למי מכוונת המגילה במילים "וכל הנלווים עליהם", ומה הדמיון בין עבד כנעני לעמלק בעבודת האדם? * אף שהוא מבין בשכל את התועלת הגשמית והרוחנית שבקיום התורה ומצוותיה, בכל-זאת צועק שנוח לו בהפקר, ואף מתאמץ לקרר אחרים * בפורים ניתן הכוח להיות מ"הנלווים עליהם", שעושה לא בכוחו אלא מצד מציאותו של האדון * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. דובר לעיל אודות מסירת הנפש של ימי הפורים, שאף שהיתה להם אפשרות להינצל מגזירת המן, אילו היו כופרים (היפך עניין "יהודי") ח"ו, שהרי הגזירה היתה על היהודים דווקא, מכל מקום, לא עלתה על דעתם מחשבת חוץ לעבור על זה אפילו "לפנים", ומסרו נפשם על אחדותו יתברך.
ועל זה נאמר1 ש"ימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם" – שבכל הזמנים ובכל המקומות ובכל מעמד ומצב צריכה להיות אצל כל אחד ואחד מישראל השייכות לפורים (שיש לו שייכות לפורים ויש לפורים שייכות אליו), שמתבטאת בתנועת המסירות נפש.
ולהוסיף, שפורים הוא יום חול שמותר בעשיית מלאכה, שבזה מרומז שגם כאשר התורה נותנת רשות לעסוק ב"עובדין דחול", והוא עוסק בכך, תובעים ממנו באותה שעה את עניין "ונהפוך הוא", "נקהלו ועמוד על נפשם" – שכל עניין של יהדות, תורה ומצוותיה (אפילו דקדוק קל של דברי סופרים, "ומנהג אבותינו תורה היא"2), יהיה אצלו נוגע בנפש ("עמוד על נפשם"), שנוגע לחיבור של עצם הנשמה עם עצמות ומהות אין-סוף ברוך-הוא.
ולא עוד אלא שאפילו במעמד ומצב של העלם והסתר, כבימי הפורים, שהיה אז מעמד ומצב של "אנכי3 הסתר אסתיר פני ביום ההוא"4 [כידוע5 הדיוק שהלשון "ביום ההוא" כשלעצמו הוא לשון העלם, ו"(ביום) ההוא" גופא הוא באופן של "הסתר", ולא די בפעם אחת, אלא "הסתר אסתיר" ב' פעמים] – גם אז עומד הוא במסירת נפש, "עמוד על נפשם", ועל-ידי זה שוברים ומבטלים ("מ'ברעכט-דורך") כל ההעלמות וההסתרים.
ב. אמנם, ישנם כאלה שטוענים שמצד כמה סיבות נמצאים הם במעמד ומצב של "עבדא בהפקירא ניחא ליה"6:
בדרושי חסידות7 מבואר בארוכה פרטי החילוקים דאמה העבריה, עבד עברי, ועבד כנעני, בעבודת האדם. ומבואר שם, שענינו של "עבד כנעני" הוא (כדברי הגמרא6) ש"עבדא בהפקירא ניחא ליה", היינו, שמצד עצמו הרי הוא במעמד ומצב של הפקר ופריקת-עול – שזהו היפך בתכלית מתנועת המסירות נפש, שעניינה ביטול שלמעלה מטעם ודעת, וההיפך מזה הוא עניין פריקת-עול שלמטה מטעם ודעת.
כלומר: גם כאשר מסבירים לו על-פי שכל, ולא עוד אלא שהוא בעצמו מבין בשכלו, שצריך לקיים תורה ומצוות, ויש לו ראיות מחייו והנהגתו שרואה בעיני בשר אופן ההנהגה מלמעלה שקיום התורה ומצוות נוגע לטובתו הגשמית ("בשעת מ'האלט זיך ביי תורה ומצוות איז פשוט בעסער בגשמיות"), כך, שעל-פי טעם ודעת מבין בעצמו שצריך להיות "אהבתי את אדוני", כיון שעל-ידי זה יש לו "את אשתי ואת בני"8, בני חיי ומזונא רויחא – אף-על-פי-כן, מכריז וצועק ש"ניחא ליה" ורצונו וחפצו "בהפקירא", הפקרות של פריקת עול!
- מצינו בקדושה שבנוגע ל"תאוה" לא שייך לשאול קושיות ("אויף א תאוה איז קיין קשיא ניט")9, ובמילא, יש דוגמתו גם בקליפה, שלא שייך לשאול קושיות ולהביא הוכחות על-פי שכל, כיון שזהו עניין של תאוה – "בהפקירא ניחא ליה".
