מה היה "כללות עניינו" של בעל ההילולא?

...בענין זה הולך וניתוסף מדור לדור - כציווי רבותינו נשיאינו עד כדי מסירות-נפש, שמדור לדור צריכים להוסיף עוד יותר בהפצת תורת הבעש"ט, שזוהי תורת החסידות, וככל שמתקרבים לביאת המשיח צריך להיות יותר העניין ד"יפוצו מעינותיך חוצה", כפי שהודיע הבעש"ט באגרת הקודש הידועה שביאת המשיח תלויה בהפצת המעיינות חוצה.

ובפשטות:

אין ספק אצל כל מי שמאמין בביאת המשיח, שביום זה עומדים אנו בקירוב לביאת המשיח ביום אחד יותר מאשר אתמול, ביומיים יותר מאשר לפני יומיים, ובשלושה ימים יותר מאשר לפני שלושה ימים.

וכיון שהבעש"ט הודיע שעל-ידי הפצת המעיינות חוצה מתקרבים לביאת המשיח - הרי מובן שביום זה צריך להיות הפצת המעיינות חוצה יותר מאשר אתמול ושלשום, ומוסיף והולך בכל יום ויום.

כאשר הבעש"ט אמר זאת, בוודאי ראה כיצד ייראה העולם בדור שלאחריו, שני דורות לאחריו, ושבעה דורות לאחריו, עד לדרא דמלכא דמשיחא, ושיער את מעמדם ומצבם של בני-ישראל שיהיו אז; ופסק פסק-דין גמור ומוחלט שהעצה היא - להפיץ את תורת הבעש"ט עד שתגיע גם ב"חוצה", וההפצה תהיה (היום לא פחות מאשר אתמול, ואדרבה) באופן ד"מעלין בקודש".

ועוד זאת, שכאשר נמצאים בקירוב זמן לביאת המשיח, שאז צריך להיות קיבוץ כל ניצוצות הקדושה בכל מקום שהם - הרי בוודאי נקל יותר להגיע ליהודי, לעצם ופנימיות נפשו.

וזה היה כללות עניינו של בעל ההילולא - להפיץ תורת החסידות בכל מקום שהוא, ולא רק באותיות של רזין-דרזין, אלא גם לפרש ולתרגם את הדברים בסגנון של סיפורי מעשיות, וכמו כן לפרש ולתרגם ב"זשארגאן", ועד להפירוש ותרגום בלשון כל מדינה ומדינה שבה נמצאים יהודים - כדי שגם אליהם יגיע האבן טוב שבכתר המלכות, ויעורר את עצם נשמתם.

מהי "מצוות השעה" בכדי לזרז את ביאת ה"פורץ"?

...אודות משיח נאמר הלשון "פורץ". ולכן, מצוות השעה - בכדי להביא את ה"פורץ" בקרוב - שיהיה לימוד התורה וקיום המצוות ובפרט צדקה באופן של "ופרצת".

על-ידי לימוד התורה ללא הגבלות אצל יושבי אוהל ובפרט בני הישיבה, ועל-ידי קיום המצוות ובפרט צדקה ללא הגבלות אצל בעלי עסק - אזי יהיה כלשון המאמר: "גג ורצפה כאחד ממש", היינו, שתורה שהיא ברוחניות, "גג", ומצוות שנתלבשו בדברים גשמיים, "רצפה", יהיו כאחד ממש, ויסורו כל ההבדלות, מחיצות והגבלות, ו"יעלה הפורץ לפנינו" בקרוב ממש.

(מהתוועדות יום ב' דפרשת ויגש, י' בשבט ה'תשי"ט - בלתי מוגה)