שאלה: בפרשתנו יש אזהרה חמורה ביותר שלא לקלל אב ואם, ושלא לקלל דיין ונשיא. מהי קללה?
תשובה: קודם כול יש לציין כי התורה אסרה לקלל כל אדם מישראל (וגם את עצמו), וזאת מהפסוק (ויקרא יט,יד) "לא תקלל חֵרש", היינו שאפילו חירש, שאינו שומע את הקללה, אסור לקללו. החמוּר שבאיסורי קללה הוא (ויקרא כד,טז) המגדף את ה' ('ברכת השם'), איסור שהוא אחד משבע מצוות בני נוח, שגם אומות-העולם מוזהרות עליו.
מהי קללה? יש קללה במובן של חירוף וזלזול, כגון לומר למישהו 'חמור' או 'לך לעזאזל'. זה המובן של המילה קללה בלשון ימינו, וגם בתנ"ך מצאנו משמעות זו, כגון "קללה נמרצת" (מלכים-א ב,ח), ו"קללת אלוקים תלוי" (דברים כא,כג).
אולם הקללה שנאסרה בתורה משמעותה שונה. קללה היא ההפך מברכה. ברכה משמעותה שמאחלים טוב ושפע, ואילו קללה משמעותה איחול ותפילה שיקרה לאדם דבר רע. מקלל הוא מי שמאחל במפורש שהקב"ה יכה או יזיק לאדם פלוני.
האיסור המלא, שחייבים עליו את העונש האמור בתורה, הוא כשהאדם מקלל באחד משמותיו של הקב"ה, כגון ה', א-דני, אלוקים, ש-די וכו', או בכינוייו.
טעם המצווה, כתב הרמב"ם, "כדי שלא יניע נפש המקלל אל הנקמה, ולא ירגילנה לכעוס". ובספר החינוך כתב, על-פי מאמר חז"ל: "ברית כרותה לשפתיים", שיש לאדם כוח להשפיע בדיבורו על מה שנעשה בעולם.
ביטויי חירוף אסורים משום פגיעה בכבוד הורים, דיין וסתם אדם, אך אינם בגדר "לא תקלל".
מקורות: סנהדרין נו-ס. רמב"ם, ספר המצוות, לא-תעשה שיז. הל' ע"ז פ"ב ה"ז-י. הל' סנהדרין פכ"ו. הל' ממרים פ"ה ה"א-ז. ספר החינוך מצוה רלא. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
