מדורים נוספים
	שיחת השבוע 1208 - כל המדורים ברצף
	המקום שהדברים נקבעים בו
	יש חדש
	תפקיד הנשים בנס פורים
	פורים
	צרות של עשירים
	פורים בטורקיה
	מלחמה לה' בעמלק
	מגילה עכשווית
	בבוקר איש הייטק, בערב ליצן
	משתה ושמחה

הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס' 1208, ערב שבת-קודש פרשת תצווה / זכור, י"ב באדר תש"ע (26.02.2010)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

המקום שהדברים נקבעים בו

פורים מלמד אותנו שגם תהליכים טבעיים מנוּוטים למעשה על-ידי ההשגחה העליונה. צריך לפעול באמצעים טבעיים, אבל חשוב הרבה יותר לקבל את הברכה האלוקית

אדם שמצליח במעשיו עלול לזקוף את הצלחתו לחכמתו ולמהלכים נכונים שעשה. הוא יכול למצוא סיבות טבעיות להישגיו, ולדַמות שהכול תלוי במערכת הטבעית והרציונלית. בדיוק מפני תפיסה זו התורה מזהירה: "ואמרת בלבבך, כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". על האדם לדעת שההצלחה באה מברכת ה': "וזכרת את ה' אלוקיך, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל".

אותה טעות יכולה לקרות גם במצב הנגדי. אם חלילה פוקדת את האדם צרה ומצוקה, הוא עלול לחפש את סיבותיה במישור הטבעי ולנסות להיחלץ ממנה בכלים טבעיים בלבד. האדם עלול לחשוב שהפתרון לבעיה משפטית הוא עורך-דין טוב, והמענה לבעיה רפואית – רופא מומחה. ודאי שיש להיעזר בכלים האלה, אבל עדיין צריך לזכור שבסופו של דבר הכול בא מלמעלה.

איתות מלמעלה

זה בעצם אחד המסרים המרכזיים של פורים. כאשר נודע למרדכי ולאסתר על גזֵרת ההשמדה, פנו בראש ובראשונה לכיוון הזעקה והתשובה. הם הזעיקו את העם לתפילה לקב"ה ועוררו את היהודים לתשובה. רק אחר-כך התפנו לעסוק בדרכים הטבעיות לביטולה של הגזֵרה, וגם כאן אומר מרדכי לאסתר המלכה שתיתכן אפשרות ש"רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר".

מרדכי היה יכול לתלות את הסיבות לגזֵרה במהלכים טבעיים – שנאתו של המן הרשע ליהודים, קנאתו במרדכי היהודי, יהירותו ושחצנותו, קלות-דעתו של המלך אחשוורוש ונטייתו לקבל שוחד ("עשרת-אלפים כיכר כסף"). לכאורה היה צריך למקד את כל פעילותו בכיוונים האלה. אבל הוא מפנה את עיקר מאמציו לתחומים אחרים לגמרי.

מרדכי ואסתר הבינו שהמהפך הפתאומי הזה – משוויון-זכויות והתערות בחיי פרס ומדי, לגזֵרת ההשמדה הנוראה בדברי ימי ישראל – הוא איתות חד מלמעלה. לכן שמו את הדגש על צום ועל קריאה לתשובה ולזעקה אל אבינו שבשמים.

ואכן, כאשר שבו היהודים אל אביהם שבשמים, החל הגלגל להסתובב לכיוון השני באותה פתאומיות דרמטית. המן בא אל אחשוורוש שמח וטוב-לב, כדי לקבל אישור פורמלי פעוט לתלות את מרדכי, ופתאום נצטווה להרכיב את מרדכי על סוס מלכות ברחובות העיר ולקרוא לפניו: "ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". כעבור זמן קצר כבר היה תלוי על העץ אשר הכין למרדכי.

להחזיר את הברכה

פורים מלמד אותנו שגם תהליכים טבעיים מנוּוטים למעשה על-ידי ההשגחה העליונה. הקב"ה הוא הנותן לנו כוח לעשות חיל, ואם אנחנו רואים שפתאום אין הברכה שרויה במעשי ידינו, אי-אפשר להסתפק בחיפוש הסברים טבעיים, חברתיים, פוליטיים או צבאיים, אלא צריך לחזק את הקשר עם הקב"ה, כדי להשיב לנו את ברכתו.

