יותר מצדקה

תנו רבנן: בשלושה דברים גדולה גמילות-חסדים יותר מן הצדקה - צדקה בממונו, גמילות-חסדים בין בממונו בין בגופו; צדקה לעניים, גמילות-חסדים בין לעניים בין לעשירים; צדקה לחיים, גמילות-חסדים בין לחיים בין למתים.

 (סוכה מט,ב)

חסד עם כבוד

גמילות-חסדים גדולה מצדקה גם בכך שהעני הוא "עמך", הוא יכול להוסיף ולהיות עמך כשווה עם שווה, שכן בהלוואה אין המקבל רואה עצמו מושפל ומבוייש.

(ספר הדרוש)

תחילה וסוף

דרש רב שמלאי: תורה תחילתה גמילות-חסדים וסופה גמילות-חסדים. תחילתה גמילות-חסדים, שנאמר (בראשית ג,כא) "ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם"; וסופה גמילות-חסדים, שנאמר (דברים לד,ו) "ויקבור אותו בגיא".

(סוטה יד,א)

השם הנכון

רבנו הזקן בעל התניא הקפיד שכל עזרה ותמיכה שנותנים איש לרעהו לא תיקרא 'צדקה' אלא 'הלוואה' או 'גמילות-חסד'. כאשר הייתה מתקבלת איגרת-קודש ממנו על מגבית כלשהי, היו החסידים רגילים לומר: צריכים לתת הלוואה, לדאוג לגמילות-חסד וכדומה.

(אגרות-קודש)

ייתנו – יהיה להם

הרבי מהר"ש מליובאוויטש אמר לחסיד אחד שעליו לייסד קרן גמילות-חסדים, וכי כל אחד מהאברכים החסידים בעיר ישקיע בקרן חצי מהנדוניה שקיבל בחתונתו. אמר החסיד:  "לא אוכל לשכנעם בזאת". השיבו הרבי: "כשאני אומר - יתקבלו הדברים. אמור להם שכאשר נותנים, לא משלהם הם נותנים, ואם לא ייתנו - לא יהיה להם".

שערי ההיכלות נפתחים

הנותן גמילות-חסד לאיש ישראל בלב שלם בלי שום פנייה, והעושה טובה לישראל באהבה, כציווי "ואהבת לרעך כמוך", שערי ההיכלות למעלה פתוחים לפניו.

(אדמו"ר הזקן)

מלווה מתוך דוחק

אמרו חז"ל (יבמות סג,א): "המלווה לעני בשעת דוחקו עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה, תשווע ויאמר הנני". אדמו"ר הזקן פירש את הפסוק על המלווה. במאמרם חז"ל משבחים את המלווה שנותן את ההלוואה בזמן שהוא עצמו דחוק, כשאין לו מה להלוות, והוא עצמו לוקח הלוואות כדי שיהיה לו מה להלוות לזולתו.

תזכו למצוות

על גמילות-חסד אין צריך לומר תודה, כשם שלא צריך לומר תודה למי שמתעטף בטלית ומניח תפילין, או למי שמברך על לולב ואתרוג בחג-הסוכות. לגומל החסד יש לאחל "תזכו למצוות". יהודי הגומל חסד עם חברו ממלא את ציווי ה', בדיוק כמי שמקיים כל מצווה אחרת.

(אגרות-קודש)