מדוע פחד משה מפרעה עד שהקב"ה היה צריך לבוא עמו? וממה חשש כשאמר "כי כבד פה וכבד לשון אנכי"? * בציווי "בא אל פרעה" קיבל משה את כוח העצמות, שגם נשמה בגוף תוכל לקבל גילוי אלקות שלמעלה מכל הגבלה, כפי שהיה במתן תורה, ויהיה בשלימות – בגאולה העתידה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. ציווי ה' למשה "בא אל פרעה" הוא התחלת – ושמה1 – של הפרשה שמדובר בה אודות גאולת בני-ישראל בפועל ביציאת מצרים2, "ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים גו' הוציא ה' את בני-ישראל מארץ מצרים על צבאותם"3.
מכיוון שכל פרשת יציאת מצרים נקראת על-שם "בא אל פרעה" (וכידוע4 ששם הפרשה מורה על תוכן כל הפרשה), מובן, ש"בא אל פרעה" קשור ונוגע לתוכן גאולת מצרים (בהמשך הפרשה).
כלומר: נוסף לכך שכל פרטי שליחותו של משה אל פרעה הם הכנה לגאולת מצרים, מיתוסף בזה בנוגע ל"בא אל פרעה", בהיותו התחלת ושם פרשת הגאולה, ונוסף לכך התחלה הנאמרת (לא כהקדמה לעניין נוסף, אלא) כעניין וציווי בפני עצמו של הקב"ה למשה ("ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה", ותו לא5) – ש"בא אל פרעה" הוא הקדמה לגאולה עצמה והתחלתה בפועל6.
ויתירה מזו: על-פי הידוע7 שיציאת מצרים היא התחלת ופתיחת (כל הגאולות, כולל) הגאולה העתידה (עליה נאמר8 "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"), יש לומר, ש"בא אל פרעה" (התחלת גאולת מצרים) הוא הקדמה גם לגאולה העתידה.
וצריך להבין מהי השייכות ד"בא אל פרעה" לגאולה – דלכאורה תוכנם הפוך: "בא אל פרעה" מורה שפרעה נמצא בתוקפו, ומשה צריך לבוא אליו ("בא") ולהזדקק אליו (עד שפרעה אומר לו לאחר מכן, בהמשך הפרשה9 (לאחרי מכת חושך) "לך מעלי השמר לך אל תוסף לראות פני כי ביום ראותך פני תמות"), בניגוד גמור מגאולת מצרים שעניינה ביטול תוקף פרעה, לנצח אותו, ועל-ידי זה – להשתחרר, לצאת וללכת מ(פרעה מלך) מצרים?!
ב. ויובן בהקדים שאלה כללית בעניין "בא אל פרעה":
כל עניין בתורה הוא עניין נצחי10 ו(במילא) הוראה נצחית לכל הדורות. ועל-פי זה מהי ההוראה הנצחית מ"בא אל פרעה", לאחרי שביטלו וניצחו את פרעה (מלך מצרים) בגאולת מצרים, ועל אחת כמה וכמה לאחרי הגאולה האמיתית והשלימה כש"את רוח הטומאה אעביר מן הארץ"11, ולא נשאר שום רושם מפרעה, ומעין ובדוגמת זה – בסוף זמן הגלות, כשנסתיימו כל הבירורים דקליפת פרעה וכיוצא-בזה (כמדובר כמה פעמים)?
ויש לומר הביאור בזה על-פי הידוע שכל עניין בעולם, אפילו דברים שהם היפך הטוב והקדושה, יש להם שורש למעלה בקדושה. וזהו (שרשם בקדושה) אמיתת עניינם12, אלא לאחר ריבוי השתלשלות, בכמה וכמה מסכים ופרסאות והעלמות והסתרים כו', נשתלשל למטה דבר הפכי13.
כך גם בנוגע לפרעה: איתא בזהר14 (על הפסוק15 "והקל נשמע בית פרעה") "בית פרעה דא היא סימניך לעילא, ביתא דאתפריעו ואתגליין מיניה כל נהורין וכל בוצינין, כל מה דהוה סתים מתמן אתגלי, ובגין כך קב"ה אפיק כל נהורין וכל בוצינין בגין לאנהרא לההוא קול דאקרי קל בלא וא"ו". ומפרעה בשרשו דקדושה (עניין פריעה וגילוי אלקותו יתברך16), משתלשל פרעה למטה17, בכל התוקף בלעומת-זה.
