יש חיים רגעיים, שיוצרים אשליה של חיים אינטנסיביים ותוססים, אבל למעשה אין בהם ממש. ויש חיים אמיתיים, שנמשכים הלאה והלאה
שתי פרשיות בתורה נקראות בשם המבטא חיים – פרשתנו, ויחי, ופרשת חיי-שרה. המעניין הוא שבשתי הפרשיות האלה לא מסופר על חייהם של האישים האלה אלא דווקא על פטירתם. פרשת חיי-שרה נפתחת במותה של שרה אימנו ובקבורתה, וגם בפרשת ויחי מסופר על ימיו האחרונים של יעקב אבינו, על פטירתו ועל קבורתו. מתברר שלפעמים דווקא עם פטירתו של האדם מתגלה מהות חייו.
חיים אמיתיים הם חיים שיש להם המשך. כמו 'מים חיים', שהם מים הנובעים ללא הפסק. יש חיים רגעיים, שיוצרים אשליה של חיים אינטנסיביים ותוססים, אבל למעשה אין בהם ממש. הם כמו זיקוק שנדלק לרגע באור גדול ואחר-כך כבה ולא נותר ממנו אלא אפר. ויש חיים אמיתיים, שנמשכים הלאה והלאה גם אחרי שהאדם עצמו כבר החזיר את נשמתו ליוצרו.
נצחיות החיים
על יעקב אבינו אומרת הגמרא (תענית ה,ב): "יעקב אבינו לא מת". מוסיפה הגמרא ושואלת: וכי לשווא ספדוהו הספדנים וחנטוהו החונטים וקברוהו הקברנים? על כך באה התשובה: "מה זרעו בחיים – אף הוא בחיים".
חייו של יעקב אבינו נמשכים שלושת-אלפים וחמש-מאות שנה אחרי פטירתו, בדמותו של כל יהודי שממשיך את דרכו. חייו האמיתיים של יעקב לא נקטעו עם פטירתו, אלא להפך, הם גדלו והתרחבו וחבקו את העולם כולו. לכן הפרשה נקראת ויחי, כי במובן מסויים דווקא אחרי פטירתו מתבררת נצחיות חייו – "ויחי יעקב".
המוות מביא לידי סיומם את החיים הפיזיים. עם מותו האדם חדל מלאכול ולשתות, לבלות ולטייל. מי שאלה היו חייו, אכן מת. החיים האלה באו אל קיצם ולא יהיו לו עוד. בדרך-כלל החיים האלה גם דועכים מאליהם עוד קודם המוות, בשנות הזקנה. תענוגות העולם, שהסעירו כל-כך את האדם בימי עלומיו, מאבדים את טעמם. האדם עצמו חש באפסותם ובזמניותם.
לעומת זה, החיים הרוחניים אינם מסתיימים, אלא להפך. אדם שחייו האמיתיים היו חיים רוחניים לוקח אותם עמו לעולם האמת, וגם בעולם הזה החיים האלה נמשכים. מי שהשקיע את חייו בחינוך בניו ותלמידיו לערכים רוחניים – יצר חיים שיימשכו הרבה גם אחרי שהוא עצמו כבר לא יהיה בעולם הזה. מי שנטע נטיעות של צדקה וחסד, יצמיח אילנות של חסד שיעלו וישגשגו הלאה והלאה.
מירוץ שקרי
כשאנחנו לומדים את תורתם של התנאים והאמוראים, הראשונים, האחרונים ומאורי החסידות, אנחנו חשים את משמעותם של חיים אמיתיים. הם עצמם כבר נמצאים שנים רבות בעולם האמת, אבל חייהם נמשכים ונובעים ומולידים חיים חדשים. גופם הגשמי לא היה אלא לבוש וכלי שבאמצעותו באו חייהם לידי ביטוי, ולכן מותו של הגוף אינו פוגע בעצם החיים.
המולת היום-יום מטשטשת לפעמים את האמת הזאת. אנחנו נשאבים לתוך המירוץ הכללי ומדמים שהחיים הם ארוחה טובה, מכונית משוכללת, בית מעוצב. אנחנו משקיעים מאמצים גדולים ברדיפה אחר היעדים החומריים הללו, ושוכחים שאלה חיים רגעיים, חיים של אשליה, בועה שתתפקע. "אל תירא כי יעשיר איש, כי יִרבה כבוד ביתו", אומר דוד המלך בתהילים (מט,יז-יח). "כי לא במותו ייקח הכול, לא יֵרד אחריו כבודו".
ולמעשה, החיים החומריים, גם כשהם מבעבעים וגועשים, אינם נותנים לאדם סיפוק אמיתי. מכיוון שאין בהם ממש, האדם חש באפסותם. לכן בני-האדם מחפשים תמיד גירויים חדשים ומחפשים את האושר האבוד בכל מיני פינות, מתוך תחושת אי-נחת מתמדת.
החיים האמיתיים הם החיים הרוחניים, חיים של אמונה ותורה, חסד וצדקה, ערכים והקרבה. כשהאדם מאפשר לנשמתו האלוקית לפרוץ החוצה ולחיות – הוא זוכה לחיות באמת, חיים של אמת, שגם יימשכו לעד, הן בעולם הבא הן בעולם הזה. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