תורתנו קובעת שכאשר צרה מתרגשת על עם-ישראל, אסור לתלות את הדבר בגורל העיוור או במקריות. חייבים להבין שזה איתות משמים, איתות שצריך לעורר לתשובה ולתיקון המעשים. ודאי שצריך לפעול באמצעים הביטחוניים והמדיניים, אבל חשוב הרבה יותר להחזיר לנו את הברכה האלוקית. זאת אפשר להשיג רק על-ידי חיזוק היהדות וביצור החיבור בינינו לאבינו שבשמים.

אנו חיים במציאות לא-פשוטה, וסכנות חמורות מרחפות מעל ראשנו. זה הזמן לחזק את האחדות היהודית ("לך כנוס את כל היהודים"), כפי שהיא באה לידי ביטוי במצוות פורים – משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. חשוב לחזק את 'אמצעי הביטחון' הרוחניים – הנחת תפילין, מזוזות כשרות, צדקה, תפילה, אמירת כמה פרקי תהילים בכל יום וכדומה.

ההתחזקות הרוחנית תביא בע"ה לידי התעשתות של המנהיגות המדינית והצבאית, עד שנזכה ל"ונהפוך הוא" החשוב ביותר – מהפך הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.

  יש חדש

מבצע פורים יוצא לדרך

צעירי-חב"ד ערוכים למבצע הגדול של הבאת שמחת פורים להמוני בית-ישראל. תשומת-לב תיוחד להבאת שמחת החג לכאלף משפחות של אלמנות צה"ל ואלפיים ושבע-מאות משפחות נפגעי הטרור. כל משפחה כזאת תזכה בפורים לביקור מיוחד של נציגי חב"ד, שיביאו לה משלוח-מנות מהודר ויביעו את תחושות ההזדהות של כל עם-ישראל עם כאבה. כמו-כן יזַכו צעירי-חב"ד במצוות החג את כוחות הביטחון, מאושפזים במרכזים הרפואיים, קשישים, אסירים וכו'.

מגילה ללא הפסקה

בתי-חב"ד ברחבי הארץ מפעילים מוקדים מיוחדים לקריאת המגילה ברצף. במקומות רבים מוקמים אוהלים מיוחדים שבהם יקראו את המגילה שוב ושוב, כדי לאפשר להמוני בית-ישראל לקיים את מצוות קריאת המגילה. באוהלים האלה יוכנו מראש כיפות, חוברות של מגילת אסתר, רעשנים ועוד. בכמה מקומות יקבלו המשתתפים אחרי קריאת המגילה שקיות של 'משלוחי מנות' ומטבעות ל'מתנות לאביונים', כדי שיוכלו מיד לקיים עוד שתיים ממצוות היום. פרטים בבתי-חב"ד.

הרשמה ליריד הפסח

החלה ההרשמה ליריד 'חוויות הפסח' של צעירי-חב"ד. היריד יקלוט אליו מדי יום ביומו אלפי תלמידים, והם ייהנו משלל חוויות הקשורות בחג: התנסות אישית בלישת הבצק ובאפיית מצה, סיור במאפיית המצות שבכפר-חב"ד, מופעים אינטראקטיביים ועוד. כל ילד יקבל שי באריזה מהודרת (הגדה, חוברת ציורים, מצה עגולה שמורה). היריד יהיה בימים ב'-ו' בניסן (17-21.3) והוא מיועד לכיתות א-ה, לקייטנות פסח ולמשפחות. הביקור בתשלום וברישום מראש בלבד. טל' 072-2770-100, 072-2770-153.

  שלחן שבת

תפקיד הנשים בנס פורים

כידוע, נשים פטורות ממצוות-עשה התלויות בזמן, אבל במצוות פורים הן חייבות. וכך הגמרא אומרת: "נשים חייבות במקרא מגילה, שאף הן היו באותו הנס". "שאף על הנשים גזר המן... ועיקר הנס היה... על-ידי אסתר".

גם על חנוכה הגמרא מציינת שהנשים חייבות בנר חנוכה וכמו-כן הן חייבות בארבע כוסות של פסח, כי אף הן היו באותם ניסים. בחנוכה – היוונים פשטו ידם בבנות ישראל, והנס נעשה על-ידי אישה, יהודית, שכרתה את ראשו של שר צבא יוון; ובפסח – "בשכר נשים צדקניות שבאותו הדור, נגאלו".

