מנהיגות לא נוטלים

"ויקח קורח" (במדבר טז,א). מפרש רש"י: "לקח את עצמו". קורח נתברך במעלות רבות, והיה מיוחס, עשיר ופיקח. ייתכן שהיה ראוי להיות מנהיג בישראל. אולם הוא לא המתין עד שייתנו לו את ההנהגה אלא רצה לקחתה בעצמו, ואלו דברים שאין אדם בא ונוטלם.

(רבי בונם מפשיסחה) 

ייחוס ולו לא

התורה מונה ומפרטת את ייחוסם של קורח ואנשיו, בנו של זה וזה, נכדו של זה וזה, שכן בדרך-כלל זו 'זכותם' היחידה של בעלי-המחלוקת, שבכוחה הם מעיזים לתבוע לעצמם את הכיבודים ואת המשרות הרמות.

(החוזה מלובלין)

מחלוקת לשם עצמו

לא נאמר "ויקחו קורח ודתם ואבירם", אלא "ויקח קורח", בלשון יחיד. שכן במחלוקת זו דאג כל אחד ואחד לעצמו בלבד, כל אחד ואחד מהם היה בה צד לעצמו.

 (פניני תורה)

מחלוקת פנימית

נאמר במשנה (אבות ה,יז) "איזו היא מחלוקת שאינה לשם שמים, זו מחלוקת קורח וכל עדתו". לא נאמר "קורח ומשה", אלא "קורח וכל עדתו", שכן בתוך עדת קורח עצמה הייתה מחלוקת - הם רבו גם בינם לבין עצמם, כל אחד ואחד מהם תבע כבוד לעצמו.

(יערות דבש)

נשק הליצנות

"ויקהל עליהם קורח" (במדבר טז,יט). מפרש רש"י: "בדברי ליצנות". זו דרכם של מחרחרי-הריב עד היום הזה. בשעה שאין בידם האשמות של ממש, כדי לפגוע בשמו הטוב של מתנגדם, הם נלחמים בו בדרך של ליצנות, ומנסים לשימו ללעג ולקלס.

(דברי שלמה)

נקהלו מיד

"ויקהל עליהם קורח את כל העדה" (במדבר טז,יט). לדבר של מצווה לא קל לאסוף את כל הציבור, ואילו כשמדובר במחלוקת מיד נאספת "כל העדה".

(מטה אהרן)

דרשה אקטואלית

יש דרשנים שאין באמתחתם אלא דרשה אחת – על פרשת קורח, ואין זה מפליא, שכן לצערנו דרשה זו היא תמיד דבר בעיתו.

(פרי מגדים)

בשם הנפש, כביכול

"את מחתות החטאים האלה בנפשותם" (במדבר יז,ג). בעלי-המחלוקת הגרועים והחוטאים ביותר הם מי שמערבים בכך את הנפש, שמנהלים את המחלוקת כביכול בשם תיקון הנשמה, בשם יראת שמים וענייני שמים.

(רבי נפתלי מרופשיץ)