חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:43 זריחה: 6:27 י"ז באלול התשע"ט, 17/9/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

בן שלוש-עשרה למצוות
ניצוצי רבי

מדורים נוספים
התקשרות 875 - כל המדורים ברצף
אין עתה הזמן לבחור בעבודת הבירורים
עשו כל אשר ביכולתכם!
בן שלוש-עשרה למצוות
פרשת קדושים
הסייגים – לתת לכל אחד ואחד שייכות לתורה
הלכות ומנהגי חב"ד

טעם פנימי מדוע אין להקדים חגיגת בר-מצווה * על מועד התחלת הנחת תפילין והמאמר שנוהגים לחזור * כיצד לחגוג בר-מצווה בהרחבה? * ומה דעת הרבי על עריכת בר-מצווה לאחד הבנים בשונה ופחות מאחיו * תניא ששיגר הרבי לחתן ואביו כמתנת בר-מצווה * ועל דאגת הרבי לשתף בן משפחה הנמצא במרחקים בשמחת אחיו * צרור הוראות וסיפורים בקשר לבר מצווה * רשימה ראשונה

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

לא להקדים בר-מצווה

הנה דברים שכתב הרבי במענה להורים בקשר לבר-מצווה לבנם, באחת השנים ('מאוצר המלך' ב' עמ' 139):

1. אזכירם על הציון להנ"ל. ותשואות חן על הבשורות הטובות.

2. ב'היום יום' (ב' מנחם אב) הוראה לרבים (מפי כ"ק מו"ח אדמו"ר) ב' חדשים – [=בבית הרב כנראה הקדימו יותר].

3. חגיגת בר מצוה ענינה (וזהו גם ה"רמיזא באורייתא" שלה) שנגאל מיצר-הרע (בראשית רבה פרק נג, יו"ד) וביתר ביאור בזוהר חדש בראשית (טו, ד): ביומא דכשרן למעבד פיקודי אורייתא... מתליתר שנין ולעילא דההוא יומא חובתא... למעבד חדוותא דלבא כיומא דסליק לחופה – שעל-פי-זה פשוט שאין כל מקום לחגיגה ביחד עם היצר-הרע קודם שנגמל. מה-שאין-כן מתליסר שנין ולעילא.

4. נהגו אנ"ש לאחרונה לחזור ד"ה איתא במדרש תילים (נדפס בהוספה בקונטרס י"ב תמוז תש"ח. ועיין שם בהערה).

הרבי נהג לשלוח מכתבי ברכת מזל טוב לכל שמחת חתונה, בר מצווה וכדומה, ועליהם היה חותם בחתימת יד קודשו.

לפנינו צילום ממכתב, שבו הרבי מורה לרב ניסן מינדל לנסח מכתב בעל סגנון קבוע בשפה האנגלית לברכת 'מזל טוב' לבר-מצווה (נדפס במבוא לספר ניצוצי אור עמ' 7):

בגוף כתב יד-קודש המופיע בצד נכתב: "להרנ"מ [=להרב ניסן מינדל] שי' לתקן ולסגנן בכדי לקבעו לנוסח בר מצוה"...

בהרחבה – ברוחניות!

בקובץ 'והאר עינינו בתורתך' עמ' רצג מובא תוכנו של הסיפור הבא:

בשנת תשכ"ז נכנס יהודי מאנ"ש ל'יחידות', ובמהלכה סיפר לרבי שמכיוון שהוא בעל אמצעים, יש בדעתו לערוך לבנו מסיבת בר-מצווה בהרחבה. הרבי הגיב על כך: מכיוון ש"התורה חסה על ממונם של ישראל" עדיף לעשות בר-מצווה בהרחבה רוחנית מאשר בהרחבה גשמית.

בסמיכות לקיומה של המסיבה נכנסו האב והבן ל'יחידות'. האב סיפר לרבי שבהמשך להוראת הרבי על הרחבה רוחנית, יחזור חתן הבר-מצווה שני מאמרי חסידות על-פה. הרבי חייך חיוך רחב, וניכרה על פניו הקדושות שביעות רצון!

אין לשנות בין הבנים

בי"ד מנחם אב תשי"ח כותב הרבי לרב אפרים וולף ('ימי תמימים' כרך ב' עמ' 352):

במ[ה] שכ[תב] ע[ל] ד[בר] אופן עריכת הבר מצוה של בנם מ[נחם] מ[ענדל] שליט"א – אין כדאי לשנות בין הבנים. ולכן יקחו עוזר בעריכת הנ"ל ויעשוה כמו הקודמים...

ובאותו עניין ממש: מעשה בנער שבר-המצווה שלו חל בחג-הסוכות, והוריו ביקשו לאחר את החגיגה לאחר החג, כדי שיוכלו לעורכה בהרחבה. הרבי הורה להם שאדרבה, יעשוה ביום הבר-מצווה בסוכה, בביתם.

