חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:14 זריחה: 6:06 י"א בניסן התשפ"ד, 19/4/24
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1205 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת יתרו, כ"א בשבט ה'תש"ע (05/02/10)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1205 - כל המדורים ברצף
מקורו של המוסר בהר-סיני
יש חדש
'לתבל' את היצר
מתן תורה
לא תגנוב
רצף של ניסים
רגע ההתחלה
לא להתבייש לשאול
להיות רב צבאי בהאיטי
עמידה בעשרת הדיברות

הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס
' 1205, ערב שבת-קודש פרשת יתרו, כ"א בשבט תש"ע (05.02.2010)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

מקורו של המוסר בהר-סיני

המוסר אינו יכול לעמוד בפני-עצמו, כיליד התבונה וההיגיון, אלא הוא חייב להתבסס על צו אלוקי עליון. רק כך אנו יודעים מה נכון ומה פסול, מה מוסרי ומה בלתי-מוסרי

מעמד הר-סיני היה אירוע רב-עוצמה שאין לנו שום יכולת לתארו. בפעם הראשונה והיחידה בהיסטוריה נתגלה הקב"ה לעיני עם שלם, במעמד נורא-הוד, ונתן לנו את עשרת הדיברות, שהם יסוד התורה כולה. אבל כשאנו מתבוננים בדיברות האלה מתברר שרבים מתוכם הם דברים פשוטים ומובנים מאליהם: 'לא תרצח', 'לא תגנוב' וכדומה. לכאורה אלה ערכים מוסריים בסיסיים, שבלעדיהם אין חברה אנושית יכולה להתקיים. למה הייתה דרושה התגלות עצומה של הקב"ה כדי להנחיל דברים פשוטים כאלה, שההיגיון האנושי מחייב את קיומם?

מסבירים חכמי ישראל שבכך הקב"ה מלמד אותנו שאין מוסר אנושי המנותק מהאמונה בבורא-עולם. המוסר אינו יכול לעמוד בפני-עצמו, כיליד התבונה וההיגיון, אלא הוא חייב להתבסס על צו אלוקי עליון. ערכים שמתבססים על ההיגיון האנושי בלבד – הם בהכרח מעוּותים ובלתי-נכונים.

האם הרוב קובע?

אין שום אפשרות לקבוע ערכים על סמך השכל האנושי לבדו. כל חברה קבעה לה קודים מוסריים על סמך מה שנראה לה נכון. בספרטה חשבו שצריך להרוג ילדים חלשים ובעלי-מום, כדי שלא יסבלו וכדי שלא יפגעו בחישול הצבאי. האסקימואים סברו שיש להפקיר זקנים וחולים, כדי שלא יהיו נטל על הצעירים והחזקים. והגרמנים חשבו שנכון מאוד לרצוח את הגזעים ה'נחותים', כדי לשמור על עליונותו של 'הגזע העליון'.

כל חברה כזאת הייתה יכולה להגן בהיגיון רב על 'ערכיה', ולהסביר מדוע הם מוצדקים ונכונים ביותר. ובאמת, מניין לנו שהם אינם צודקים? מהיכן אנו שואבים את הביטחון שהתנהגותם הייתה בלתי-מוסרית, מחרידה ופושעת? האם הרוב קובע בשאלות של מוסר וערכים? ואם הרוב הופך את דעתו, האם ערכי המוסר משתנים על-פי תנודות דעת-הקהל?

יש לנו בסיס איתן אחד – התורה. בתורה מסר לנו הקב"ה את הקודים המוסריים האמיתיים, וכך אנו יודעים מה נכון ומה פסול, מה מוסרי ומה בלתי-מוסרי.

חברה שאינה משתיתה את המוסר שלה על אמונה בבורא עולם, עלולה לחטוא לא רק באימוץ נורמות אכזריות ורצחניות, אלא עלולה לפנות גם לקצה השני – למוסריות-יתר, מוסריות מעוּותת ומזוייפת. כך אנו מוצאים כיום בתוכנו מי שחסים ומרחמים על פושעים רצחניים, נטולי צלם אנוש. זה מה שקורה כאשר המוסר נשען על מחשבה אנושית ואין לו עוגן מוצק שמקורו בצו אלוקי.

