נושאים נוספים
	התקשרות גליון 821 - כל המדורים ברצף
	ספירה בברכה תימשך גם אחרי ביאת משיח
	'שהחיינו' על התגלות משיח
	הגר"א במשנת הרבי
	פרשת תזריע-מצורע
	"הרואה את הנולד"
	חסידות שנכנסת באוזני השומעים...
	הלכות ומנהגי חב"ד

למרות שבכל יום זו מצווה בפני עצמה, הרצף המספרי הוא אחד. לכן אם יבוא משיח באמצע הספירה, ימשיכו לספור בברכה * זוהי המעלה בזמן הגלות, שאף שהמצוות נחשבות בה רק 'ציונים', הרי דווקא הם הגורמים למצוות שלעתיד * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. הדין¹ בספירת העומר שאם מחסירים ח"ו לספור יום אחד, סופרים שאר הימים ללא ברכה².

והטעם לזה³: יש דעה שארבעים ותשעת ימי הספירה הם מצוות בפני עצמם, ובמילא, אפילו אם מחסירים יום אחד, אין זה שייך לשאר הימים, כיוון שכל יום הוא מצווה בפני עצמה.

ודעה נוספת, שימי הספירה הם מצווה אחת – לספור ארבעים ותשעה ימים, "תמימות"⁴. ובמילא, אם מחסירים אפילו יום אחד, חסר כבר ב"תמימות", ושוב אי אפשר לקיים את המצווה. ולהלכה נוהגים לספור שאר הימים, אבל ללא ברכה.

ואינו מובן: אם נקטינן שכל ארבעים ותשעת הימים הם מצווה אחת – איך מברכים על כל ספירה, ארבעים ותשע ברכות, לא היו צריכים לברך אלא ברכה אחת, בתחילה או בסוף?

גם אינו מובן: לפי דעה זו, כאשר מחסירים ספירה אחת, הרי זה נוגע לא רק לימים שלאחרי זה אלא גם לימים שלפני זה, כיוון שזוהי מצווה אחת. ואם כן, היה צריך להיות הדין שאין לברך עד היום האחרון, מצד החשש שמא ישכח לספור, ואז יהיו כל הברכות שלפני זה לבטלה⁵.

ויש לומר: באמת ישנם ארבעים ותשע מצוות בפני עצמם, מצווה אחת בכל לילה. אבל המצווה היא, שבלילה הראשון יספרו ספירה ראשונה, בלילה השני ספירה שנייה, בלילה השלישי ספירה שלישית, וכן הלאה. ובמילא, כשמחסירים לספור פעם אחת, אי אפשר לספור הלאה. ולדוגמא: אם לא ספרו בלילה השני, אי אפשר לספור אחר כך "היום שלשה ימים", "ארבעה ימים" וכו', כיוון שלא יכול להיות שלישי ורביעי ללא שני. ונמצא, שהחסרת יום אחד היא חסרון רק בימים שלאחרי זה, ולא בימים שלפני זה, כיוון שכל יום הוא מצווה בפני עצמה.

ב. יש חקירה אם עצם עניין הספירה, מניין, היא מציאות, והתורה אומרת שמציאות זו – בעניין העומר, שמיטה ויובל וכו' – תהיה מצווה; או שספירה מצד עצמה, לולי המצווה, אינה מציאות כלל, כיוון שמספר לעצמו אינו מציאות, ורק מצד המצווה – "מצוותיה אחשביה"⁶ – נעשית מציאות⁷.

והנפקא-מינה לדינא מחקירה זו:

עבד שספר בעת עבדותו, ונשתחרר באמצע ימי הספירה – האם יכול הוא לספור עם ברכה: אם נאמר שעצם עניין הספירה הוי מציאות – הרי כיוון שספר את הימים הקודמים, יכול להמשיך ולספור בברכה. אבל אם נאמר שכל מציאות הספירה היא רק מצד המצווה – הרי כיוון שלפני זה לא היתה אצלו המצווה, לא היתה אצלו מציאות הספירה, כאילו שלא ספר, ובמילא אינו יכול לספור בברכה.

– בנוגע לגר שנתגייר באמצע ימי הספירה, אין מקום לשאלה, כיוון שנעשה אדם חדש, "כקטן שנולד"⁸.