כשהגיע אחיו של אותו נער גם הוא לגיל מצוות, הורה להם הרבי שגם את החגיגה שלו יעשו בבית, כדי שלא לשנות בין הבנים (מפי השמועה).

מתנה מהרבי

בלונדון התגורר יהודי בר-אוריין, מגזע חסידי חב"ד בדורו של הצמח-צדק, ושמו הרב ר' משה סאנדערס. לקראת חגיגת הבר-מצווה של בנו יהודה-אריה-לייב הדפיס האב חוברת ושמה 'יהודא ועוד לקרא – ליקוטים מתוך כתבי יד'. כנראה לפי בקשת השד"ר המפורסם הרה"ח ר' בן ציון שם טוב, שיגר הלה מכתב לרבי ואליו צירף את חוברת התשורה.

הרבי אישר את קבלת המכתב והודה גם על התשורה שנלוותה ("ותשואת-חן על תשורתו זו"), ובהמשך כותב (כ"ד תמוז תשט"ו, 'נלכה באורחותיו' עמ' 135-134):

וכיון שהדפיסה בקשר עם הכנס בנו... שי' לגיל המצוות, הרי יהי-רצון שמבן י"ג למצוות יגדל לבן ט"ו לגמרא וכו', כפסק המשנה, וירווה ממנו רוב נחת אמיתי שהוא נחת יהודי חסידותי.

בהמשך מאחל הרבי שיתעורר בחתן הבר-מצווה "גזע מחצבתו מחסידים הראשונים של כ"ק אדמו"ר הצמח צדק... ותבוא התעוררות זו בגילוי ובפועל בחיי היום יומיים אשר זהו האושר האמיתי הן בגשמיות והן ברוחניות".

הרבי גם שיגר מתנה שני טפסים של ספר התניא מהדורת תשט"ו [אחד] "בשביל כבודו [אבי הבן] ו[אחד] בשביל הבר מצוה".

שאלה שהופנתה לרב

בהתוועדות אחרון של פסח תשכ"ג דן הרבי בנושא ברכת שהחיינו של החג, אם החיוב הוא על כל ימי החג, אלא שאם מברך ביום הראשון פוטר את שאר הימים, או שהחיוב בעצם הוא על היום הראשון של החג, ושאר ימי החג הם תשלומים של הראשון, והסיק שהוא חיוב על כל ימי החג.

אחד התמימים ששהה ב-770 באותם שנים שאל את הרבי בתחילת שנת תשכ"ד, לגבי אחיו שהתגורר אז בארץ הקודש ונהיה בר-מצווה ביום ב' דחג-הסוכות: מכיוון שבארץ-ישראל הרי אין יום טוב שני, מה דינו לגבי ברכת 'שהחיינו'.

הבחור כתב לרבי אם נכונה המסקנה כיון שברצונו להודיע למשפחתו בארץ (כלומר שהוא – חתן הבר-מצווה – יברך ביום השני עוד הפעם ברכת שהחיינו, כיון שביום הראשון של החג עדיין היה לפני בר-מצווה).

הרבי הגיב:

בכלל שאלה לרב [כנראה מדין ספירת העומר שקטן שהגדיל מברך – אין צריך לברך]

(היינו: כמו שקטן שהגדיל באמצע ספירת-העומר ממשיך לברך אחר-כך, אפילו שהספירה שספר הייתה לפני בר מצווה כמו-כן מכיוון שבירך שהחיינו ביום א' דחג לפני בר-מצוה, אין צריך לברך ביום שני).

לימים הוגהה שיחה זו (לקוטי שיחות כרך לז עמ' 14 ואילך), ובאחת ההערות ציין הרבי:

ובקטן שנתגדל לכאורה תלוי אם תרי דרבנן (ברכת שהחיינו בתחילת החג מטעם חינוך) מפיק חד דרבנן, כמ"ש בראשית ביכורים לרב"צ הכהן, מ"ץ דווילנא – ח"ב ס"ד. ולהעיר מהדיעות .. דברכת הזמן בג' רגלים הוי מן התורה. ואין-כאן-מקומו.

השתתף בשמחה...

בשנת תשכ"ו הגיע אחד מנכדיו של הרב זוין לגיל שלוש-עשרה ועשו לו כמובן מסיבת בר-מצווה. בשבועון 'פנים-אל-פנים' התפרסמה כתבה שסיקרה את החגיגה, שבה השתתפו רבים מגדולי הדור. במוצאי שבת קודש שלאחר פרסום הכתבה קרא הרב חודוקוב לאחי הבר-מצווה – התמים נחום זוין (אז מהתמימים ששהו ב'קבוצה') – ונתן לו לקרוא את קטע העיתון עם הכתבה. הרב חודוקוב אמר לו שהרבי שלח את זה בעבורו ('שמן ששון מחבריך' כרך ב' עמ' 108).


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)