שכל ערמומי

מתברר שגם כדי לקיים דיבר פשוט כמו 'לא תגנוב' נדרשת התגלות אלוקית אדירה. השכל האנושי יודע להיות ערמומי ומפותל כדי למצוא צידוקים לכל דבר. הוא כבר יטהר את השרץ בק"ן טעמים. הוא יסביר שבעצם זו לא גנֵבה, אלא הלוואה לזמן קצר. ובכלל, למה לא לקחת קצת מכספו של איש עשיר, שהכסף הזה לא חסר לו, ואולי הוא אפילו לא ירגיש בהיעלמותו. מחסנית התירוצים תספק נימוקים בשפע.

יהודים יראי-שמים ומדקדקים במצוות מכירים היטב את עורמת היצר דווקא במצוות פשוטות כאלה. בעוד בהלכות כשרות, שמירת שבת ותפילין פסק-ההלכה הכתוב בשולחן-ערוך מתקבל כדבר סופי ומחייב, הרי בעניינים שבין אדם לחברו נדרש מאמץ מיוחד, כי השכל תמיד מוצא 'היתרים' כאלה ואחרים.

לכן גם הדיברות 'לא תרצח' ו'לא תגנוב' ניתנו לנו באותו מעמד אלוקי נורא-הוד. הדבר נועד להטמיע בתודעתנו שקיומן של המצוות האלה צריך להיות מבוסס על אותה התבטלות וקבלת-עול שאנו חשים כלפי מצוות על-שכליות. כשם שאין איש מעלה על דעתו לערב את שכלו בענייני שבת וטומאה וטהרה, אלא הוא מקבל ללא היסוס את הכתוב בתורה – כך עלינו לקבל בקבלת-עול מוחלטת את פסק התורה בעניינים שבין אדם לחברו. כי האמונה והכניעה המוחלטת לצו האלוקי הן הבסיס האמיתי של המוסר.

  יש חדש

יום-השנה לרבנית

בשבת-קודש זו, כ"ב בשבט, חל יום-השנה העשרים ושניים להסתלקות הרבנית הצדקת חיה-מושקא שניאורסון, רעייתו של הרבי מליובאוויטש. נשי חב"ד בארץ ובעולם מקיימות סדרת אירועים לזכרה. האירוע המרכזי הוא הכינוס העולמי של השלוחות, מכל קצוות תבל, המתקיים בארה"ב. בתי-חב"ד בארץ מקיימים אירועים מיוחדים לנשים לכבוד היום הזה.

עצרת תפילה בחברון

ביום שני בשבוע הבא, כ"ד בשבט, יחול יום ההילולא ה-122 של הרבנית מנוחה-רחל סלונים, בתו של אדמו"ר האמצעי מליובאוויטש, הטמונה בחברון. עלייה המונית לקברה ועצרת תפילה תחל בע"ה בשעה 4:30 אחה"צ, ובשעה 7 בערב תהיה התוועדות מרכזית במרכז גוטניק. פרטים בטל' 052-4295568.

כינוס 'חרדים לסביבה'

ארגון 'חרדים לסביבה' מקיים כינוס בכ"ד בשבט, והוא ייוחד לנושא 'בנייה ירוקה במגזר החרדי'. ישתתפו: הראשון לציון הרב שלמה-משה עמאר, השר להגנת הסביבה גלעד ארדן, שר התשתיות הד"ר עוזי לנדאו, מנכ"ל חברת החשמל מר עמוס לסקר, חברי כנסת, ראשי הערים החרדיות, ראשי הקהילה העסקית, אנשי תקשורת. בכינוס יוכלו המשתתפים להיפגש עם אדריכלים בעלי שם בתחום התכנון והבנייה הירוקה בישראל. טל' 03-5706681.

משפחת מגנטי

חברת יצירתי מגישה את שושי בגינה – עוד מוצר בסדרת משפחת מגנטי. המשחק הזה יוצא לאור לכבוד ט"ו בשבט, ומאפשר לילדים להכיר את עולם הצומח. הפצה: גרינטק, טל' 1-700-700015.

  שלחן שבת

'לתבל' את היצר

פרשתנו מספרת על מעמד הר-סיני, שבו קיבלו בני-ישראל את התורה. אחד מתפקידיה של התורה נרמז בדברי חז"ל: "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". לשון חז"ל דורש הסבר. לכאורה יצר הרע הוא דבר שלילי ויש להילחם בו, ואילו 'תבלין' אינו משמיד את הדבר שמתבלים אותו אלא מתבל אותו.