חינוך טהור

אך בפורים מודגשת ביותר השייכות לנשים, שכן עיקר הנס היה על-ידי אסתר, ואף המגילה נקראת על שמה – מגילת אסתר. מכאן עולה שנס פורים שייך במיוחד לנשים.

אחד הטעמים לכך הוא המסופר במדרש, שגזֵרת המן התבטלה על-ידי שמרדכי קיבץ עשרים ושניים אלף תינוקות של בית-רבן ולמד עמם תורה. הדגש הוא שמרדכי בעצמו, אף שהיה מגדולי ישראל וממנהיגי עם-ישראל, למד תורה עם הילדים ולא הסתפק בכך שהם ילמדו תורה עם מישהו אחר. מכאן עולה שביטול גזֵרת המן היה על-ידי החינוך היהודי הטהור.

מעלת האישה

בעניין החינוך של ילדי ישראל יש מעלה מיוחדת לנשים. אישה בישראל נקראת 'עקרת הבית', עיקרו של הבית היהודי. היא היסוד של הבית היהודי ועל-ידה נעשה עיקר החינוך של הילדים. האישה היא אפוא מניחת היסודות לקיומו של עם-ישראל.

אחריות מיוחדת זו מוטלת על האישה היהודייה בגלל מעלתה העליונה. בתורת הקבלה עניינה של אישה היא ספירת המלכות, המושרשת בעצמותו של הקב"ה עצמו. מעלה זו תבוא לידי ביטוי בזמן הגאולה כאשר יקויים הפסוק "אשת חיל עטרת בעלה". לכן דווקא על-ידי אישה, אסתר, נתבטלה גזֵרת המן ונהיה הנס של פורים.

נגד הקרירות

המלחמה בגזֵרת המן קיימת בכל דור ודור. המן הוא מזרע עמלק, שכל עניינו לקרר את היהודי מלהיות דבק בהתלהבות בקדושה. בימינו אנו נדרשים לעמוד מול תפיסות-עולם שגורמות לקרירות בעבודת ה' ולהחשבת ענייני העולם יותר מענייני הקדושה.

כאן בא לידי ביטוי כוחה המיוחד של האישה היהודייה. כשם שבימי מרדכי ואסתר היה ברור שביטול הגזֵרה יהיה על-ידי התמסרות מוחלטת לקב"ה, כאשר ילדי ישראל עוסקים בלימוד התורה בטהרתה – כך גם בימינו נשות ישראל צריכות לחנך את ילדיהן להתמסרות מוחלטת לתורה, בלי לחשוב על 'תכלית' גשמית ועל דאגות פרנסה וכדומה. כאשר הילדים מוסרים את עצמם לתורה – הם מבטיחים את קיומו של העם היהודי ועל-ידי זה מביאים שפע ברכה והצלחה לעצמם, לבני-הבית ולכל עם-ישראל.

(תורת מנחם כרך ח, עמ' 36)

  מן המעיין

פורים

והסר שטן

בפורים מתענים תחילה ואחר-כך  עושים משתה ושמחה, ואילו ביום-הכיפורים מרבים באכילה בערב יום-כיפור ואחר-כך מתענים. זהו שאומרים "והסר שטן מלפנינו ומאחרינו" –  בערב יום-הכיפורים השטן מקטרג שישראל עסוקין באכילה, ולכן מראים לו 'לפנינו', שיביט על יום המחרת, שבו הכול יתענו ויתפללו לה'; ואילו בפורים השטן מקטרג על ישראל השמחים, ולכן מראים לו את 'מאחורינו', שיביט בתענית שהתענו לפני פורים.

(קדושת לוי)

חסרון הדעת

גדול יום הפורים מיום-הכיפורים. ביום-הכיפורים מצווה לענות את הגוף, אבל בפורים חייב אדם להתבסם עד דלא ידע, וכי יש עינוי גדול  מחסרון הדעת?!

(רבי בונם מפשיסחה)

'איש יהודי' גם מרחוק

"איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי" (אסתר ב,ה). כשמרדכי היה בשושן הבירה, ידעו מיד שהוא איש יהודי. עוד קודם שידעו ששמו מרדכי כבר הבחינו מרחוק שכאן הולך איש יהודי.

(הרבי מליובאוויטש)

עם המצמיח צדיקים

"וייבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו, כי הגידו לו את עם מרדכי" (אסתר ג,ו). אמרו להמן שמרדכי שייך לעם שביכולתו להוציא הרבה יהודים כמרדכי, ואם-כן מה התועלת שתצמח לו ממותו של מרדכי זה, כאשר מיד יעלה ויצמח במקומו מרדכי שני.