בשאלה זו דן גם המנחת חינוך⁹, אבל לא מצד החיסרון במציאות הספירה, אלא לפי הסברא שכל ארבעים ותשעת הימים הם מצווה אחת, ובמילא שאלתו היא לא רק בעבד שנשתחרר, אלא גם בקטן שנתגדל באמצע ימי הספירה, דאף שגם בקטן יש מצווה מצד חינוך, אפשר לומר שמצווה דרבנן לא מהני להשלים מצווה דאורייתא.

אבל על-פי האמור שכל יום הוא מצווה בפני עצמה, אלא שאי אפשר להיות שלישי ללא שני וכו' – הרי הצורך לימים הקודמים אינו מצד המצווה שבהם, אלא למציאות שבהם, ולכן, השאלה היא רק בעבד שנשתחרר, דכיוון שלפני זה אין בספירתו מצווה כלל, חסרה המציאות, מה שאין כן בקטן שנתגדל אין שאלה, כי גם מצווה דרבנן מצוותיה אחשביה לעשות המציאות.

ג. היוצא מזה:

כיוון ש"אחכה לו – למשיח – בכל יום שיבוא"¹⁰, היום בלילה, מחר בבוקר, באמצע ימי הספירה,

– הצמח-צדק¹¹ דיבר פעם אודות ביאת המשיח בזמן כזה שכתוב שאינו בא. ושאל אחד: הייתכן? הרי כתוב שבזמן זה אינו בא? והשיב לו הצמח-צדק: שיבוא כבר, וכשיבוא, הרי יתרצו את כל הקושיות, אזי יתרצו גם קושיא זו –

הרי אפילו לדעת הפוסקים שמצות ספירת העומר בזמן הזה היא רק מדרבנן¹², יוכלו גם אז להמשיך לספור עם ברכה, כנ"ל.

ד. איתא בדברי רז"ל¹³, והאריך בזה הרמב"ן¹⁴, שהמצוות שמקיימים בזמן הזה הם "ציונים"¹⁵ למצוות דלעתיד, וכמו שאומרים¹⁶ "ושם נעשה לפניך כו' כמצות רצונך", אבל המצוות שמקיימים עכשיו אינם בתכלית השלימות, והם רק הכנה למצוות לעתיד¹⁷.

אבל אף-על-פי-כן, אין זה צריך למעט ח"ו ביוקר של המצוות עכשיו, כיוון שדווקא על-ידם באים למצוות דלעתיד, וידוע¹⁸ שהגורם לדבר הוא נעלה יותר מהדבר שהוא גורם.

ובמיוחד נראה זה במצות הספירה – שכללות עניין הספירה הוא הכנה למתן תורה¹⁹ – שדווקא על-ידי הספירה עתה, יוכלו לספור גם לעתיד עם ברכה, שמזה רואים את מעלת העבודה בזמן הגלות, וכמאמר רז"ל²⁰: "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא".

* * *

ה. כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר²¹ שכ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע אמר פעם – במעמד חסידים של אביו כ"ק אדמו"ר מהר"ש (אחרי הסתלקותו) – "לכו נא ונווכחה וכו'"²², וסיים, שראו אז את אדמו"ר מהר"ש!...

(וסיים כ"ק אדמו"ר:) וכאשר רוצים – רואים גם עכשיו...

אלא שהיצר-הרע הוא ערמומי, "אַ קלוגינקער" (כפי שכ"ק מו"ח אדמו"ר היה אומר²³), ומעוור את השכל.

דוגמא לדבר – במאורע שאירע לאחרונה אצל אחד שהיה לו משפט עם הממשלה בקשר לתשלום מיסים. המשפט התחיל לפני כמה שנים, ובמשך הזמן גדלו האחוזים וכו'. כאשר כתב לי לאחרונה על זה, נצטווה לעשות מה שנצטווה, ומלבד זה, הנה לקראת חודש ניסן הוספתי לצדקה לזכותו שלא מדעתו, שהרי זכין לאדם שלא מדעתו²⁴. ובפועל – הסתיים המשפט בהצלחה [ובפרט בהתחשב עם העובדה שמשפט עם הממשלה אינו באופן של שני צדדים שווים...] באופן שלמעלה מן הטבע, הצלחה שהיתה בכוחו של הרבי.