כאן רואים עד כמה בתורה כל דבר מדוייק בתכלית, ואפילו שימוש בדימוי ובמשל יש בו כוונה מיוחדת. אכן, תכליתה של העבודה עם יצר הרע אינה השמדתו ואובדנו, אלא 'תיבולו', כדי שייהפך לגורם מועיל וחיובי. זה עניינו של תבלין, שנותן טעם מיוחד למאכל, כדי שהאדם יוכל לאוכלו ולהזין באמצעותו את גופו.

לא להאביד

התורה מצווה: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך", ופירשו חז"ל: "בשני יצריך". לא דיי שיהודי אוהב את ה' ביצר הטוב, אלא עליו להחדיר את האהבה לקב"ה גם ליצר הרע, ולהביא גם אותו לידי אהבת ה'. הכוח לחולל מהפך כזה ביצר הרע בא מהתורה, שהיא ה'תבלין', שבאמצעותו אפשר 'לתבל' את יצר הרע ולרתום אותו לעבודת ה'.

עניין זה בא לידי ביטוי גם במאמר חז"ל שלעתיד לבוא ישחט הקב"ה את יצר הרע. בפשטות מבינים זאת שהקב"ה ישמיד את היצר ויאבידו מן העולם, אבל לוּ זאת הייתה הכוונה, היה צורך להשתמש בביטוי שמבטא אבדון וכליה. הביטוי שחיטה משמעותו הפוכה – הכשרת בשר לאכילה.

שחיטה כהכשרה

הביטוי שחיטה אכן מבטא את ייעודו של יצר הרע. השחיטה אינה משמידה את גופו של בעל-החיים, אלא מוציאה ממנו את הדם והחיוּת, ואז אפשר לאוכלו ולהפיק ממנו את התועלת, על-ידי שהוא עצמו נעשה "דם ובשר מבשרו" של האדם.

זה גם ייעודו של יצר הרע – להוציא ממנו את החיוּת השלילית ואת התאווה לענייני העולם הזה, ולרתום את ההתלהבות הגדולה שלו לענייני הקדושה. יצר הרע מתאפיין בחום טבעי ובהתלהבות גדולה, ואת הכוחות האלה צריך להעמיד לשירות הקדושה. לכן התכלית אינה בהשמדת היצר, אלא להפך, ב'שחיטתו' וברתימתו לענייני הקדושה.

שלמות עתידית

על כך אמרו חז"ל "אין ושחט אלא ומשך". פעולת 'משיכה' היא פעולת קניין, שאינה מחוללת שינוי בעצם מהותו של החפץ, אבל היא מעבירה אותו לרשותו של האדם שעשה את המשיכה. כך גם השחיטה עניינה להעביר את בעל-החיים מ'רשות הרבים' ל'רשות היחיד' – רשותו של הקב"ה, יחידו של עולם.

שלמות זו של 'שחיטת' יצר הרע תהיה לעתיד לבוא, בזמן הגאולה, אבל הכוח לכך ניתן בעת מתן התורה על הר-סיני. ועל כך הקב"ה אומר: "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". מתחילת הבריאה, מיד עם בריאתו של יצר הרע, כבר נברא הכוח 'לתבלו' ולהפכו לקדושה, והוא התורה, שניתנה בהר-סיני. אלא שכיום הכוח הזה עדיין נסתר ובזמן הגאולה יתגלה במלואו ואז אכן 'יתובל' היצר ויהיה משרת הקדושה בלבד.

(תורת מנחם כרך ח, עמ' 229)

  מן המעיין

מתן תורה

מירידה לעלייה

"ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני" (שמות יט,ב). חז"ל אומרים: 'רפידים' – שרפו ידיהם מן התורה, אבל דווקא מהירידה הזאת באו לקבלת התורה. ללמדנו שכל ירידה יכולה להיות גם הכנה לעלייה מחודשת.

(רבי צדוק הכהן מלובלין)

הגילוי השלישי

מתן תורה היה הגילוי השלישי שזכו לו בני-ישראל מאז יציאתם ממצרים. הגילוי הראשון היה בשעת יציאת מצרים עצמה, כשנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם. הגילוי השני היה בשעת קריעת ים-סוף, שאז כל אחד ואחד הראה באצבעו ואמר "זה א-לי", והגילוי השלישי היה במעמד הר-סיני, והוא התחיל עם בואם למדבר סיני.

(ספר המאמרים תש"ב) 

בכוח העם כולו

"ויענו כל העם יחדיו... כל אשר דיבר ה' נעשה" (שמות יט,ח). רק בכוח "כל העם יחדיו" אפשר לקיים את כל התורה, שכן יש מצוות רבות התלויות ברבים ובציבור, ואי-אפשר  לקיימן ביחיד.

