יום אחד, לאחר תפילת שחרית, קרא האדמו"ר רבי חיים-מאיר-יחיאל ממוגלניצה לאחדמחסידיו ושאל אותו מדוע אין הוא מתפלל עם הציבור אלא מתהלך אנה ואנה בחוסר מנוחה. השיב החסיד כי בשעה שהכול עומדים להתפלל אין הוא מרגיש מוכן לעמוד לפני הבורא בתפילה, והוא ממתין להתעוררות שתבוא לו מן השמים.
נענה האדמו"ר: "חז"ל תיקנו את התפילות במקום קרבנות התמיד. הקרבנות היו נאכלים על-גבי המזבח על-ידי אש שהייתה יורדת מן השמים. ועם זה אמרו חז"ל כי 'אף-על-פי שהאש יורדת מן השמים, מצווה להביא מן ההדיוט'. למדנו מכאן שאין לצפות לאש היורדת מן השמים, אלא כל יהודי צריך שתהיה בו אש משל עצמו, ובאמצעותה צריך להתפלל".
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