(רבי יצחק מוורקה)

עם מרדכי

אמרו להמן שהעם שמסביבו הוא "עם מרדכי", עם שמתנהג כמו מרדכי, ש"לא יכרע ולא ישתחווה".

(שיחות קודש)

עם אחד

"ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים... ודתיהם שונות מכל עם" (אסתר ג,ח). גם כשעם-ישראל "מפוזר ומפורד בין העמים" הכול מכירים שזה "עם אחד", עם יחיד ומיוחד. דבר זה נעשה דווקא על-ידי ש"דתיהם שונות מכל עם".

(לקוטי שיחות)

חששו של המן

מדוע רצה להשמיד את היהודים ביום אחד דווקא? אלא שהמן ידע כי יש לו עסק עם עַם מלומד בניסים, ולכן ביקש להבטיח שגם אם לא תצלח מזימתו והיא תסתיים במפלה, יהיה ליהודים יום אחד בלבד של חג.

(רבי שלמה מקרלין)

האיר את הדרך

הצלחתו של מרדכי בבית המלך הייתה מכיוון שהיה "בן-יאיר" – אביו האיר לו את ימי ילדותו, נתן לו חינוך יהודי, למד איתו תורה, והוא ראה בביתו את מהלך החיים של יהודי, שגם יום חול רגיל הוא יום יהודי. אור זה הביא להצלחתו בבית המלך.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

צרות של עשירים

ראש-ישיבה בעיר אחת הלך ביום פורים לבקר אצל אחד מעשירי העיר. הוא מצא את העשיר יושב מדוכדך, וכששאלו לפשר הדבר נאנח העשיר והשיב: "כל העולם שמח בפורים ואני לא יכול לשמוח בגלל העניים שאינם חדלים מלדפוק בדלת ולבקש מעות פורים".

חייך ראש-הישיבה ואמר: "עכשיו התיישבה לי קושיה במגילה. תחילה נאמר 'עושים את יום ארבעה-עשר לחודש אדר שמחה ומשתה ויום-טוב', ואילו אחר-כך נאמר 'לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים' – אבל 'יום-טוב' לא נאמר.

"אבל עכשיו הבנתי את העניין. מתברר שכאשר הכריזו שהימים האלה יהיו ימי 'מתנות לאביונים' הקימו העשירים קול זעקה ואמרו שלא מתאים לקבוע יום כזה ליום-טוב"...

  מעשה שהיה

פורים בטורקיה

רב העיר וראשי הקהילה היהודית בעיר גומודז'נה שבטורקיה הושלכו לכלא בעקבות עלילה זדונית. כל זה קרה בגלל שמועה זדונית שכביכול היהודים פתחו את שערי העיר לפני גדוד שודדים.

זה היה בשנת תקמ"ה. בכיכר השוק בלב העיר גומודז'נה, בין החנויות הרבות, בלטה חנותו של יהודי, שבה מכר מצרכי יסוד, סוכר, מלח, תה, קפה ועוד. לא-הרחק ממנה עמדה עוד חנות, בבעלות טורקי, שמכרה אותם דברים. אולם חנותו של היהודי המתה מקונים, יהודים וגויים להבדיל, ואילו חנותו של הטורקי עמדה בשיממונה והקונים בה היו מועטים.

הייתה לכך סיבה פשוטה. יושרו של היהודי היה שם דבר, ואילו שכנו הטורקי היה ההפך הגמור. הוא החזיק ברשותו שתי מערכות משקולות. במערכת הכבדה שקל לסוחרים המוכרים לו סחורה, ואילו בשנייה, הקלה בהרבה, שקל את הסחורה לקונים. אף שמעולם לא נתפס, בכל-זאת הרגישו הבריות כי מסחרו אינו הגון.

קנאתו של הטורקי בערה בו. יום אחד ראה טטרי יוצא מחנותו של היהודי, בידו סלים עמוסים ועל פניו הבעת שביעות רצון. הוא הזמין את הטטרי לחנותו ואמר לו: "בוא ואוכיח לך כי היהודי מרמה אותך". הוא הניח את המצרכים שקנה על המאזניים ושקל אותם במערכת המשקולות הכבדה.