(הגר"א)

בירור התחתית

"ויתייצבו בתחתית ההר" (שמות יט,יז). "בתחתית ההר" דווקא, משום שהמטרה והכוונה של נתינת התורה הייתה שהאדם יברר את גשמיות העולם ויעשה דירה לקב"ה בתחתונים דווקא.

(לקוטי שיחות)

לראות ולהישאר רחוקים

"וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק" (שמות כ,טו). אפשר לראות ואפילו להתנועע, ואף-על-פי-כן "ויעמדו מרחוק" – להישאר רחוקים.

(רבי מנחם-מנדל מקוצק)

חיות במקום ובזמן

"והר סיני עשן כולו" (שמות יט,יח). 'עשן' ראשי-תיבות 'עולם, שנה, נפש'. 'עולם' מייצג את המקום; 'שנה' את הזמן; 'נפש' את החיוּת. ה'עשן' שהיה בשעת מתן תורה נועד לתת כוח ויכולת לברר ולהעלות את המקום והזמן ולהכניס בהם אור וחיות אלוקיים.

(ספר המאמרים תש"א)

הנקודה הפנימית

"וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים" (שמות כ,טו). העם ראה והתפעל מהחיצוניות של הדברים, מהקולות, מהברקים ומקול השופר, אך משה "ניגש אל הערפל אשר שם האלוקים" –  משה רבנו ניגש אל הנקודה הפנימית.

(רבי מנחם-מנדל מקוצק)

זיכוך ה'הר'

התורה ניתנה על הר דווקא, כי כוונת נתינת התורה הייתה שבני-ישראל יזככו ויעלו את גשמיות העולם. הדבר מרומז ב'הר', שהוא עפר, ועם זה הוא גבוה, דבר המסמל את עליית החומר והזדככותו.

(ספר המאמרים ת"ש)

  אמרת השבוע

לא תגנוב

חריפותו ושנינותו של רבי יצחק-מאיר מגור, בעל 'חידושי הרי"ם', ניכרה בו כבר בהיותו ילד. למדני העיר אהבו להתפלפל עמו בדברי תורה ונהנו מהברקותיו.

פעם אחת שאלו אחד הלמדנים: "בפרשת מתן התורה נאמר 'וכל העם רואים את הקולות'. לשם מה היו צריכים לראות את הקולות, וכי אילו שמעו בלבד את דברי ה' לא היו חודרים לליבם?".

נענה הילד מיד: "אילו לא היו בני-ישראל רואים את הקולות, היה מקום להתחכם ולטעון שבעצם לא נאמר 'לא תגנוב' אלא 'לוֹ תגנוב'; שכביכול מותר לגנוב לשם שמים. לכן ראו את הקולות, והכול ראו שנאמר 'לא תגנוב', וממילא אין עוד מקום לתירוצים ולאמתלאות"...

  מעשה שהיה

רצף של ניסים

"באותו בוקר התעוררתי בהרגשה לא-טובה", פותח דב נבו (49) מנתניה את סיפורו המדהים. "הרגשתי הרגשה מוזרה בידי השמאלית, והיא גם רעדה מעט. התלבטתי אם ללכת לבית-הכנסת, אולם נזכרתי שזה יום של קריאת התורה והחלטתי להתאמץ. בני נהג ברכב, ובבואנו לבית-הכנסת נפלה שקית התפילין מידי השמאלית. התעלמתי והרמתי את השקית בידי הימנית.

"כשהגענו לקריאת התורה קראו לי לעלות לתורה. הרגשתי שאיני מסוגל לקום. רציתי לומר שקשה לי לקום ולא הצלחתי להוציא הגה מפי. בני עלה במקומי. בסיום התפילה סייע לי בני לצאת מבית-הכנסת, ואז מעדה רגלי השמאלית ונפלתי היישר אל דלת הזכוכית. רק תפיסתו החזקה של בני מנעה זאת ברגע האחרון.

"זה היה בדיוק לפני שנה, באחד מימי חודש שבט. קבענו לחגוג ביום הזה את יום-ההולדת השבעים של אבי. תכניות והצעות של אחיותיי ושלי עלו וירדו, ולבסוף התקבלה דעתי, כי מכיוון שאבא אוהב את ירושלים, יש לערוך את האירוע בירושלים דווקא. טרם יכולתי לשער עד כמה החלטה סתמית זו תהיה הרת-גורל בעבורי.