ג. על-פי זה יובן עניין "בא אל פרעה" בשרשו בקדושה:
בזהר פרשתנו18 מבאר העניין ד"בא אל פרעה" כפי שהוא בפרעה למטה: "מה כתיב בא אל פרעה, לך אל פרעה מבעי ליה, מאי בא, אלא דעייל ליה קב"ה אדרין בתר אדרין לגבי תנינא חדא עלאה תקיפא דכמה דרגין משתלשלין מניה, ומאן איהו רזא דתנין הגדול, ומשה דחיל מניה לא קריב אלא לגביה אינון יאורין ואינון דרגין דיליה, אבל לגביה דחיל ולא קרוב בגין דחמא ליה משתרש בשרשין עלאין, כיון דחמא קב"ה דדחיל משה ושליחן ממנן אחרנין לעילא לא יכלין לקרבא לגביה, אמר קב"ה הנני עליך פרעה מלך מצרים התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו19, וקב"ה אצטריך לאגחא ביה קרבא ולא אחרא, כמה דאת אמרת אני ה'".
כלומר, שבגלל התוקף דעצם קליפת פרעה ("התנין הגדול") בביתו בארמון המלך (ששורשו "בשרשין עלאין") פחד משה להיכנס לשם. ולכן לא אמר לו הקב"ה "לך אל פרעה" (שילך לבד), אלא "בא אל פרעה", שיבוא יחד עם הקב"ה ויכנס לפרעה, הקב"ה מוליך אותו יחד אתו אל הפנימיות העצם ד(קליפת) פרעה (אדרין בתר אדרין, חדרים לפנים מחדרים20), בכדי לכבשו לגמרי ("לאגחא ביה קרבא").
לפי זה צריך להבין מהו הפירוש ד"בא אל פרעה" דקדושה ("דאתפריעו ואתגליין מיניה כל נהורין"): בנוגע לפרעה דקדושה (גילוי אלקות) לא שייך לומר "דחיל משה", שמשה "יפחד" להיכנס לשם לבדו, ושיזדקק לכך שהקב"ה יצווה עליו "בא אל פרעה", ויכניסו ("עייל ליה קב"ה")?!
ויש לומר הביאור בזה:
פרעה דקדושה הוא גילוי הכי נעלה דאלקות, הן בעצם הגילוי – א) גילוי כל האורות, כולל האורות והדרגות הכי נעלות באלקות – "כל נהורין וכל בוצינין", עד ל"כל מה דהוה סתים", והן באופן הגילוי – ב) באופן ד"אתפריעו" מלשון פרוע (בלי סדר), היינו למעלה מסדר, מדידה והגבלה.
ויתירה מזו: ה"אתפריעו ואתגליין מיניה כל נהורין כו'" בא דווקא מעצמותו ומהותו יתברך [ובלשון הזהר: "בית פרעה כו' ביתא דאתפריעו ואתגליין מיניה כל נהורין כו' קב"ה אפיק כל נהורין כו'", שבבית (דירה) נמצא המלך בגילוי בכל עצמותו21] – שכן אור מצד עצמו הוא מוגדר בגדרו וציורו של גילוי (אור), וכל דרגא והמשכה באור – נמשכת בסדר מסויים בהתאם לציורו וגילויו הפרטי, והגילוי (אור) הוא מצד עצמו באופן של גילוי בסדר והדרגה; מובן מזה, שבכדי שיהיה הגילוי ד"כל נהורין כו'" ו"כל מה דהוה סתים" (היפך הגילוי), ועוד באופן של "אתפריעו" (למעלה מסדר והדרגה), הרי זה צריך לבוא מעצמותו יתברך, שהוא ה"מקור" (כביכול) ד"כל נהורין כו'" [בלשון הזהר בפרשתנו: העצם דפרעה "דכמה דרגין משתלשלין מניה"], ויחד עם זה, "מקור" כזה שלמעלה לגמרי מכל גדר מקור וגדר מאור ואור, ולכן נמצאים ממנו "כל נהורין כו' וכל מה דהוה סתים" ובאופן ד"אתפריעו"22.
