבלה וביקשה עוד מטבע. הרבי חייך אליה ונתן לה מטבע נוסף".
למה ירדה הנשמה למטה?
באחת ההזדמנויות ('שיחות קודש' תשמ"א כרך א, עמ' 704) התבטא הרבי:
לשם מה נשלח יהודי לגלות – אין זה כדי לתקן נפשו האלוקית, שכן זו איננה זקוקה לתיקון, היא מלכתחילה מתוקנת – אלא הנשמה ירדה למטה כדי לתקן את הגוף ונפש הבהמית.
וכן – כדי להוציא יהודי מהגלות ולהעמידו בקרן אורה! – זאת, על-ידי שישוחח עם יהודי אודות חנוכה, "שמונת ימי חנוכה" וכל הפרטים שבדבר, ו"מצוה גוררת מצוה" – ולאחר מכן משוחח עמו אודות כל התורה כולה וכל המצוות כולם.
במוצאי זאת חנוכה תשמ"א ('שיחות קודש' תשמ"א כרך א, עמ' 716), תוך כדי שיחה ארוכה נגד 'מותרות' והשקיעה בענייני כסף וממון כשהם לעצמם – התבטא הרבי:
אם חושבים על כסף – יש לחשוב כיצד לנצל כסף לחנוכה – כסף עבור הילדים, ולא "דמי חנוכה" לעצמו לקניית כפתור יקר יותר!.. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