"הוחלט שכל המשפחה תצא יחדיו באוטובוס, נעשה מסלול הליכה באזור עין-כרם, ולאחריו נחגוג אירוע צנוע בקרבת מקום.

"כמה ימים קודם לכן חליתי בשפעת כבדה וסבלתי משיעול קשה. ובכל-זאת, גם החולשה הפתאומית שפקדה אותי באותו בוקר עדיין לא גרמה לי לשנות את כוונתי להתלוות לטיול ולחגיגה.

"אשתי חששה לנוכח מצבי ונועצה באימי, אחות במקצועה. השתיים החלו להפציר בי לוותר על ההשתתפות באירוע ולהישאר בבית. התנגדתי בנחרצות. לא ייתכן שאיעדר דווקא באירוע שכל-כולו לכבוד אבא. 'אני נוסע', סיימתי את הדיון. 'לכל היותר לא אשתתף במסלול ההליכה'.

"עליתי לאוטובוס בעזרת בני משפחתי, ומכאן והלאה איני זוכר דבר... מתברר שבמשך כל הנסיעה הייתי מנומנם או מטושטש, אך הסובבים אותי עדיין לא שמו לב לשינוי במצבי. רק לקראת הגעתנו לאזור עין-כרם הבחינו פתאום אשתי ואימי שהצד השמאלי של פניי שמוט ונפול. הן הבינו הכול.

"בדיוק באותו רגע בא למקום בן-דודי ברכבו הפרטי. הוכנסתי מיד אל רכבו, ובתוך דקות אחדות הייתי בחדר המיון של המרכז הרפואי הדסה עין-כרם.

"הפקידה שקיבלה אותנו הביטה בי לרגע ומיד עזבה את הניירות והרימה את הטלפון. היא קראה לתוך הפומית: 'יש כאן גבר צעיר באמצע אירוע מוחי, תשלחו...'

"צוות רופאים הובהל למקום, נערכו לי בדיקות סי-טי ועוד. הבדיקות הראו כי יש הפרעות חמורות בזרימת הדם למוח. הושארתי בהשגחה, ופתאום, בשעת ערב מוקדמת, הבחינה אשתי כי איני מגיב. מבוהלת הזעיקה את הרופאה וזו פסקה כי עליי להיכנס בדחיפות לניתוח ראש.

"עזרה ההשגחה והמומחה מספר אחת בארץ בתחום הזה, הפרופ' חוסה כהן, היה במקום ועשה את הניתוח. הוחלט כי תחילה ייערך ניתוח אבחוני, לאתר את הבעיה וחומרתה, ובמידת הצורך יעשו גם ניתוח טיפולי, כדי לנסות לתקן את הפגיעה.

"במהלך הניתוח יצא הפרופ' כהן והראה לאשתי צילום של המוח. צד שמאל נראה במצב טבעי, כמו נהר מתפצל לנחלים קטנים של דם, אולם הצד הימני נראה לבן לגמרי, מהסיבה הפשוטה: לא הייתה שם זרימת דם כלל.

"הפרופסור אמר לאשתי בכובד-ראש: 'חייבים לעשות מיד את הניתוח הטיפולי, אך מחובתי להבהיר כי הסיכוי שהניתוח יצליח קלוש למדיי. יש סבירות גבוהה שהניתוח יסתיים בגרוע מכול. גם אם יישאר בחיים, סביר להניח שישקע בתרדמת. הסיכוי שיחזור לאיתנו נראה אפסי. אך העובדה שאת אם צעירה ושיש לך ילדים קטנים בבית, מניעה אותי לעשות גם את המאמץ חסר הסיכוי, ובלבד שנוכל לומר כי ניסינו הכול כדי להצילו'.

"בניתוח התברר שהסתימה הייתה בצוואר. המנתחים הכניסו לעורק שלושה 'סטנדים', כדי להרחיב את מעבר הדם. לאחר מכן הסבירו הרופאים שבגלל השיעול האינטנסיבי, שממנו סבלתי בימים הקודמים, נפגע העורק ומכאן נגרמו ההפרעות בזרימת הדם.

"התעוררתי מהניתוח בבוקר. בתחילה התקשיתי  בדיבור ובתנועה, אך התאוששתי בקצב מהיר. שבוע אחרי הניתוח השתחררתי צועד על רגליי. זאת לתדהמת הרופאים, הרגילים לתהליך שיקומי ארוך גם במצבים הטובים.

