בית-הכנסת המה מפה אל פה. שעת תפילת השחר קרבה, והחסידים הנלהבים עדיין היו עסוקים איש-איש בהכנותיו הנפשיות והרוחניות לתפילה. הכול ציפו לרגע שבו ייכנס אל בית-המדרש ה'שרף' עצמו והתפילה תחל.
מבין צדיקי הדור נודע ה'שרף', הלוא הוא רבי חיים-מאיר-יחיאל ממוגלניצה, נכדו של המגיד מקוזניץ, בתפילתו הנלהבת כאש. להט תפילתו וקדושתו היו 'שורפים' את המסתופפים בצילו, ועל-כן כונה 'שרף'.
בחצות הלילה היה קם ומייגע את גופו ונפשו בהיטהרות ובהזדככות, בכובד-ראש ובשמחה של מצווה, ועוסק בתורה עד שעת התפילה. בעיתים האלה הייתה נראית קדושתו ומעלתו ביתר שאת. חרדת-הקודש שליהטה סביבו דבקה גם באחרוני החסידים, וגם הם התפללו מעומק כוונת ליבם ובהתלהבות אמיתית.
אורח חשוב בא לחצר הרבי. זה היה רבה של סאבין, המהרי"ץ, הגאון רבי יעקב-יצחק. מכיוון שבא בשעת בוקר מוקדמת חשב להתפלל תיכף תפילת שחרית, ולאחר מכן להצטרף לקהל הממתין לתפילה, ולחזות בזיו פני רבו ביתר נוחות. וכך עשה.
שעת התפילה עברה ועדיין הצדיק לא נכנס לבית-המדרש. החסידים החלו לתהות ולהתלחש ביניהם על סיבת העיכוב. עבר זמן-מה והמשרת נכנס והודיע בשמו של הרבי כי יתחילו להתפלל ולא ימתינו לו.
רוב הקהל לא ראה בכך מעשה יוצא-דופן, שכן מפעם לפעם התאחר הצדיק בהכנותיו והתפלל ביחידות. לכן בהישמע ההודעה ניגש שליח-הציבור אל העמוד והתפילה החלה. אולם רבה של סאבין, בהיותו כבר לאחר התפילה, ביקש לעמוד על אורחותיו הקדושים של רבו, והחליט להתקרב אל חדרו, אולי יקלוט דבר-מה שישפוך אור על סיבת התמהמהותו של הצדיק.
התיישב אפוא הרב בחדר שליד פתח חדרו של הצדיק, פתח גמרא והחל ללמוד. מעת לעת העיף מבט אל הנעשֶה בחדרו של הרבי. הוא הבחין כי הצדיק הולך בחדר אנה ואנה ופניו נראות טרודות מאוד. לעיתים הוא לוקח את הטלית ומתכונן להתעטף בה, אך מיד מחזירה ומניחה מידיו. הדבר חזר ונשנה כמה וכמה פעמים.
פתאום יצא הרבי אל פתח חדרו, וקרא בקול: "ישראל!". זה היה שמו של המשרת. הרב מסאבין קם והציע את עצמו לעזור במה שנדרש. אולם הרבי הוריד את ידו בביטול ואמר: "לא, זקוק אני דווקא לישראל המשרת. היכן הוא?".
התנדב הרב ויצא לחפש את המשרת. הוא מצאו בקצה השני של הבית. מבוהל התייצב המשרת לפני הרבי, והמתין למוצא פיו.
עיני ה'שרף' ברקו במיוחד, וללא הקדמות פנה אל משרתו ושאל: "הזוכר אתה את נסיעתנו לכפר פלוני לפני כחודש?".
תמיהה התפשטה על פני המשרת למשמע השאלה, אך הוא ענה בקצרה: "כן". שוב שאל הצדיק: "הזוכר אתה כי בעת נסיעתנו בחזרה נשבר אחד מגלגלי המרכבה, ונאלצנו לחכות עד שהתקנת גלגל חדש?".
"זוכר אני", ענה המשרת, עדיין איננו מבין מה הצדיק רוצה ממנו.
"ומניין לקחת את הגלגל החלופי?", הוסיף הצדיק ושאל.
כאן החל המשרת לגמגם מעט: "אה, כן, הלכתי אל החולב בכפר הסמוך. בחצרו היה גלגל מיותר, וביקשתי ממנו להשאילו לי. הבטחתי לו כי אדאג להשיבו לו".
"האם החזרת לו את הגלגל?", שאל הרבי. המשרת השיב בשלילה. "אם-כן", קרא הרבי בטון תקיף, "מהר ואל תתמהמה אף לרגע, צא והשב את הגלגל לחולב".
המשרת יצא בהול בדבר הצדיק. או-אז התעטף הצדיק בטליתו ופתח בתפילה. עתה גברה סקרנותו של הרב לדעת על מה רגש הרבי כל-כך. האם בגלל גלגל שנשכח כדאי היה לאחר את התפילה עם הציבור, הרהר בליבו.
בקוצר-רוח המתין לשובו של המשרת, וכשזה חזר, לקחו הצידה וביקש לשמוע על מה שאירע אצל החולב.
המשרת סיפר כי כאשר הגיע אל הכפרי החולב ובידו הגלגל, פער הלה עיניים נדהמות. "אינני מאמין!", קרא. "כיצד ידעת לבוא בדיוק ברגע הנכון!".
הוא סיפר למשרת כי במשך שבועות לא נזקק לגלגל וכמעט שכחוֹ, אולם הבוקר, לאחר שסיים להעמיס על עגלתו מטען גדול של כדי חלב, שאותם ייעד להוביל אל אדון הכפר הסמוך, נשמע לפתע קול שבר והתברר כי אחד הגלגלים יצא מכלל שימוש.
"הלכתי להביא את הגלגל החלופי", סיפר החולב, "ואז נזכרתי כי השאלתיו למישהו ועדיין לא החזירו לי אותו. מצאתי את עצמי חסר-אונים. אינך יכול לשער את הנזק שעלול היה להיגרם לי. החלב היה מתקלקל וגם הייתי מסתכן בהעלאת חמתו של האדון".
בשרו של הרב הגאון נעשה חידודין-חידודין. הוא ראה בבירור עד כמה מרחיקות עיניו של רבו לראות. חשוב היה לו שגם המשרת ילמד להתייחס לתפקידו ביתר זהירות, ולכן אמר לו: "ראה כמה חשוב להקפיד להשיב את מה ששואלים. בגלל השכחה בהשבת הגלגל היה היהודי הזה עלול לספוג נזק גדול, עד שהרבי נאלץ לעכב את תפילתו ולהמתין שהגלגל יוחזר לבעליו". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