על-פי זה מובן מדוע "משה דחיל מיניה ולא קריב", כי הוא ראה את הגילוי דפרעה (דקדושה) שמושרש "בשרשין עלאין", ולכן חשש להיכנס ל"בית פרעה", בו ישנו גילוי העצם דפרעה דקדושה, שכן נברא מוגבל, נשמה בגוף, לא יכול לקבל את הגילויים הנפלאים דעצמותו ית', "דאתפריעו ואתגליין מיניה כל נהורין כו'"; איך ביכולתו של נברא מוגבל לקבל את הגילוי ד"כל נהורין", ועוד גילוי באופן שלמעלה ממדידה והגבלה (אתפריעו), הבא מהעצמות?!
"אינון יאורין ואינון דרגין דיליה", הגילויים דסדר השתלשלות, הם ביכולתו של נברא לקבל, ולכן לא חשש משה לגשת אל פרעה כפי שנמצא בדרגא זו (בביתו, ועל אחת כמה וכמה מחוץ לביתו23). אבל כפי שפרעה מלשון "אתפריעו כו' כל נהורין" נמצא בביתו בכל התוקף – הגילויים דעצמותו יתברך – מכך משה חשש, כי נשמה בגוף מצד עצמה לא יכולה לקבל זאת!
ויש לומר שזה מרומז גם בהמשך הפרשה: כשפרעה אמר למשה "לך מעלי השמר לך אל תוסף לראות פני כי ביום ראותך פני תמות", הסכים לכך משה באומרו "כן דברת לא אוסיף עוד ראות פניך"24. מזה מובן, שלדברי פרעה יש מקום בתורה ובקדושה, אלא כפי שזה בקדושה הרי זה טוב בשלימות. והעניין בזה: מכיוון שהגילוי דפרעה דקדושה הוא למעלה מכל מדידה והגבלה ("אתפריעו כו' כל נהורין"), לכן "ביום ראותך פני תמות". מצד דרגת משה (מצד עצמו)25 אין ביכולתו של נברא לקבל את הגילוי ד"ראות פניך" דפרעה, ולהישאר נשמה בגוף, לראות את הפנימיות ("פניך") ד"אתפריעו כו' כל נהורין", גילוי שלמעלה מכל מדידה והגבלה; הגילוי ד"ראות פניך" הוא דווקא כפי שהנשמה היא למעלה ממדידות והגבלות הגוף הגשמי והמוגבל26.
ד. לכך הוצרך להיות ציווי מיוחד ונתינת כוח מיוחדת מהקב"ה למשה – "ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה", "עייל ליה קב"ה אדרין בתר אדרין": עצמותו יתברך שלמעלה מ(כל גדר ד)בלי גבול וגבול – מביאה את משה לפרעה, שגם בהיותו נשמה בגוף מוגבל, ביכולתו לקבל את הגילוי ד"אתפריעו כו' כל נהורין" מעצמותו יתברך!
והביאור בזה:
פרעה מלשון "אתפריעו ואתגליין מיניה כל נהורין כו'" ניתן לפרש בשני אופנים: א) הגילוי דכל האורות (כל נהורין) ובאופן ד"אתפריעו", למעלה מסדר והדרגה. שזה מורה שהגילוי בא מעצמותו יתברך שלמעלה מגדר אור ולא מתייחס לאור בגדרו וציורו הוא, שכן מצד דרגת האור (אפילו בהיותו מעין המאור) אין הוא באופן ד"אתפריעו" (כנ"ל). ב) "כל נהורין", דרגת וציור האור היא באופן ד"אתפריעו" – גילוי שלמעלה ממדידה והגבלה וציור. היינו, שגם הציור, מדידה והגבלה ד"כל נהורין" הוא באופן דלמעלה ממדידה והגבלה ד"אתפריעו"27.