"כעבור חמישה חודשים השתתפתי במירוץ של עשרה קילומטרים, ולפני כחודש רצתי ריצת מרתון (42 קילומטרים!). בה-בעת הגברתי את השתתפותי בשיעורי התורה, ומאז האירוע סיימתי חמש מסכתות בגמרא!

"כשאני חושב על מה שאירע לי אני מצטמרר מרצף מהלכי ההשגחה. אילולא נסעתי לאירוע של אבא, ונזדמנתי בדיוק בזמן למרכז הרפואי הטוב ביותר, שבו פועל המנתח הגדול בארץ, ואילו נשארתי בבית – היה הדבר עלול להסתיים אחרת לגמרי. אין לי ספק כי זכות מצוות כיבוד אב, ששכרה אריכות ימים, היא שעמדה לי וניצלתי בניסי-ניסים".

  לומדים גאולה

רגע ההתחלה

סדר הגאולה שהרמב"ם קובע מצייר תהליך הדרגתי. מתעוררת אפוא השאלה: מתי בדיוק מתחילה הגאולה –בשלב ה"יעמוד מלך"? ואולי רק כשמגיעים ל"בחזקת שהוא משיח"? ואולי לאחר מכן, בשלב ה"עשה והצליח וניצח כל האומות"? ואולי בשלב מתקדם עוד יותר, כשהוא בונה את בית-המקדש ומקבץ את נידחי ישראל?

ובניסוח אחר: מתי היא ביאת המשיח והתגלותו? האם מיד כש'יעמוד מלך', ואולי רק כשהוא נעשה 'בחזקת משיח'? או אולי רק כשהוא מגיע למעמד של 'משיח בוודאי' אנו רשאים להכריז שבא משיח-צדקנו?

מהכנות לוודאות

הרבי מליובאוויטש הדגיש פעמים רבות בשיחותיו ובאיגרותיו (ליקוטי-שיחות כרך ה, עמ' 149; כרך כז, עמ' 256; כרך כח, עמ' 135) כי התחלת הגאולה עצמה היא בשלב שבו המשיח "בנה מקדש במקומו"; כלומר – לאחר בניין בית-המקדש השלישי. זה השלב שבו מתחילה בפועל הגאולה האמיתית והשלמה, וזו הנקודה שבה כבר אפשר לקבוע שהמלך המשיח בא ונתגלה. קודם לכן, גם לאחר שעם-ישראל כבר יודע שיש 'בחזקת משיח', ואפילו לאחר שהגיע השלב "עשה והצליח וניצח כל האומות" – עדיין אין אלה אלא הכנות, ואילו הגאולה עצמה טרם החלה ועדיין המשיח לא בא.

ההסבר לכך פשוט: עד שלב בניין בית-המקדש עדיין אין לפנינו מצב של 'משיח בוודאי'. גם לאחר שהגענו לנקודה שבה אפשר לקבוע כי לפנינו 'בחזקת משיח', לפחות תיאורטית ייתכן שהמהלך ייעצר חלילה ולא יתקדם מעבר לכך, וכפי שהרמב"ם ממשיך ואומר (הלכות מלכים פרק יא הלכה ד, בחלק שהשמיט הצנזור): "ואם לא הצליח עד כה, או נהרג – בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית-דוד השלמים והכשרים שמתו". לכן לא ייתכן להגדיר שלב זה כהתחלת הגאולה, כי משעה שהחל הקב"ה לגאול את עמו לא תיתכן שום אפשרות שהגאולה תתבטל.

התחלת הגאולה וביאת המשיח והתגלותו הן רק כאשר מגיעים לנקודת אל-חזור חד-משמעית – כאשר כבר ברור על-פי ההלכה שזה המלך המשיח ושזו הגאולה האמיתית והשלמה. שלב זה מתחיל בבניין בית-המקדש, שהרי את בית-המקדש בונה רק המשיח ולא אחר, וממילא כאשר נבנֶה בית-המקדש השלישי, אין לנו ספק שאכן בא משיח (ראה ליקוטי-שיחות כרך טו, עמ' 493). זו התחלת הגאולה, והשלמת התהליך באה אחר-כך, כאשר המלך המשיח מקבץ את נידחי ישראל, ואז אנו מגיעים אל הגאולה האמיתית והשלמה.