ג. ועניין זה (עבדא בהפקירא ניחא ליה, פריקת עול שלמטה מטעם ודעת) הוא ענינו של עמלק – ששייך לפורים, כיון שהמן האגגי הוא בן בנו של עמלק10 – שהוא למטה מכל שאר אומות העולם, כמו שכתוב11 "ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד":
שאר אומות העולם – בשמעם שבני-ישראל יצאו ממצרים "ביד רמה"12 ("מיטן גאנצן שטורעם"), והקדוש ברוך הוא הנהיגם ועשה להם נסים ונפלאות כו' – "שמעו עמים ירגזון חיל אחז גו' אז נבהלו גו' יאחזמו רעד גו' תפול עליהם אימתה (על הרחוקים) ופחד (על הקרובים) גו'"13 (ככל פרטי העניינים שנאמרו ב"אז ישיר"), ולא עוד אלא שביודעם שכאשר יבואו בני-ישראל לכבוש את ארצם ("אמרו עלינו הם באים לכלותינו ולירש את ארצנו"14) לא יוכלו לעמוד נגדם במלחמה, ויצטרכו ליתן כל אשר להם, חיפשו תחבולות איך להציל את ממונם, ועד ש"הטמינו מטמוניות של זהב בקירות בתיהם"15.
מה שאין כן עמלק – אף שגם הוא ידע אודות הנסים והנפלאות שנעשו לבני-ישראל, ובפרט שהיה "בן בנו של נמרוד הרשע"16 שהיה "יודע את רבונו כו'"17, אף-על-פי-כן, מיד לאחרי שיצאו בני-ישראל ממצרים (קודם בואם להר סיני) בא הוא מעצמו להלחם עם בני-ישראל – "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים"18 – לא בשביל להציל את עצמו (שהרי בני-ישראל לא התכוננו לכבוש את ארצו), אלא אך ורק משום שרצה לקרר את ההתפעלות והמורא של כל האומות מפני בני-ישראל, כמו שכתוב19 "אשר קרך", לשון קרירות, "משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה, אף-על-פי שנכווה הקרה אותה בפני אחרים"20 – הנהגה כזו אין לה יסוד בשכל הבנה והשגה (שהרי על-פי שכל ידע עמלק שלא יוכל להתגבר עליהם), כי אם, עניין של חוצפה, "מלכותא בלא תגא"21.
ומזה נלקחת ה"חוצפה" שמצינו בכל דור ודור אצל כמה אנשים – שגם בנוגע לדבר שאין לו מקום בשכל, יכולים להתעקש ולהכריז ש"בהפקירא ניחא ליה".
ודוגמתו בעבודת האדם ב"מלחמה לה' בעמלק מדור דור"22:
בעבודת האדם יש מניעות ועיכובים העלמות והסתרים שבאים מצד השכל, ולכן, כשעומד נגדם על-פי שכל דקדושה, ומתווכח ("ער טענה'ט זיך אויס") ומסביר על-פי שכל שצריכים לעבוד את ה', ללמוד תורה ולקיים מצוות, אזי פועל שיתבטל ההעלם וההסתר.
אבל, לפעמים מתחכם היצר להעלים ולהסתיר (לא מצד השכל, אלא) מצד חוצפה שלמטה מטעם ודעת, ואז, אי-אפשר לעמוד נגדו על-ידי שכל דקדושה,
[ובפרט אם התעסק בלימוד חכמות חיצוניות, שעל-ידי זה מטמא חב"ד שבנפשו האלקית (כמבואר בתניא23), היינו, שבמקום לנצל שכל הקדושה לעמוד נגד הלעומת-זה, היתוסף אצלו בשכל של לעומת-זה],
שכן, אף שמבין בשכלו שצריך לקיים תורה ומצוות, ומבין בשכלו שתורה ומצוות הם למעלה מהשכל, ולאידך, בקיום התורה ומצוות תלוי סדר ההשתלשלות, לא רק עולם הבריאה והיצירה ("בראתיו יצרתיו"24), אלא גם עולם הזה הגשמי והחומרי, כמו שכתוב25 "אם בחוקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם וגו'" – אף-על-פי-כן, צועק הוא ש"בהפקירא ניחא ליה":
הוא לא יכול לסבול מרות של איזה דבר המתנשא עליו! ולא עוד אלא שאינו יכול לסבול דבר כזה גם בנוגע לזולתו, שיהודי אחר לומד תורה ומקיים מצוות מתוך קבלת עול, ולכן משתדל לפעול קרירות גם אצל אחרים ("הקרה אותה בפני אחרים"), אף-על-פי שהוא בעצמו נכווה (כפי שיודע בעצמו שהחיסרון בקיום תורה ומצוות אינו משתלם לו פשוט בנוגע לבני חיי ומזונא רויחא) – עד כדי כך מודגש אצלו עניין ה"עבדא בהפקירא ניחא ליה"!