וחיבור ההפכים (ד"כל נהורין" ו"אתפריעו") הוא דווקא בכוח העצמות (כנ"ל ס"ג):
ידוע28 שהאור (קודם שנתגלה) כלול בעצמות המאור ממש, רק ששם אינו בבחינת אור, אלא ביכולת העצמות (וקדמון כקדמותו יתברך29), שנושא הכול וכל יכול, ו"אתפריעו מיניה כל נהורין". ולכן, גם כשהאור נמשך בגילוי (בציור אור), שקשור בציור והגבלה כלשהי (ומצד עצמו אין זה באופן ד"אתפריעו"), נמשך בו מהעצמות שלימות הגילוי ד"כל נהורין", ויתירה מזו – שהמדידה והגבלה ד"כל נהורין" גופא היא באופן ד"אתפריעו", למעלה ממדידה והגבלה30.
ומזה משתלשל למטה יותר הכוח לחיבור ההפכים דבלי גבול וגבול (באור גופא), ולמטה יותר – החיבור דאור וכלי31. עד – החיבור דנשמה וגוף, שגם נשמה בגוף מוגבל יכולה לקבל את האור הבלי גבול עד לגילוי ד"פרעה", "אתפריעו כו' כל נהורין" מעצמותו יתברך, ויתירה מזו – שנשמה בגוף תוכל להיכנס לשם ("בא אל פרעה"), "אדרין בתר אדרין", בפנימיותו ובתוכיותו32 ממש.
ה. ביאור הטעם מדוע עשה הקב"ה את החידוש ד"בא אל פרעה", שמשה כנשמה בגוף יוכל לקבל את הגילוי ד"אתפריעו כל נהורין" – יובן בהקדים ביאור תוכן עניין גאולת מצרים בכלל (ש"בא אל פרעה" הוא ההקדמה והתחלה לזה, כנ"ל):
כוונת גאולת מצרים היא – מתן תורה, כפי שאמר הקב"ה למשה מיד בתחילת שליחותו: "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה"33. החידוש דמתן תורה הוא – נתינת התורה והמצוות למטה לבני-ישראל, נשמות בגופים, בכדי שיוכלו להגשים את תכלית וכוונת בריאת כל העולם: נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים34, שבמדידה והגבלה והעלם והסתר דנשמה בגוף בתחתונים, יהיה גילוי העצמות, כמו אדם (כביכול) הנמצא בגילוי בכל עצמותו בדירתו הפרטית21 (ומכל שכן בנוגע להקב"ה בורא העולם ומנהיגו), כפי שיתמלא בשלימות הגילוי בגאולה האמיתית והשלימה (ומעין זה היה במתן תורה), כמו שכתוב35 "ולא יכנף עוד מוריך"36, הוא יהיה בדירתו בגלוי בלי שום לבושים, אפילו בלי הלבושים הכי עליונים (כנף העליון).
וכידוע37, שקודם מתן תורה, היתה ה"גזירה" בין עליונים ותחתונים, שעליונים לא ירדו למטה ותחתונים לא יעלו למעלה, ובמתן תורה נעשה ביטול הגזירה, ונתינת כוח להמשיך בתחתונים הגילוי דעליונים, עד לדרגות הכי נעלות באלקות, עד מעצמות ומהות, כך שהגוף הגשמי בעולם הזה הגשמי נעשה קדוש, עד לדירה לו יתברך – עד ש"ישראל וקוב"ה כולא חד"38 נמצא בגלוי בכל העולם.
מזה מובן, שבגלות מצרים ויציאת מצרים – המהווים הכנה לגילוי העצמות למטה במתן תורה – מודגשת ההקדמה לביטול הגזירה, המעבר ממצב של פירוד בין עליונים ותחתונים למצב של אחדות ביניהם, כהכנה לשלימות האחדות ביניהם במתן תורה עצמו.
ויש לומר ששלב עיקרי בזה נפעל על-ידי ציווי ה' למשה "בא אל פרעה", כדלקמן.
ו. ובהקדים, שעל דרך זה מצינו בהתחלת שליחותו של משה להוציא את בני-ישראל ממצרים:
בביאור טענת משה להקב"ה "לא39 איש דברים אנכי גו' כי כבד פה וכבד לשון אנכי", ולכן "שלח40 נא ביד תשלח"41 – מבואר בכ"מ42, שבגלות מצרים "דיבור (משה) הוה בגלותא"43, ולכן טען משה שעל-ידו לא יכולה להיות הגאולה למטה44.