מעמד חדש

התבוננות מעמיקה בדברים האלה מאפשרת לנו להגדיר במונחים נכונים את מציאות ימינו. מוסכם על הכול כי בימינו מתקיימים כל סימני חז"ל על תקופת 'עקבתא דמשיחא'. יתרה מזו, בשנים האחרונות מתחוללים תהליכים שבהחלט נושאים עמם את רוח הגאולה. אבל כל אלה אינם אלא הכנות, הכשרת העולם לקראת הגאולה, 'טעימה' קטנה מהטוב הצפוי לנו – לא הגאולה עצמה.

מהלכי הגאולה משולים לנישואין. לפני החתונה קורים הרבה דברים – השידוך, כתיבת התנאים, קביעת מועד החתונה וכו', אבל החתונה עצמה מתחילה בנקודה אחת ברורה – ברגע הקידושין. אז, באחת, משתנה המעמד, ובני-הזוג נעשים בעל ואישה לכל דבר. גם הגאולה היא מצב חדש, מעמד חדש; הגלות מתבטלת, ואנו נכנסים לעידן הגאולה. מעבר זה נוצר רק עם בניין בית-המקדש. אז מסתיימת הגלות ומתחילה הגאולה. כל השלבים הקודמים לכך אינם אלא הכנות. אלא שגם ההכנות מעוררות התרגשות והתפעמות ומגבירות את הציפייה להמשך הגדול.

  פתגם חסידי

לא להתבייש לשאול

"חז"ל אמרו 'היזהרו בבני עניים, שמהם תצא תורה'. העני אינו מתבייש לבקש לחם כשהוא רעב. לכן גם כשאינו מבין עניין בתורה אין הוא מתבייש לבקש ולשאול" (רבי דב-בער מביאלה)

  חיים יהודיים

להיות רב צבאי בהאיטי

המשלחת הישראלית להאיטי זכתה לשבחים רבים והביאה כבוד רב לישראל. מאחורי פעילות החילוץ, הרפואה וההצלה התרחשה עוד פעילות, מפורסמת פחות. עליה פיקד רס"ן הרב שאול אופן, רב בה"ד 16 של פיקוד העורף.

מה עושה רב צבאי בהאיטי? מתברר שהרבה. "האחריות שלנו, מטעם הצבא, היא לכל שירותי הדת: הקמת בית-כנסת מאולתר, אוכל כשר, תמיכה מורלית וגם זיהוי חללים, שלשמחתנו לא נזקקנו לו", אומר הרב אופן ל'שיחת השבוע'.

מלאך בשדה

"יצאנו לאחר התארגנות קצרה ולא היה ברור לי איך אמצא פתרונות לכל הצרכים", הוא מספר. "אך מיד עם רדתנו מהמטוס אני רואה מולי רב, מחייך חיוך רחב, ועמו אוכל כשר והרבה רצון לעזור. זה היה שליח חב"ד ברפובליקה הדומיניקנית, הרב שלום פלמן, שנסע ברכבו שבע שעות רצופות כדי לקבל את פנינו. אמנם אני חסיד חב"ד ולכאורה הכול מוכר לי, אבל רק כשראיתי אותו לרגלי המטוס הבנתי יותר את משמעות המושג 'שליח חב"ד'".

שאר חברי המשלחת ירדו מהמטוס ועמם ציוד חילוץ ורפואה, ואילו הרב אופן ירד מכבש המטוס ובידו ארון-קודש נייד, סידורי תפילה, זוגות תפילין וטליתות. "הגענו לשטח סמוך לכניסת השבת. הכול היה תוהו-ובוהו ממש", הוא מתאר. "הקמנו מיד בית-כנסת מאולתר".

מניין החלות?

את השבת הזאת הרב אופן וחברי המשלחת לא ישכחו. כל הבנות והנשים במשלחת באו לבית-הכנסת המאולתר להדליק נרות שבת. לתפילה בליל שבת הצטרפו יהודים הנמנים עם המשלחות הזרות. "האווירה הייתה מחשמלת. לראות את כל חברי המשלחת הישראלית, לצד יהודים ממדינות אחרות, מלוכדים, שרים 'שלום עליכם' על אדמת האיטי – זה מחזה מרגש שנצרב בלב כולנו", הוא אומר.

לאחר התפילה ערכו קידוש וניגשו לסעודת השבת. "במאהל היו מאות חלות, שאפתה במסירות רעייתו של הרב פלמן. אחד מחברי המשלחת שאל מניין החלות, והשבתי לו כי הן מבית-חב"ד. הוא השיב: 'כן, הרגשתי טעם של בית-חב"ד. נזכרתי בשבתות בבית-חב"ד בתאילנד'"...