ד. אמנם, בימי הפורים ישנה נתינת-כוח אפילו בנוגע לאלה שנמצאים במעמד ומצב של עבד כנעני, "עבדא בהפקירא ניחא ליה":
ובהקדמה – שבנוגע לעבדים כנענים יש פלוגתא בפוסקים אם חייבים במקרא מגילה ושאר עניני הפורים26.
ומהלימודים שגם הם חייבים בענייני פורים – ממה שכתוב27 "קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם גו' להיות עושים את שני הימים האלה גו'" – כפי שמבאר הרגצ'ובי28 שאין לומר ש"הנלוים עליהם" קאי על גרים, ש"הרי הם לאחר הגירות כמו כל ישראל".
ושני פרטים בזה: א) בנוגע לגרים אין צורך בלימוד מ"הנלוים עליהם", שהרי שנינו במסכת שבועות29 "ולא אתכם לבדכם וגו' כי את אשר ישנו פה30, אין לי אלא אותן העומדין על הר סיני, דורות הבאים וגרים העתידין להתגייר מנין, תלמוד לומר ואת אשר איננו30, ואין לי אלא מצוה שקיבלו עליהם מהר סיני, מצוות העתידות להתחדש כגון מקרא מגילה מנין, תלמוד לומר קיימו וקבלו, קיימו מה שקבלו כבר". ב) בנוגע לגרים לא שייך לומר "הנלוים עליהם", בדרך טפל, מכיוון שגר שנתגייר נעשה כאחד מישראל [כפי שמאריך הרמב"ם בתשובתו הידועה במעלת הגר – [...].
ה. על-פי זה מובן שהלשון "הנלוים עליהם" שייך לעבדים כנענים:
כיון שעבדים כנענים אינם מציאות בפני עצמם, אלא בטלים וטפלים אל האדון – לא שייך לומר שיש עליהם חלות של מצוה, כי, גדר של מצוה חל על מציאות של אדם בר-דעת (שעליו נופל גדר הציווי – מצד התולדה או מפני שנתגייר), מה שאין כן בנוגע לבהמתו או נכסיו של אדם – לא שייך גדר של מצוה כלל.
וזהו החידוש שבפסוק – "קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם גו' להיות עושים את שני הימים האלה גו'" – שגם עבדים כנענים שאינם מציאות בפני עצמם, אלא טפלים ובטלים לבני-ישראל, "נלווים עליהם", חייבים במקרא מגילה ובמצוות פורים31, לא מצד עצמם (שאין עליהם חלות מצוה), אלא מצד היותם "נלווים עליהם".
ו. ומזה יש לימוד-השכל בעבודת האדם:
גם אם ישנו מי שנמצא במעמד ומצב של "ראשית גוים עמלק", ו"בהפקירא ניחא ליה", מבלי להתחשב בתועלת רוחנית או תועלת גשמית, כך שלכאורה אין לו אפשרות להתמודד ולהתגבר על גופו ונפשו הבהמית, לא על-ידי שכל ולא על-ידי הרגש, כיון ששום דבר לא "לוקח" אותו ("שכל נעמט אים ניט, און הרגש נעמט אים ניט, און קיין זאך נעמט אים ניט") – צריך לידע שבכוחו וביכולתו להעמיד את עצמו במעמד ומצב של "הנלוים עליהם", היינו, שאינו מציאות לעצמו, ביודעו שהמציאות האמיתית היא מציאות האדון, והוא טפל ובטל אליו, ובמילא, אין נפקא-מינה אם "ניחא ליה" באופן כך או באופן אחר, כיון שהוא צריך לעשות רצון האדון, ויתירה מזה, שבדרך ממילא עושה (ולא רק שצריך לעשות) רצון האדון, כיון שהוא לעצמו אינו מציאות כלל!