"הנה ראית בעיניך כי בכל המצרכים קיבלת פחות בהרבה", צהל הטורקי. חמתו של הטטרי בערה בו. הוא חזר לחנותו של היהודי והפליא בו את מכותיו. רק המשטרה הצליחה להפריד בין הניצים. הטטרי והיהודי נלקחו למעצר.

השופט שמע את טענות הצדדים. הוא הורה להביא לפניו את המאזניים העירוניים, שעל-פיהם משווים את מאזני החנויות, ובדק את סלו של הטטרי. התברר כי היהודי נתן לו אף יותר מהמשקל המלא. לא הועילו טענותיו של הטטרי כי הטורקי הטעה אותו. הוא נידון לעשר מלקות בכיכר העיר.

ההשפלה הגדולה צרבה את ליבו של הטטרי יותר מהמלקות. באותו רגע נשבע כי יבוא יום והוא יינקם בכל תושבי העיר.

הטטרי החל לאסוף בריונים מהסביבה. לכולם הבטיח כסף וזהב לרוב, אם ייאותו לצאת עמו לעיירות הסביבה לשם שוד וביזה. הכנופיה הפילה את חיתתה על תושבי העיירות. היא גדלה והלכה עד שהייתה לצבא גדול.

כאשר היה הטטרי בטוח בכוחו החליט להסתער על העיר גומודז'נה. העירייה הקימה חיל קטן של מגינים, אך לא היה בו כוח לעמוד בפני כוחם ועוז-רוחם של הטטרים. שליחים בהולים שוגרו אל הסולטן, לבקש ממנו לשלוח כוחות צבא למגר את הטטרים. בינתיים עברו שבועיים ולא נשמע מהשליחים דבר.

היה ברור כי הטטרים יפגעו תחילה ביהודים. הרב כינס את ראשי העדה, והחליט עמם על כמה וכמה פעולות. נקבעו צומות ותפילות. הרב קרא לערוך מגבית מיוחדת, כדי לאסוף סכום כסף גדול שיהיה מוכן אם יידרש לפדיון שבויים. עוד הורה הרב כי כל מי שמסוגל לאחוז נשק יצטרף לפלוגות המגינים.

הטטרים ניסו להסתער על חומות העיר, אך ללא הצלחה. אולם פתאום, בלי שאיש יבין כיצד אירע הדבר, נפתחו שערי העיר וצבא הטטרים פרץ אליה בסערה.

פחד ואימה אחזו בכול. משפחות הסתגרו בבתיהן, וקולות בכי נשמעו מכל עבר. אך ברגע האחרון אירע הנס. צבא הטטרים הפך את פניו, וחייליו נסו בפחד בדרך היוצאת מן העיר.

הסיבה לכך הייתה הגעת צבא הסולטן ברגע האחרון ממש. הצבא רדף אחרי הטטרים והִכה בהם מכה קשה. חיילי הסולטן חזרו לעיר עטורי ניצחון, מובילים איתם את המפקד הראשי.

באותו זמן נפוצה פתאום שמועה כי היהודים קשרו קשר עם הפורעים הטטרים והם שפתחו לפניהם את שערי העיר, בעבור בצע כסף. הוגה העלילה היה החנווני הטורקי, שניסה להיפטר מהיהודים ובכלל זה ממתחרהו.

העלילה הגיעה לאוזני מפקד צבא הסולטן. הוא ציווה לאסור את הרב ואת ראשי הקהילה. ברור היה כי אם לא יצליחו להוכיח את חפותם, הם עלולים להיות מוצאים להורג והגויים יעשו פוגרום נקמה בקהילה היהודית.

בינתיים נשפט הטטרי, ראש הפורעים, ונפסק דינו לתלייה בכיכר העיר. המון גדול נאסף שם, ובתוכם החנווני הטורקי. הטטרי הובל אל עמוד התלייה, ופתאום הבחין בטורקי המביט בו. אש ניצתה בעיניו. הוא ניסה להיחלץ מהחיילים האוחזים בו ולהתנפל על הטורקי.

"זה בן-הבלייעל! הוא האשם בכל מה שקרה!", זעק הטטרי בקול ניחר. הטורקי ניסה להימלט מהמקום, אך הסובבים אותו תפסוהו והביאוהו לפני מפקד צבא הסולטן, וזה ביקש לחקור את הדבר.

"אתה שידלת אותי להעליל עלילה על החנווני היהודי החף מפשע, ואתה פתחת לפניי את שערי העיר!", קרא הטטרי אל הטורקי, ופניו של זה החווירו והאדימו חליפות.