בין הישראלים בלט אלוף-משנה בצבא גואטמלה, אהרון קדוש שמו. "זה יהודי המשרת בצבא גואטמלה מטעם האו"ם. הוא הרגיש ממש בבית. בשבת כיבדנו אותו בעלייה לתורה", מסביר הרב אופן.

"מי יקשור אותנו היום?"

במשך השבוע השני המשיך הרב אופן בפעילות היהודית. "עבדתי קשה פיזית", הוא אומר. "אין-ספור הנחות תפילין ודאגה לכל שירותי הדת. היה צימאון גדול ממש. כשנמצאים במקום כזה יש רצון גדול יותר מצד כולם להתקרב ליהדות. יום אחד הייתי צריך לנסוע לכמה שעות ועדכנתי את חברי המשלחת. אחד מהם שאל אותי: 'אז מי יקשור אותנו היום?'... הוא התכוון כמובן להנחת תפילין".

השבת השנייה, הייתה מרוממת לא-פחות מהראשונה. "אחרי הסעודה ניגשה אליי בתו של אייבי נתן, שבתחילה נחשבה נעדרת. היא אמרה לי שמאוד התרגשה מהאווירה שהייתה בשבת. היא התעניינה בפעילות היהודית שלנו". ביום חמישי שעבר חזר הרב אופן לביתו שבפתח-תקווה. "מתברר שדווקא במרחקים מרגישים את מלוא עוצמתה של האחדות היהודית", הוא מסכם את הביקור בארץ הגיהינום.

הרב אופן. את השבת בהאיטי לא ישכח לעולם

  פינת ההלכה ומנהג

עמידה בעשרת הדיברות

שאלה: למה הציבור נוהג לעמוד כשקוראים בתורה את עשרת הדיברות?

תשובה: נפסק בשולחן-ערוך שאין צריך לעמוד בשעת קריאת התורה בכלל, והרמ"א מביא שיש מחמירים ועומדים. אולם בעת קריאת עשרת הדיברות מנהג קדום ונפוץ בקהילות רבות הוא שהציבור עומד. וכן מנהג חב"ד לעמוד, ופני הקהל אל ספר-התורה.

בגמרא אמרו שהכוהנים בבית-המקדש היו קוראים את עשרת הדיברות בתפילתם בכל יום, וביקשו חכמים לקבוע זאת גם בבית-הכנסת, אולם לא קבעוה "מפני תרעומת המינין". כלומר, שלא יאמרו הכופרים לעמי-הארץ שרק עשרת הדיברות הם אמת ולא כל התורה, ויוכיחו זאת ממה שרק אותם קוראים בכל יום.

על-פי סוגיה זו (שאמנם לא הובאה בפסקי הרמב"ם), תמך הרמב"ם בתשובתו בביטול המנהג לעמוד בקריאת עשרת הדיברות, כדי שלא לתת פתחון-פה למינים (הקראים היו פעילים ביותר בתקופתו; אך בתשובה זו מפורש שהכוונה בנדון זה לכיתות אחרות). ה'לבוש' שלל חשש זה, מפני שכיום "אין המינים מצויים בינינו". ויש אומרים, שכיוון שנהוג לעמוד גם בשירת הים וב'חזק' שבסיום החומשים, אין מקום לטעות זו.

גם בין הפוסקים הספרדים יש שחיזקו את המנהג, אף-כי ה'יחוה דעת' והרב מרדכי אליהו פסקו כרמב"ם, לשלילה, בין השאר מפני שגם כיום יש האומרים שרק עשרת הדיברות הם מן השמים.

במקום שנהגו לעמוד, גם מי שנוהג תמיד לשבת חייב לעמוד עם הציבור, שלא ייראה כמזלזל בכבוד התורה. ולדעת ה'יחוה דעת' יעמוד מתחילת קריאת הפרשה או מתחילת העלייה לתורה.

מקורות: ברכות יב,א, וירושלמי שם ה"ה. שו"ע או"ח קמו, ד ונו"כ. לבוש סי' תצב. שו"ת: הרמב"ם (בלאו) רסג. אגרות משה או"ח ד,כב. ישכיל עבדי ב, חאו"ח א. יחוה דעת א,כט. ו,ח. ספרים: לדוד אמת ז,ה. טוב עין, יא. שערי אפרים ז,לז ונו"כ. המועדים בהלכה עמ' שכו, וש"נ. ספר המנהגים-חב"ד עמ' 31.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)