שאלה: מה מקור המנהג לשיר 'זמירות' בסעודות שבת?
תשובה: רבי יהודה החסיד כתב: "שיש לו [לאדם מישראל] בשבת... לרנן שבחו של מקום, שנאמר (תהילים צב): 'מזמור שיר ליום השבת, טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון'". וכמאמר חז"ל: "[כ]שישראל אוכלין ושותין, מתחילין בדברי תורה ובדברי תשבחות". ובספר הזוהר נאמר שצריכים לעורר שירה וזמרה בשולחן השבת.
זמירות ופיוטים רבים כתבו גדולי ישראל לסעודות השבת, רובם בלשון-הקודש ומקצתם בארמית. לחנים מגוּונים חוברו להם. פיוטים מיוחדים נהוגים בקהילות ישראל. גם האר"י ז"ל כתב פיוט לכל אחת מסעודות השבת.
הרבי מליובאוויטש אמר: "עונג שבת נעשה במיוחד על-ידי זה שכל המשפחה אוכלת סעודת שבת ביחד ליד אותו שולחן, ועונים אמן על הברכות, איש לרעהו, וכן מנגנים יחד ניגוני שבת, ומסייעים זה לזה בניגון, כדי שהנגינה תהיה נעימה יותר ומתוקה יותר".
למנהג חב"ד, עיקר שמחת השבת (בסעודות השבת, ובפרט בזמן סעודה שלישית) היא בניגונים ללא מילים; ניגוני דבקות מלאי תוכן ורגש נפשי, המעוררים את רגשי הלב ודבקות הנפש לקדושת השבת (ולכן אין בהם מילים, שכן הניגון מגיע לדרגות ה'עונג' וה'רצון', שהן מעל אותיות הדיבור המבטאות שכל ורגש). בדורות קודמים לא אמרו אפילו את פיוטי האר"י ז"ל. הרבי לימד את הניגונים המסורתיים של הפיוטים האלה, וכיום מזמרים אותם בסעודות.
מקורות: מגילה יב,ב. זוהר ח"ג דף ערב,ב. ס' הרוקח סי' נד. מחזור ויטרי סי' קנח. קצד. ספר חסידים סי' רעא, תט. א"ר סי' רפט. ספר המנהגים – חב"ד עמ' 29. אגרות קדש כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"ו עמ' נ. 'תורת מנחם – התוועדויות' חלק י"ז עמ' 96. התוועדויות תשנ"ב ח"א עמ' 45. ספר 'השבת בקבלה ובחסידות' ח"ב עמ' 475 וש"נ. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