ובשורש העניינים הרי זה בגלל מעלת משה, שמצד עצמו הוא בדרגא שלמעלה מגילוי בדיבור, למעלה אפילו מהגילוי דתורה שבכתב ותורה שבעל פה למטה ["כבד פה באורייתא דבעל פה וכבד לשון באורייתא שבכתב"45], משה46 היה "כבד פה" כי "שרשו מתהו ששם היו האורות גדולים ולא היו יכולים להתלבש בכלים, וזהו עניין כבד פה שלא היה יכול להשפיע אור שכלו לתוך כלי הפה"47, ולכן אמר "שלח נא ביד תשלח" (משיח צדקנו), "דהיינו מי שהוא מעולם התקון", בו הכלים מרובים להכיל האורות.
ועל זה ענה הקב"ה "מי שם פה לאדם גו' הלא אנכי הוי' גו' ואנכי אהיה עם פיך והוריתך אשר תדבר"48: מצד עצמותו יתברך שהוא כל יכול (והוא מקור לכלי הפה דעולם התיקון והאורות מרובים דתהו), הוא יכול לפעול שגם בגלות מצרים, וגם אצל משה (שמצד עצמו הוא למעלה מגילוי בכלים), יהיה הגילוי בדיבור בפה, "ואנכי אהיה עם פיך", "פירוש, אף שמצד שרשך מתהו אין לך כלים כאלו אבל אנכי הוי' שעשיתי את הכלים דתקון ואת עולם התהו אני יכול להפך הדבר להתערב בחינות תהו ותקון יחד היינו המעלות דשניהם, שיהיו האורות מרובים כמו בתהו כו' וגם בחינת המעלה דתקון שיהיו הכלים מרובים מאד"49.
אלא שאז – במצרים – "ואנכי אהיה עם פיך" היה גילוי בדרך נס – שבשעה שמשה דיבר עם פרעה "יהיו דבריו נכונים"50 [ונוסף לכך גם "אהרן אחיך יהיה נביאך"51, "ודברת אליו ושמת את הדברים בפיו גו'"52, "הוא יהיה לך לפה"53 – בכדי שהדיבור יתגלה בשלימות, גם בדרך הטבע]. אבל אז הוא לא התרפא54, שלכן לאחרי זה אמר משה "אני ערל שפתים"55. וזה נפעל על-ידי הגילוי ד"אנכי (אהיה עם פיך)" דמתן תורה (התחלת עשרת הדברות56), שלכן בכוחו לפעול יציאת מצרים ("אף שהדיבור הוא בבחינת גלות"), "רק בכדי שיהיה גילוי הדיבור לגמרי בכללות העולם צריך להיות שבירת קליפת מצרים" על-ידי "אנכי אהיה עם פיך", וזה מביא לאחרי זה – גילוי הדיבור במתן תורה, "אנכי ה' אלקיך"56, שאז57 משה נתרפא לגמרי58.
ז. על-פי זה יובן גם כן עניין "בא אל פרעה" דקדושה בגלל זה ש"משה דחיל מיניה":
משה מצד דרגתו הוא (מצד עצמו) – "כבד פה וכבד לשון" (בגלל ריבוי האורות גדולים שלמעלה מכלים) – חשש איך יוכלו הכלים לקבל את האורות הגדולים ד"אתפריעו כו' כל נהורין"; וזהו החידוש בציווי הקב"ה אליו "בא אל פרעה", "עייל ליה קב"ה אדרין בתר אדרין": בזה נתן לו הקב"ה את הכוח – כוח העצמות – שהכלים דנשמה בגוף יוכלו לקבל בפנימיות את כל הגילויים הנעלים דעצמותו יתברך, "דאתפריעו ואתגליין מיניה כל נהורין"59.
והטעם על זה הוא, כי זוהי תכלית ושלימות כל סדר השתלשלות, של כל האורות, עד לבחינת פרעה, "אתפריעו כו' כל נהורין" – כי "נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים", שבמדידה והגבלה דנשמה בגוף בתחתונים, יהיה גילוי העצמות. ולכן היה "ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה", שבהיותו נשמה בגוף הוא נכנס אל פרעה דקדושה ומקבל את הגילויים הכי נעלים מעצמותו יתברך, ש"אתפריעו ואתגליין מיניה כל נהורין כו'".
