יש רק דרך אחת לעמוד מול הלחצים: פשוט לומר את האמת, בלי להסס, בלי לגמגם ובלי להתנצל. לקבל את המתנה שנתן לנו הקב"ה לפני ארבעים ושלוש שנים
לפני ארבעים ושלוש שנים התאחד העם היהודי בעולם כולו סביב הנס הכביר של מלחמת ששת הימים. קדמו לו שבועות של חרדה, לנוכח איומים מצד מדינות ערב להשמיד את המדינה היהודית הקטנה. שונאי-ישראל התרברבו שבעוד זמן קצר יושלכו היהודים אל הים (היו-לא-תהיה), והם ישללו את שללם. גדולה הייתה הסכנה וכמוה הדאגה והמתח.
ואז זכינו לשעת-חסד אלוקית מופלאה מאין-כמותה, שלוּותה ניצחונות על-טבעיים והשבת ליבה של ארץ-ישראל לבניה. הנס הגדול חולל גל של התעוררות בלב המוני יהודים בארץ ובתפוצות. גם מבחינה ביטחונית זו הייתה יציאה מן המיצר אל המרחב. הקב"ה נתן לנו אפשרות ליהפך ממדינה קטנה ומאויימת למעצמה אזורית, שבכוחה להרתיע את אויביה ולהבטיח לבניה שקט וביטחון.
נס גלוי
את מלחמת ששת הימים איפיינו כמה וכמה תופעות יוצאות מגדר הרגיל. החרדה הגדולה שאחזה בכל בני העם היהודי בארץ ובעולם. המהירות המדהימה של המלחמה, שמנעה חללים רבים. שחרור המקומות הקדושים ושטחים יקרים מנחלת אבותינו, אף שלא הייתה כל תכנית לכבשם. ההתרפקות ליד המקומות הקדושים ששוחררו, גם מצד צעירים שהיו אדישים עד אז לכל דבר שבקדושה. ההכרה שחדרה גם ללב ציניקנים וקרי-רוח, שזו מלחמה על ארץ-הקודש, הארץ שניתנה לעם-ישראל לנחלת-עולם. הרגשת הרוממות וההתקרבות לקב"ה הקיפה את כל העם באותם ימים היסטוריים.
באותם ימים לא היה אפילו אדם אחד בר-דעת שלא ראה במלחמה ובתוצאותיה נס גלוי מאת הקב"ה. היה ברור לכול שיד ה' עשתה זאת, ומשום כך באה ההתעוררות הגדולה, כתחושת תודה פנימית מצד העם לבורא העולם שעשה לעמו את החסד הנפלא הזה.
אבל ממשלות ישראל לדורותיהן לא ידעו להעריך את הנס ולהחזיק במתנת ה'. מתוך התרפסות לפני אומות-העולם הציעו לוותר על שטחי ביטחון חיוניים ועל ערש התנ"ך בעבור הבטחות 'שלום'. את שיאה של ההתרפסות אנו רואים עכשיו – הערבים מציבים דרישות חצופות בעבור עצם הנכונות לנהל עמנו שיחות עקיפות, ואילו אנחנו מגמגמים ואף מנסים לטעון שהיריקות בפרצופנו הן גשמי ברכה.
להדוף את השקר
מדברים כל העת על צורכי ביטחון. זה בהחלט חשוב וחיובי, אבל אי-אפשר לזנוח גם את האמת ההיסטורית ואת הטיעון המוסרי העקרוני. חייבים להדוף שוב ושוב את הטענה השקרית שגזלנו ארץ לא-לנו וכבשנו אדמות מידי עם שישב בהן מאות שנים.
מוכרחים להזכיר ללא הרף את העובדה הפשוטה שב'מאות השנים' הללו הייתה ארץ-ישראל שוממה, כמו שהתורה מבטיחה בפרשתנו: "ושממו עליה אויביכם היושבים בה". אכן, חיו כאן ערבים, בכפרים קטנים ונידחים, בתוך ביצות וקדחת, כשם שהתקיים כאן רצף יהודי מאז חורבן הבית.
רק כאשר החלה נהירה יהודית מסיבית לארץ-ישראל, לפני יותר ממאה שנה, החלו, בד-בבד לנהור לכאן ערבים מכל המדינות השכנות. אותם זרים שמקרוב באו ניסו בכל כוחם למנוע את הקמת המדינה היהודית, ששטחה הצטמצם והלך, עד 'תכנית החלוקה'. גם את כבשת הרש הזאת ניסו לגזול מאיתנו. הם עזבו את כפריהם, כדי שצבאות ערב יוכלו להיכנס באין-מפריע ולהשמיד את האודים המוצלים מאש התופת באירופה. ועכשיו הם מנסים להציג את עצמם כמסכנים וכמנושלים.
יש רק דרך אחת לעמוד מול הלחצים הבין-לאומיים: פשוט לומר את האמת, בלי להסס, בלי לגמגם ובלי להתנצל. לתבוע את זכותנו על ארץ-ישראל בשלמותה. לממש את ריבונותנו בירושלים ובהר-הבית. לקבל את המתנה המופלאה שנתן לנו הקב"ה לפני ארבעים ושלוש שנים. ועדיין לא מאוחר. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
