באיגרת שכתב לארץ-הקודש (נדפסה בפעם הראשונה בסוף ספר 'בן פורת יוסף' של בעל ה'תולדות') הבעש"ט מספר על 'עליית נשמה' שהייתה לו בראש-השנה שנת תק"ז. במהלך אותה 'עליית נשמה' הגיע עד 'היכל המשיח', ושאלו: "אימתי אתי מר?" (=מתי יבוא מר); וענהו המשיח – "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה".
באחת משיחותיו (לקוטי דיבורים חלק א-ב עמ' 618) הרבי הריי"צ שואל על שאלת הבעש"ט: לכאורה לא היה מקום לשאלה הזאת. הלוא זו גמרא מפורשת (סנהדרין צח,א), שרבי יהושע בן-לוי שאל את המשיח מתי יבוא, וענה לו: "היום – אם בקולו תשמעו". אם-כן, מהי שאלתו של הבעש"ט, בשעה שהמשיח כבר נתן את התשובה, שהוא יבוא כאשר עם-ישראל ישמע בקולו של הקב"ה?!
למה עדיין לא בא?
מסביר הרבי הריי"צ (שם עמ' 620): "מורנו הבעש"ט נ"ע, המפורסם באהבת-ישראל שלו, ראה בכל יהודי את מעלתו. בכל פעולה של יהודי, הן מצווה הן מידה טובה, ראה את האור האמיתי המאיר בה. הבעש"ט מביט בעיניו הטהורות על הגלות החשוכה. הוא רואה כיצד יהודים מקיימים את התורה ומצוותיה במסירות-נפש ובהידור, וזאת כשהם לחוצים ונרדפים בידי בני-אדם רעים.
"מורנו הבעש"ט רואה איך יהודים מקיימים במסירות נפש את ה'בקולו', של הקב"ה, 'תשמעו', מתוך מסירות-נפש. מתעוררת אצלו השאלה: מדוע אין משיח, גואל-צדק, בא?! הוא מחליט שהוא וחבריו הצדיקים הנסתרים יעשו כל שביכולתם כדי להביא את המשיח.
"השאלה 'אימתי' שהבעש"ט שואל את המשיח היא בדוגמת מאמר חז"ל 'אם לא עכשיו – אימתי'. הבעש"ט מדבר עם המשיח באותו עניין שעליו מדברת הגמרא בסנהדרין, כאשר המשיח עונה ש'היום – אם בקולו של הקב"ה תשמעו'. על זה שואל אותו הבעש"ט: הלוא כבר הגענו לכך שברוך-השם בקולו תשמעו! ועל זה המשיח עונה לו : 'לכשיפוצו מעיינותיך חוצה'".
הרבי הריי"צ מסביר שם בהרחבה את משמעות תשובתו של המשיח, שהדבר החסר כדי שהמשיח יבוא הוא שיהודים יעבדו את ה' מתוך אור וחיות, ואת זאת אפשר להשיג על-ידי עבודת ה' ברוח החסידות. והוא מסיים (שם עמ' 656): "תשובתו של משיח היא: יפוצו מעינותיך חוצה. שתורת רבנו הבעש"ט והעבודה הטהורה בבירור וזיכוך המידות יפוצו סוף-סוף. שהכול יכירו את האמת, וגם מי שנמצאים ב'חוצה' יתעוררו בזכות מסירות-הנפש של הוריהם וסביהם, שישתמשו בהנהגות הטובות והמענגות ובירושה הבהירה שסביהם והוריהם הניחו להם".
יפוצו מעיינותיך חוצה
מה משמעות המשימה "יפוצו מעיינותיך חוצה"? מסביר הרבי מליובאוויטש (התוועדויות תשמ"ה כרך ג, עמ' 1692): "יפוצו – אין להסתפק בלימוד התורה לעצמו, לימוד לכמה בני-אדם, או אפילו לקהל, אלא הלימוד צריך להיות עד כדי כך שהתורה מתפשטת באופן של 'הפצה'.
"מעיינותיך – תכונת המעיין שמימיו מחוברים בתמידות עם שורשם ומקורם, ללא כל הפסק, שאז יש בו את כל התוקף והעילוי של מעיין, מה שאין כן כשנפסק החיבור עם שורשו ומקורו... ובענייננו – שלימוד והפצת התורה צריכים להיות באופן שניכר בגלוי הקשר והחיבור עם המקור. היינו לא זו בלבד שהוא מחובר למקור ולא נפסק חס-ושלום, אלא שנראה וניכר בגלוי החיבור עם מקורו.
"חוצה – הפצת המעיינות צריכה להיות עד מקום החוצה. היינו, שכאשר יש נקודה בעולם (ועל-אחת-כמה-וכמה – בעולם היהדות) שהיא עדיין במצב של חוצה ביחס לתורה וליהדות – יש להשתדל ולעשות כל התלוי בך שגם שם יגיעו המעיינות, לא רק מי המעיין, אלא המעיין עצמו, ובאופן של הפצה דווקא". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