ובכוח זה – שלוקחים מימי הפורים שבהם היה הניצחון על המן, בן בנו של עמלק – יוצאים ל"מלחמה לה' בעמלק מדור דור", מלחמה שישנה אפילו בדרא דמלכא משיחא (כפירוש התרגום32), ומצליחים לקיים הציווי "תמחה את זכר עמלק"33, על-ידי זה שעושים כל מה שיכולים לעשות לבד, ואז משלים הקב"ה ומקיים הבטחתו "כי מחה אמחה את זכר עמלק"34 – ראשי-תיבות אמת (אמחה מחה תמחה)35 – שמיתוסף גם אל"ף, אלופו של עולם, שמורה על דרגא שלמעלה מטעם ודעת, למעלה מסדר השתלשלות36, ובכוח זה נעשה שלימות הניצחון במלחמת עמלק.
ואז – "ליהודים היתה אורה ושמחה גו'"37, שמחה שלמעלה ממדידה והגבלה, "עד דלא ידע"38.
(מהתוועדות פורים ה'תשי"ב. תורת מנחם כרך ה עמ' כט-לו – בלתי מוגה)
_______________________
1) אסתר ט, כח.
2) תוד"ה נפסל - מנחות כ, ב. ועוד.
3) לשון הכתוב - וילך לא, יח. ודרשו חז"ל (חולין קלט, ב) "אסתר מן התורה מניין, שנאמר ואנכי הסתר אסתיר". וראה סה"מ מלוקט ח"ד ע' קפג ואילך. וש"נ.
4) ראה חגיגה ה, א: "כי מטי להאי קרא, בכי, והי' כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות" (שם, כא - בהמשך הענין).
5) ראה תו"א מג"א צד, ד. מאמרי אדהאמ"צ נ"ך (אסתר) ס"ע תטו ואילך.
6) גיטין יג, א. וש"נ.
7) ראה סה"מ מלוקט ח"א ע' שח. ח"ו ע' קט. וש"נ. (תו"מ סה"מ אדר ע' ט. ע' כד).
8) גיטין יג, א. וש"נ.
9) אוה"ת בלק ע' תתקצז. המשך תרס"ו בתחלתו. סה"מ תש"ב ע' 34. לקו"ש ח"ו ע' 21. ועוד.
10) ראה תרגום שני לאסתר ג, א. מס' סופרים פי"ג ה"ו.
11) בלק כד, כ. וראה ד"ה ראשית גוים עמלק דפורים פר"ת (סה"מ פר"ת ע' רצו ואילך). ד"ה זה בסה"מ תר"פ-פ"א בתחלתו.
12) בשלח יד, ח.
13) שם טו, יד-טז (ובפרש"י).
14) פרש"י שם, טו.
15) ועז"נ "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם", "בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם לפי .. (ש)ע"י הנגע נותץ הבית ומוצאן" (מצורע יד, לד ובפרש"י - מויק"ר פי"ז, ו. - נתבאר בלקו"ש חל"ב ע' 91 ואילך).
16) ע"ד לשון חז"ל - חגיגה יג, רע"א, ובתוס' שם: "לאו דוקא .. אלא על שם מעשיו".
17) ראה לקו"ש חכ"א ע' 193 הערה 38. וש"נ.
18) בשלח יז, ח.
19) תצא כה, יח.
20) פרש"י עה"פ.
21) ראה סנהדרין קה, סע"א. וש"נ.
22) ס"פ בשלח.
23) ספ"ח.
24) ישעי' מג, ז. וראה גם לעיל בהמאמר (ע' 10).
25) ר"פ בחוקותי.
26) ראה נו"כ הטושו"ע או"ח ר"ס תרפט. פרמ"ג שם סתרצ"ה סקי"א.
27) אסתר ט,כז.
28) צפע"נ למג"א עה"פ. וש"נ.
29) לט, א.
30) נצבים כט, יג-יד.
31) ראה צפע"נ מג"א שם, שגם להדעות שעבדים פטורים ממקרא מגילה, ה"ז "רק למקרא מגילה, אבל לעשות פורים, עשי' שייך גם בהם, וגדר דזה מוטל על אדון כו'".
32) "לתלתא דריא מדרא דעלמא דין ומדרא דמשיחא ומדרא דעלמא דאתי" (תיב"ע עה"פ).
33) ס"פ תצא.
34) בשלח יז, יד.
35) ראה עטרת צבי לזח"ב סה, א.
36) ראה ספר הערכים חב"ד מערכת אותיות אות אל"ף (ע' עב ואילך). וש"נ.
37) אסתר ח, טז.
38) מגילה ז, ב. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