מפקד הצבא לא נזקק ליותר מכך. הרב וראשי הקהילה שוחררו מיד, והמפקד ציווה לתלות את החנווני הטורקי לצד עמוד התלייה של הטטרי. ליהודים אשר בגומודז'נה הייתה אורה ושמחה, ואותו יום, כ"ב במרחשוון, נקבע ליום שמחה, ומאז נקרא שמו 'פורים של פורעים'.

  לומדים גאולה

מלחמה לה' בעמלק

עם ביאת המשיח עתיד עם-ישראל לסיים את החשבון העתיק עם עמלק. חשבון זה התחיל עם היציאה ממצרים, כאשר עמלק היה העם היחיד שהעז לצאת ולהילחם בישראל. מעשהו זה ביטא את רשעותו ואת חוצפתו העצומה, כפי שהגדירו חז"ל את מהותו של עמלק: "יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו". לכן ציווה הקב"ה: "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים".

עוד אמרו חז"ל (מדרש תנחומא סוף פרשת כי-תצא), שכל עוד עמלק קיים – "לא השם שלם ולא הכיסא שלם; אבד זרעו של עמלק – השם שלם והכיסא שלם". ולכן, החשבון עם עמלק אינו רק בינו לבין עם-ישראל, אלא בינו לבין הקב"ה, כפי שהתורה אומרת (שמות יז,טז): "מלחמה לה' בעמלק מדור דור".

המלחמה הרביעית

עד כה ניהל עם-ישראל שלוש מערכות כנגד עמלק: אחת, מיד עם היציאה ממצרים. שנייה, ערב הכניסה לארץ-ישראל, כאשר עמלק בא מוסווה לכנעני (במדבר כא,א; רש"י ומדרשי חז"ל על הפסוק). הפעם השלישית הייתה לאחר ששאול מונה למלך והקב"ה ציווה את שמואל לצאת למלחמת חורמה בעמלק (שמואל-א טו). אולם מלאכה זו לא נסתיימה אז. הפעם הרביעית והאחרונה, שבה יילחם עם-ישראל בעמלק וישמידו כליל, תהיה בביאת המשיח.

כל עוד המשיח לא בא אי-אפשר לקיים מצווה זו משלוש סיבות עיקריות: א) לדעת פוסקים רבים, זו מצווה שמוטלת על מלך ישראל, וכל עוד אין מלך בישראל, אין המצווה חלה. ב) גם לדעת הפוסקים הסבורים שהציווי הוא על כל אחד ואחד מישראל, אין הוא חל אלא בזמן ש'יד ישראל תקיפה', דבר שטרם זכינו לו. ג) מאז בא סנחריב ובלבל את האומות לא ידוע בבירור מיהו עמלק. רק כשיבוא המשיח וימונה למלך ישראל, ויד ישראל תהיה תקיפה, והמשיח יברר באמצעות רוח-ה' אשר בו מיהו עמלק – אז יערוך המשיח את המלחמה בעמלק ויכריתו כליל.

זה גם הסדר שבו הדברים צריכים להיעשות: תחילה מינוי מלך, אחר-כך מלחמת עמלק, ולאחר הכרתת זרעו של עמלק והשגת מצב של מנוחה – בניין בית-המקדש. אלה שלוש המצוות ש"נצטוו ישראל בכניסתן לארץ" (ראה סנהדרין כ,ב; רמב"ם תחילת הלכות מלכים), והן צריכות להיעשות על-פי הסדר הזה גם בגאולה העתידה.

יש נעלמים

עם זה, דרך המלחמה בעמלק היא בבחינת נעלם. האם זו תהיה מלחמה פיזית, או שהמשיח יכרית את זרע עמלק באמצעים רוחניים, כפי שנאמר (ישעיה יא,ד): "והִכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע"? – זאת איננו יודעים. הרבה תלוי גם באופן הגאולה, אם תהיה כשעם-ישראל יהיה בבחינת 'זכו', שאז תהיה הגאולה כולה על-טבעית בגלוי; או שנהיה בבחינת 'לא זכו', שאז תבוא הגאולה מלובשת בדרך-הטבע.