ח. על-פי זה יובן גם כן מדוע "בא אל פרעה" הוא הקדמה והתחלת הגאולה,
[נוסף לפירוש הפשוט, שעל-ידי "בא אל פרעה" דלעומת-זה נעשה ביטול ושבירת קליפת פרעה כפי שהיא בתקפה בארמון המלך60, שזוהי התחלת הגאולה – ישנו בזה עניין עיקרי]:
השלימות דגאולת מצרים היא – להביא את מתן תורה (למלאות את הכוונה דדירה בתחתונים – ) גילוי העצמות ("אנכי") למטה לבני-ישראל נשמות בגופים, נשמה בריאה בגוף בריא [כידוע61 שבמתן תורה התרפאו כל בני-ישראל (כולל משה, כנ"ל). ויש לומר שזה מרומז גם בציווי הקב"ה לבני-ישראל קודם מתן תורה "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש"62, שגם כפי שהם "גוי" בעולם הזה הגשמי, הם "קדושים" עד לדרגת "ממלכת כהנים" – "כהנים גדולים"63, שכהן גדול צריך להיות שלם הן בגופו והן בממונו64, ואפילו בלבושיו – "לכבוד65 ולתפארת"66], שכפי שבני-ישראל במציאות של נשמות בגופים הם "כולא חד" עם הקב"ה.
ועל דרך זה נמשך גם בעולם – החיבור דעליונים ותחתונים שנפעל במתן תורה, עד לגילוי העצמות בתחתונים.
והיות שזהו חידוש גדול (שנברא נשמה בגוף מוגבל מתאחד עם בלי גבול עד להעצמות), כפי שמשה התפלא על כך ו"דחיל מיניה" – לכן, כהכנה והקדמה לזה היה "ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה", שבהיותו נשמה בגוף (משה), במדידה והגבלה ובמצב שיכולה להיות סכנה (בגלל פרעה דלעומת-זה), הוא נכנס בפנימיות לפרעה דקדושה ומקבל את הגילויים הכי נעלים מעצמותו יתברך, ש"אתפריעו ואתגליין מיניה כל נהורין כו'"67.
ועל-ידי זה שהיה כן אצל משה, נמשך הכוח לכל בני-ישראל, שיוכלו לקבל את הגילוי דמתן תורה, כשנפעל החיבור דגבול ובלי גבול, "אתפריעו כל נהורין" ד"נר מצוה ותורה אור"68, ש"כל נהורין" (גבול) הם באופן ד"אתפריעו" (בלי גבול).
________________________
1) כן נקראת ("בא אל פרעה") ברמב"ם סדר תפלות כל השנה (בסוף ספר אהבה), ובאבודרהם בסדר הפרשיות וההפטרות.
2) משא"כ בפ' שמות ובפ' וארא מדובר אודות ההבטחה וההכנה ליצי"מ.
3) פרשתנו יב, מא. נא.
4) ראה לקו"ש ח"ה ע' 57 ואילך. ובכ"מ.
5) ראה לקו"ש ח"ו ע' 57 ואילך. וש"נ.
6) ראה בארוכה שיחת ש"פ בא תנש"א (התוועדויות תנש"א ח"ב ע' 176 ואילך).
7) ד"ה כימי צאתך תש"ח פי"ב (ע' 164).
8) מיכה ז, טו.
9) יו"ד, כח.
10) ראה תניא רפי"ז. ובכ"מ.
11) זכרי' יג, ב.
12) ובתורה נאמרים הענינים כפי שהם לאמיתתם בשרשם בקדושה, כמבואר במק"א (ראה לקו"ש ח"כ ע' 341 ואילך. ספר השיחות תשמ"ח ח"א ס"ע 36 ואילך. ועוד) בענין "יעקב ועשו האמורים בפרשה" (ל' רש"י ר"פ תולדות).
13) ראה בארוכה ספר השיחות תשמ"ח שם. וש"נ.
14) ח"א רי, א.
15) ויגש מה, טז.