ולאחרי כל זה, הנה כשמדובר עתה אודות נתינה לצדקה עבור חודש אייר, טוען ה"קלוגינקער" ועושה חשבון שכיוון שהמשפט היה יכול להסתיים לפני כמה שנים, הרי הרווח שלו אינו גדול כל כך... ומובן הטעות שבדבר, שהרי החשבון צריך להיות לפי מצב ההווה.

זוהי אפוא דוגמא לעניין ד"לכו נא ונווכחה" – שאם רק רוצים, וללא טיפשות ("מ'איז ניט פאַרנאַרט"), אזי רואים!...

(קטעים מהתוועדות אחרון של פסח ה'תשי"ג. תורת מנחם כרך ח עמ' 114-118)

____________________________

1)    שיחה זו הוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר, ונדפסה בלקו"ש ח"א ע' 270 ואילך (במהדורא זו ניתוספו בהערות (מלבד ציוני מראה מקומות) כו"כ פרטים – מהנחה בלתי מוגה).

2)    שו"ע או"ח סתפ"ט ס"ח.

3)    בנושאי כלי השו"ע שם. בשו"ע אדה"ז שם סכ"ג-כד.

4)    אמור כג, טו.

5)    ראה בח"י שם סק"ו, ובפרי מגדים שם משבצות סק"א.

6)    ראה ביצה כז, ב (בפרש"י ד"ה חלה). בכורות יו"ד, א. וראה אנציק' תלמודית מע' אסורו חשובו.

7)    וע"ד מ"ש הרגצ'ובי (צפע"נ קונטרס השלמה לח"ד ג, ד) "שיש דבר שהמציאות שלו הוא רק דין ובלא הדין אין לו מציאות כלל, כמו הך דלא תאכלו ממנו נא . . דזה ע"כ אין לו מציאות . . קצת ממנו הוא צלי גמור וקצת ממנו הוא חי לגמרי . . וא"כ איך שייך הלאו, דהצלי הוא כמצוותו, והחי הוא רק עשה, וע"כ שזה המציאות נתהוה ע"י הדין כו'" (מהנחה בלתי מוגה).

8)    יבמות כב, א. וש"נ.

9)    מצווה שו.

10)  נוסח "אני מאמין" הנדפס בסידורים וכו'. וראה אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר ח"ב ע' רלג.

11)  ראה גם תורת מנחם – התוועדויות ח"ב ע' 37. 64. ועוד.

12)  הובא בשו"ע אדה"ז או"ח סתפ"ט.

13)  ספרי ופרש"י עקב יא, יח.

14)  אחרי יח, כה.

15)  ירמי' לא, כ.

16)  בתפלת המוספין.

17)  ראה המשך וככה תרל"ז פי"ז ואילך.

ולהעיר שגם זה הוא מהענינים בנגלה דתורה שאי אפשר להבין אותם ללא פנימיות התורה (ראה לעיל ס"י) – כי, בנגלה דתורה לא מצינו יתרון בקיום המצוות דלעתיד לגבי קיום המצוות בזמן הזה (מלבד בנוגע להמצוות התלויות בארץ, שלכמה דעות קיומם עתה גם בארץ-ישראל אינו אלא מדרבנן), שהרי גם בזמן הגלות מצווים אנו מהקב"ה לקיים מצוות אלו (כמו לעתיד), ומפני מה אינם אלא "ציונים" (מהנחה בלתי מוגה).

18)  ראה שם פט"ו.

19)  כמ"ש הר"ן (סוף פסחים) "בהגדה . . אמרו בשעה שאמר להם משה תעבדון את האלקים על ההר הזה, אמרו לו ישראל, משה רבינו, אימתי עבודה זו, אמר להם לסוף חמשים יום, והיו מונין כל אחד ואחד לעצמו כו'" (מהנחה בלתי מוגה).

20)  אבות פ"ד מי"ז.

21)  ראה "רשימות" חוברת קיד בסופה.

22)  חסר קצת (המו"ל).

23)  לקו"ד ח"ג תקטז, א. וראה אגרות-קודש שלו ח"ד ע' סז (נעתק ב"היום יום" כג סיון). לקו"ד ח"ב שיח, א ואילך.

24)  עירובין פא, ב (במשנה). וש"נ.