אך עד שתבוא הגאולה ונגיע להכרתתו הגשמית של זרע עמלק, עלינו להילחם במה שעמלק מייצג ומסמל. זו מלחמה שמתקיימת בתוך נפשו של כל אחד ואחד, עם 'עמלק' הפנימי. 'עמלק' – זו חוצפה בלי טעם, התנגדות בסיסית לענייני קדושה. אי-אפשר להתגבר עליה על-ידי שכנוע והסברה, שכן עמלק "יודע את ריבונו" ואף-על-פי-כן "מתכוון למרוד בו". הדרך להתמודד עם 'עמלק' הפנימי היא על-ידי "תמחה את זכר עמלק" – לעוקרו לגמרי מתוך הנפש, בלי שום הסברים וטעמים.

'עמלק' בגימטרייה 'ספק'. ואכן, זריעת הספקות היא אחת משיטות הפעולה של 'עמלק' הפנימי. הספקנות הזאת גורמת קרירות לענייני קדושה, שכן ברגע שמתערער הביטחון המוחלט בה' ובתורתו, מיד נפגעת ההתלהבות. לכן צריך לעקור את הספקות, להתחזק באמונה, ובזכותה תבוא הגאולה השלמה (ראה לקוטי שיחות כרך ב, עמ' 387; כרך טז, עמ' 305; כרך כא, עמ' 192 ואילך).

  פתגם חסידי

מגילה עכשווית

"הגמרא אומרת שהקורא את המגילה למפרע לא יצא. מי שסבור כי רק בעבר היה המן וכנגדו מרדכי היהודי וכיום אין המן ואין מרדכי – אינו יוצא ידי חובתו בקריאת המגילה" (רבי משה מקוברין)

  חיים יהודיים

בבוקר איש הייטק, בערב ליצן

הצרחות שעלו מחדר ההתאוששות במרכז הרפואי 'קפלן' ברחובות נשמעו לאורך כל המסדרון. ילד בן חמש, שהתעורר מניתוח, לא הסכים לקבל תרופה משככת-כאבים. הוא גם לא הניח לאיש מהסובבים אותו להתקרב אליו. ואז נכנס לחדר 'יוסי הליצן' ובידו פרחים ובלונים צבעוניים, והחל לשעשע את הילד. זה הגיב בקרירות והוסיף לצרוח מכאבים. 'יוסי הליצן' הפעיל את שיטות החירום שלו, החל לשמח את הנוכחים בחדר, ולאחר שהם החלו לצחוק, גם הילד החל להתעניין ולפזר חיוכים, ולבסוף צחק גם הוא והסכים לקבל את התרופה.

במרכז הרפואי 'קפלן' הוא מוכר בכינויו 'יוסי הליצן', אבל שמו האמיתי הוא חזקי ביאליק (64). הוא תושב רחובות, סב ל-25 נכדים, ובמשך היום עובד במרכז התמיכה של המחשבים במכון ויצמן. הוא נולד וגדל בניו-יורק שבארה"ב, למד באוניברסיטה ולאחר-מכן בישיבה. כשפרצה מלחמת ששת הימים החליט, עם כמה חברים, לנסוע לארץ-ישראל, כדי להתנדב לצה"ל. "הרגשתי חובה לעשות זאת", הוא מסביר.

לתת לשמחה לפרוץ

השהייה הקצרה ששהה בארץ שינתה את תכניותיו. לאחר המלחמה שב לארה"ב, אבל היה ברור לו שמקומו כאן: "ידעתי שאחזור לארץ לצמיתות, וחיכיתי להזדמנות מתאימה". זו באה לאחר נישואיו. בני-הזוג עלו לישראל והוא החל לעבוד במכון ויצמן.

מה גורם לאיש מחשבים ותיק להיות ליצן? "העבודה במחשבים היא עבודה רצינית, עמוקה", הוא אומר. "הרגשתי תמיד שיש בתוכי שמחה שאינה מוצאת את ביטויה. לפני שש שנים הראתה לי רעייתי מודעה על קורס ללימוד המקצוע 'ליצן רפואי'. החלטתי ללמוד זאת".

שינוי אישיות

איש המחשבים ישב בערבים, לאחר העבודה, ולמד את רזי המקצוע. "למדתי את השיטות שבהן אפשר להשתמש במרכזים רפואיים", הוא מספר. "בשלוש השנים הראשונות פעלתי במחלקת הילדים וכעת אני עובד עם מבוגרים".

מדי יום ביומו, לאחר העבודה, הוא לובש את בגדי הליצן ויוצא לפעילותו ההתנדבותית. "באותו רגע אני משתנה ל'יוסי הליצן'; 'חזקי' נשאר בעבודה...", הוא אומר. "אני פשוט נהפך לאדם אחר. כבר בדרך אני מחייך לכל עובר ושב ומקבל חיוך בחזרה...