16) ראה תו"א ד"ה ויהי מקץ (לא, א). תו"ח שם רפ"א (עד, א). פ"ו (עז, סע"ד ואילך).
17) תו"א שם לא, ג.
18) לד, א.
19) יחזקאל כט, ג.
20) פי' דרך אמת.
21) ראה אוה"ת בלק ע' תתקצז. המשך תרס"ו ס"ע ג. הנסמן בסה"מ מלוקט ח"ב ע' כז הערה 35.
22) וראה תו"ח שבהערה 16 (עח, סע"א), ש"פרעה" מלשון פריעה וגילוי "הוא בחי' התגלות הפנימית דוקא כי ל' פריעה לא שייך רק לגלות מתוך ההעלם והכיסוי כו'". ועפ"ז מובן עוד יותר שהוא לא בכח האור (שענינו גילוי), כ"א דוקא בכח העצמות.
23) ראה שיחת ש"פ בא תנש"א ס"ד (התוועדויות תנש"א ח"ב ע' 178 ואילך). וש"נ.
24) פרשתנו יו"ד, כח-כט.
25) ולכן הסכים משה לדברי פרעה "כן דברת לא אוסיף עוד ראות פניך", כי לדעתו מצד דרגת משה לא יתכן שאדם נברא, נשמה בגוף, יכיל בתוכו הגילוי דפרעה דקדושה. אבל באמיתית הענין – כן הוא בכח העצמות ("בא אל פרעה"), כדלקמן בפנים.
26) וע"ד "לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם וחי" (תשא לג, כ).
27) ראה תו"ח שם (עז, סע"ד ואילך) ב' פירושים ב"פרעה" מלשון פריעה וגילוי: גילוי החיצוניות, וגילוי הפנימיות (שזהו אמיתית ענינה של פריעה, כנ"ל הערה 22). ושם (בהמשך לפירוש השני ב"אתפריעו"): "עיקר המכוון שהוא בהשתלשלות העולמות שיהי' התגלות הפנימי' בחיצוני' הכלי דוקא באופן שלא יסתיר הכלי לאור כלל וכמו שהי' במ"ת .. וכמו שיהי' לע"ל כו'".
28) המשך תרס"ו ע' קפב ואילך.
29) שם ע' קסט.
30) משא"כ מצד זה שעצמותו ית' הוא מופשט ולמעלה מכל גדר מאור ואור, הרי האור אינו מתייחס לעצמותו ית', והגילוי שלו אינו באופן ד"אתפריעו" שלמעלה ממדידה והגבלה, שזהו דוקא בכח העצמות.
31) ראה לעיל הערה 27.
32) ראה אוה"ת וארא ע' קצו (בפירוש "בא אל פרעה" דלעו"ז).
33) שמות ג, יב.
34) ראה תנחומא נשא טז. שם בחוקותי ג. במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו.
35) ישעי' ל, כ.
36) תניא שם (מו, א).
37) ראה תנחומא וארא טו. שמו"ר פי"ב, ג. ועוד.
38) ראה זח"ג עג, א.
39) שמות ד, י.
40) שם, יג.
41) "ביד מן דכשר למשלח" (תרגום אונקלוס עה"פ), "שלח נא ביד אדם מדבר צחות שיהי' כשר וראוי לשליחות נכבדות כזאת כו'" (רמב"ן שם).
42) זח"ב כה, ב. ד"ה ויאמר גו' מי שם פה באוה"ת שמות ע' עה. ד"ה הנ"ל תרכ"ז (ע' עה ואילך). תרנ"ח (ס"ע עו ואילך).
43) לשון הזהר שם.
44) וראה ד"ה ויאמר גו' מי שם פה תרע"ח (ע' קלח), שפליאת משה היתה "איך יכול להיות גילוי אוא"ס עד למטה מטה, וגם ראה הקליפה הקשה דמצרים שמונע ומעכב ביותר כו'". וראה ד"ה זה תרל"ד (ע' קכ).
45) זח"ג כח, רע"א. וראה מקומות שבהערה 42.
46) בהבא לקמן ראה תו"א וארא ד"ה ויאמר גו' מי שם פה (נא, ד ואילך). תו"ח שם (נט, א ואילך).
