חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:48 זריחה: 5:46 כ"ב בתמוז התש"פ, 14/7/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

מקום התחייה
לומדים גאולה


מאת: הרב מנחם ברוד
מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1250 - כל המדורים ברצף
להנחיל את הגבורה היהודית
יש חדש
לתת יותר מהקיים במקור
גילוי הקץ
אריכות ימים
צמוד לתפילין
מקום התחייה
נסתם הקץ
ספר-התורה שרד את 'צעדת המוות'
ברכות השחר – היכן?

לפני פטירתו השביע יעקב אבינו את יוסף לקבור אותו בארץ-ישראל. מדוע לא רצה להיקבר במצרים? רש"י מביא כמה טעמים, ואחד מהם: "שאין מתי חוצה-לארץ חיים אלא בצער גלגול מחילות". מקור הדברים במדרש רבה (פרשה צו): "אמר רבי אלעזר... 'אתהלך לפני ה' בארצות החיים'... למה האבות מחבבין קבורת ארץ-ישראל? שמֵתי ארץ-ישראל חיים תחילה בימות המשיח".

מה יהיה אפוא על מי שמתו בחוץ-לארץ? המדרש ממשיך: "הקב"ה עושה להן מחילות בארץ, ועושה אותן כמערות הללו, והן מתגלגלין ובאים, עד שהם מגיעין לארץ-ישראל, והקב"ה נותן בהם רוח של חיים והן עומדין. מניין שכן? כתיב: 'הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל' – ואחר-כך: 'ונתתי רוחי בכם וחייתם'. אמר ריש-לקיש: מקרא מלא הוא שכיוון שהן מגיעין לארץ-ישראל הקב"ה נותן בהם נשמה, שנאמר: 'נותן נשמה לעם עליה' [= על ארץ-ישראל]".

גלגול מחילות

הווי אומר: הצדיקים הקבורים בחוץ-לארץ יבואו לארץ דרך מחילות מיוחדות שייפתחו במקום קבורתם, וכאן – בארץ-ישראל – יקבלו רוח-חיים, נשמתם תחזור לגופם, והם יקומו לתחיית-עולם.

ובכל-זאת יעקב רצה להיקבר בארץ-ישראל דווקא, משום ש'גלגול' זה דרך ה'מחילות' גורם צער, ויעקב רצה לחסוך מעצמו את הצער הזה. כך מפרש ה'מתנות כהונה': "אותן מחילות עושה כאותן מערות, והן מתגלגלין כנוֹדוֹת [=חביות] הללו המתגלגלין – וזהו צער להם. ולפיכך ציווה יעקב לבניו שיישאוהו ממצרים".

בגמרא (כתובות קיא,א) יש מחלוקת בעניין תחיית המתים שבחוץ-לארץ. רבי אלעזר אומר: "מתים שבחוץ לארץ אינם חיים, שנאמר: 'ונתתי צבי בארץ חיים'; ארץ שצביוני בה – מתיה חיים; שאין צביוני בה –  אין מתיה חיים". על כך מקשה עליו רבי אבא בר-ממל מהפסוק (ישעיה כו,יט) "יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן" שפירושו: "'יחיו מתיך' – מתים שבארץ-ישראל; 'נבלתי יקומון' – מתים שבחוץ-לארץ". לכן הוא סבור שגם מתי חוץ-לארץ יקומו לתחייה.

הגמרא ממשיכה לדון בשיטת רבי אלעזר: "ולרבי אלעזר, צדיקים שבחוץ-לארץ אינם חיים?! אמר רבי אילעא: על-ידי גלגול". והגמרא מקשה: "גלגול לצדיקים צער הוא!". משיב אביי: "מחילות נעשות להם בקרקע". רש"י מפרש שרבי עילאה, שדיבר על גלגול, התכוון לומר ש"מתגלגלים העצמות עד ארץ-ישראל וחיין שם". על כך הקשתה הגמרא שגלגול כזה גורם צער לצדיקים. השיב אביי ש"מחילות נעשה להם בקרקע ועומדים על רגליהם והולכים במחילות עד ארץ-ישראל ושם מבצבצין ויוצאים", ותהליך כזה אינו כרוך בצער.

ארץ קיימת לעולמים

הרבי מליובאוויטש דן באריכות בסוגיה זו (אגרות-קודש כרך ב עמ' עא) וקובע כי על-פי כללי הש"ס נראה שההלכה כרבי אלעזר ולא כרבי אבא בר-ממל, "כיוון שכמה אמוראים בסוגיה זו סבירא להו כרבי אלעזר או שקלו וטרו אליביה [=דנו בדבריו], שמע מינה שהלכה כמותו". ממסקנת הגמרא עולה שגם רבי אלעזר סבור כי הנקברים בחוץ-לארץ חיים, "אלא שצדיקים זוכים למחילות ואין להם צער גלגול לארץ-ישראל; מה-שאין-כן אותם שאינם צדיקים כל-כך. אבל כולם באים לארץ-ישראל – ואז נקראים מתים שבארץ-ישראל – ושם חיים".

למה באמת תהיה התחייה בארץ-ישראל דווקא? הזוהר (חלק א, דף קיד,א) מסביר: "נשבע הקב"ה לבנות ירושלים ושלא תיהרס לעולמים... לפיכך אין מקבלין נשמתן אלא במקום קיים לעולמים, כדי שתהיה הנשמה קיימת בגוף לעולמים".


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)