"בכל אדם יש שמחה בלב", הוא אומר, "אני עוזר לו להוציאה החוצה. למדתי מניסיוני שאם אני שמח והסביבה שמחה, גם החולה יהיה שמח. פעם אחת נכנסתי למחלקה ואחד החולים אמר לי שאין לו מצב-רוח. הוא כנראה גם חשב שאני רוצה כסף... אמרתי לו כי אינני רוצה דבר, רק לשמח אותו. בסוף התרצה. הוא נהנה כל-כך עד שרצה לתת לי טיפ. אמרתי לו שהחיוך שלו הוא הטיפ שלי"...

פורים וחנוכה

הוא מספר על חולה שכבר כמה ימים לא הגיב אל סביבתו. קרובי משפחתו אמרו ל'יוסי' שחבל על המאמץ. "לא ויתרתי. אט-אט הפשירו פניהם הקפואות של בני המשפחה והם החלו לחייך. לפתע גם האב חייך. זה היה בעבורי רגע בלתי-נשכח".

הוא אומר שפעם אחת שמע אמרה שנחרתה בליבו: "פורים גדול מחנוכה. בחנוכה היה שינוי הטבע, שהמעטים ניצחו את הרבים, אבל בפורים השינוי הוא באדם עצמו – אדם מדוכדך נעשה שמח. ונהפוך הוא"...

ביאליק. "הטיפ שלי הוא השמחה של החולה"

  פינת ההלכה ומנהג

משתה ושמחה

שאלה: האם מאמר חז"ל, שחייב אדם להתבסם בפורים "עד דלא ידע בין 'ארור המן' ל'ברוך מרדכי'", הוא הוראה למעשה?

תשובה: כל האירועים שבמגילה היו על-ידי משתה: בתחילה נהנו מסעודתו של אותו רשע, לאחר מכן נענשה ושתי במשתה ובמקומה באה אסתר, וכן גזֵרת המן ומפלתו היו בתוך משתאות. על-כן ציוו חכמים לשתות יין בפורים.

יש פוסקים, שלדעתם מאמר זה אינו מקובל הלכה למעשה. אחרים סוברים, שהכוונה היא שהאדם ישתה יותר מהרגלו ויירדם, שאז אינו מבחין בין 'ארור המן' ל'ברוך מרדכי'. אולם בשולחן-ערוך הובאה אמרה זו להלכה, אם-כי הרמ"א מביא את דברי המסתייגים, ומסיים: "ואחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון את ליבו לשמים".

כתב המאירי: "חייב אדם להרבות בשמחה ביום זה ובאכילה ובשתייה, עד שלא יחסר שום דבר. ומכל-מקום אין אנו מצוּוין להשתכר ולהפחית עצמנו מתוך השמחה, שלא נצטווינו על שמחה של הוללות ושל שטות, אלא בשמחה של תענוג, שיגיע מתוכה לאהבת ה' יתברך והודאה על הניסים שעשה לנו".

היודע שאם ישתכר הוא עלול לזלזל במצוות, כמו בברכת המזון או בתפילת ערבית, או ינהג קלות-ראש – מוטב שלא ישתכר.

הרבי מליובאוויטש מציין שביום-טוב נפסק שחייבים בית-דין להעמיד שוטרים כדי שהעם לא יגיע להוללות וקלות-ראש מרוב שמחה, ואילו בפורים לא מצאנו דבר כזה. מכאן שבפורים יש שמירה מיוחדת מלמעלה שלא יסתעף מזה (בלי כוונה) עניין בלתי-רצוי.

בתורת החסידות מוסבר ששמחת פורים היא למעלה מהגבלה, ו"נכנס יין - יצא סוד" – גילוי פנימיות הנשמה שלמעלה מן הדעת: "עד דלא ידע". כך מקבלים את התורה מחדש בשלמות, כפי שהיה בימי אחשוורוש, שעל-ידי מסירות-נפשם של ישראל "קיימו מה שקיבלו כבר" - חזרו וקיבלו מחדש את התורה.

מקורות: מגילה ז,ב. טושו"ע או"ח תרצה,ב ונו"כ. אג"ק כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש כ,קסז. התוועדויות תשמ"ט ח"ב עמ' 454 ,391.