47) ל' התו"א שם, ב.
48) שמות ד, יא-יב.
49) תו"א שם נב, סע"ב-ג. וראה תו"ח שם בסופו (סח, א): "הלא אנכי כו' כי כל יכול לעשות מתהו תיקון ומתיקון תהו .. יכול לעשות ג"כ היפך האור לכלי והכלי לאור .. ויכול להיות היש בבחי' אין והאין בבחי' יש כו'".
50) שמו"ר פ"ג, טו. הובא בדרושים שבהערה 42.
51) וארא ז, א.
52) שמות שם, טו.
53) שם, טז.
54) ראה דב"ר רפ"א. זח"ב שם. רמב"ן שמות ד, יו"ד. וראה גם שמו"ר שם.
55) וארא ו, יב. ל.
56) יתרו כ, ב. ואתחנן ה, ו.
57) דב"ר וזהר שבהערה 54.
58) סד"ה מי שם פה תרנ"ח (ע' פז).
59) ויש לומר, שזהו הפירוש ב"והקל נשמע בית פרעה", כמבואר בזהר שם (בהמשך לזה ש"בית פרעה" הוא "ביתא דאתפריעו ואתגליין מיני' כל נהורין כו'"), "ובג"כ קב"ה אפיק כל נהורין וכל בוצינין בגין לאנהרא לההוא קול דאקרי קל בלא וא"ו" שהגילוי דפרעה (שענינו קול ודיבור ראה אוה"ת וישב (כרך ו') ע' תתרצד, ב) מאיר גם בדרגת משה שהוא "כבד פה וכבד לשון" ("קל בלא וא"ו"), לעשותו קול (בוא"ו), שהאור בא בגילוי בכלי הפה.
60) ראה בארוכה ד"ה בא העת"ר (המשך תער"ב ח"ב ע' תתמא). תש"ד (ע' 127). שיחת ש"פ בא תנש"א (התוועדויות תנש"א ח"ב ע' 176 ואילך). וש"נ.
61) תנחומא יתרו ח. במדב"ר רפ"ז. וראה גם מכילתא (הובא בפרש"י) עה"פ יתרו כ, טו. ובכ"מ.
62) יתרו יט, ו.
63) בעה"ט עה"פ. וראה אגדת בראשית פע"ט [פ].
64) ראה יומא יח, א. וש"נ. רמב"ם הל' כלי המקדש רפ"ה.
65) תצוה כח, ב.
66) ויש לומר, שבדרגת הספירות, "כבוד" ו"תפארת" (מלכות ותפארת, הכוללות כל הספירות) הם ע"ד בלי גבול וגבול, כידוע שתפארת (ז"א) הוא "קצה אוא"ס", ומלכות (שרגלי' יורדות) הוא מקור לעולמות בי"ע (תו"א תרומה פא, א). ובבגדי כהונה שהם "לכבוד ולתפארת" נעשה חיבור שניהם יחד.
67) וי"ל שמזה נמשך הכח גם ל"בא אל פרעה" כפשוטו, כדי לבטל ולשבור קליפתו, שהרי תוקף הקליפה בא מהקב"ה, שלכן נאמר (בהמשך ל"בא אל פרעה") "כי אני הכבדתי את לבו" (ולכן דחיל ממנו משה), והכוונה פנימית בזה היא כדי לבטל הקליפה ויהי' יתרון האור כו' (סד"ה בא העת"ר), ולכן ע"י "בא אל פרעה" בשרשו בקדושה גילוי "כל נהורין" מעצמותו ית', נעשה גם הכח ל"בא אל פרעה" (יחד עם הקב"ה) להלחם עמו ("לאגחא בי' קרבא") ולבטלו מכל וכל, שזהו רק "ביכלתו ית' שהוא כל יכול" (אוה"ת וארא ע' רלא. ד"ה ראה נתתיך תרל"א, עזר"ת, תשט"ו. וראה לקו"ש חט"ז ע' 74 ואילך).
68) משלי ו, כג.
(חלק משיחות יום ד' פ' בא, ג' שבט וש"פ בא, ו' שבט ה'תשנ"ב. התוועדויות תשנ"ב כרך ב' עמ' 135-142– תרגום מאידית) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
