חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:43 זריחה: 6:27 י"ז באלול התשע"ט, 17/9/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

הזהירות הדרושה בארץ-ישראל
דבר מלכות

נושאים נוספים
התקשרות 892 - כל המדורים ברצף
הזהירות הדרושה בארץ-ישראל
עידוד מהידיעה שבעבודתו יכול להביא מיד את הגאולה
חשיבותו של מנהג
פרשת ראה
"האומר דבר בשם אומרו"
הלכות ומנהגי חב"ד

מה בין "דרך מעבר" ל"דרך התלבשות" לגבי הקדושה השורה בארץ-ישראל? * "מפני חטאינו" נוצרה הגלות, שכן ארץ-ישראל מצד עצמה אינה יכולה לסבול, אולם הקב"ה מאריך אף וממתין שיעשו תשובה * מה מלמדנו הדין שאין לאב לנשק את בנו בבית הכנסת? * כיצד ייתכן קיום אות ומופת על-ידי נביא שקר, ומה המשל מאדם התועה ביער? * התעוררות של כמה יהודים מסוגלת לפעול בכל ישראל * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. שנינו1 "עשר קדושות הן", ובכללות, החילוק הוא בין שני מקומות: ארץ-ישראל וחוץ-לארץ.

והנה, החילוק בין ארץ-ישראל לחוץ לארץ הוא – שארץ-ישראל היא "ארץ אשר גו' עיני הוי' אלקיך בה"2. ומקשים: הרי "לית אתר פנוי מיניה"3, ואם כן, מדוע דווקא בנוגע לארץ-ישראל נאמר ש"עיני הוי' אלקיך בה"? והתירוץ – שבארץ-ישראל אין לשרים שלמעלה שליטה.

והפירוש בזה4 – שהחילוק בין ארץ-ישראל לחוץ לארץ הוא, שבחוץ לארץ מתלבשת ההשפעה האלקית בע' שרים, מה שאין כן בארץ-ישראל, אף שגם שם נמשכת ההשפעה דרך הע' שרים, אין זה אלא "בדרך מעבר" ולא "בדרך התלבשות"5.

ב. וביאור החילוק בין "דרך מעבר" ל"דרך התלבשות"6 – יובן על-פי משל:

המשל ל"דרך מעבר" הוא – מאדם הכותב דבר-שכל באצבעותיו, שאף שדבר-השכל נמשך אמנם דרך אצבעותיו, מכל מקום אין זה אלא "בדרך מעבר" בלבד, שהרי השכל נשאר בטהרתו, והאצבעות אינם משנים אותו כלל, אלא שהוא רק עובר ("דרך מעבר") דרך האצבעות.

מה שאין כן "דרך התלבשות" – הוא כמשל ה"מן" שנקרא "לחם אבירים"7, לחם שמלאכי השרת ניזונים בו8, ומכיוון שמלאכים אין להם גוף גשמי כלל, הרי מובן, שגם "לחמם" של המלאכים אינו מזון גשמי, ואף-על-פי-כן היה ה"מן" מזון גשמי. ונמצא, שירידת המן למטה היתה "בדרך התלבשות" – שעניין "לחם אבירים" (לחם רוחני) התלבש בגשמיות, ונשתנה למזון גשמי.

ומשל נוסף ל"דרך התלבשות" – מכסף וזהב, ששורשם הוא כסף וזהב רוחניים – אהבה ויראה9; ואף-על-פי-כן, בהגיעם למטה נעשים דבר גשמי, שזהו עניין של התלבשות ושינוי המהות – שמאהבה ויראה רוחניים נעשה כסף וזהב גשמיים, ויתירה מזה, שאפשר להשתמש בהם לעניינים בלתי-רצויים.

ולכן מצינו שגם כאשר דבר מסוים נמשך כבר בשרשו, יש צורך בבקשה נוספת כדי שיומשך בגשמיות, כידוע סיפור הבעל שם טוב בעניין זה, שעליו מיוסדים כמה וכמה מאמרים10.

ג. וזהו החילוק באופן המשכת ההשפעה בין ארץ-ישראל לחוץ לארץ:

בחוץ לארץ – מתלבשת ההשפעה האלקית על-ידי השרים (דהיינו – "בדרך התלבשות"), מה שאין כן בארץ-ישראל הרי זה "בדרך מעבר" בלבד, היינו, שגם כשההשפעה מגיעה למטה הרי היא עדיין עניין אלוקי, כמשל הדבר-שכל העובר דרך האצבעות, שמעבר זה לא פעל עליו, ונשאר בטהרתו, וכמו כן העניינים שבארץ-ישראל הם אלקות כפי שהוא.

אלא, שמצד ההעלם והסתר, אין רואים בעיני בשר שההשפעה שבארץ-ישראל היא אלקות, ועד שאי אפשר לחלק ("פאַנאַנדערטיילן") ולחוש היכן מסתיימת "חוץ-לארץ" והיכן מתחילה "ארץ-ישראל"; אבל, אין זו אלא התעלמות לעיני בשר, בכדי שיהיה עניין בחירה חופשית, אבל האמת היא שכל העניינים שבארץ-ישראל הם אלקות כפי שהוא, בטהרתו.

ד. יוצא מזה, שכשם שמבואר לעיל בעניין תורה ותפלה, שכיון שהתורה היא עניין אלוקי, צריך להיות בזה זהירות ביותר – כן הוא גם בנוגע לארץ-ישראל, שכיון שעניינה אלוקות, הרי כאשר ההנהגה בה אינה כדבעי, גרוע הדבר הרבה יותר מאשר בחוץ לארץ.

והטעם לזה – כיון שנוסף על עצם המרידה שהאדם מורד בהקב"ה, הרי כאשר מרידה זו נעשית בארץ-ישראל, יש בה עוד שני עניינים:

א) מרידה זו היא בפני המלך, שהרי ארץ-ישראל היא "ארץ אשר גו' עיני הוי' אלקיך בה", והרי זה בבחינת "לכבוש את המלכה עמי בבית"11;

ב) לשם מרידה זו משתמש הוא באלקות גופא כביכול – שמורד במלך באמצעות עניני "פלטין של מלך"12 גופא.

ומטעם זה מצינו שהיו נוהגים זהירות יתירה בנוגע לנסיעה לארץ-ישראל, וגם אלו שהיתה להם היכולת לכך בגשמיות – נמנעו מלנסוע. וכדאיתא בתשב"ץ (קטן)13, שמי שאינו בטוח שיוכל לשמור על התורה ומצות ולנהוג בהתאם לרצונו של הקב"ה – מוטב שלא ייסע לארץ-ישראל14.

ה. וזהו פירוש נוסח התפלה15 "ומפני חטאינו גלינו מארצנו", כיון שאין ארץ-ישראל יכולה לסבול עניין של חטא – דלכאורה אינו מובן: אם החטא הוא חמור כל כך – כיצד יכול חוץ לארץ לסובלו? – אלא הטעם הוא כנ"ל, מכיוון שארץ-ישראל היא "פלטין של מלך", אינה יכולה לסבול שום עניין המנוגד לרצונו של המלך; אם זה עניין של "(מפני) חטאינו" – אין לו מקום בארץ-ישראל.

אלא, שמצד ההעלם והסתר, וכדי שיהיה עניין של בחירה חופשית – הרי המצב בגשמיות הוא, שגם כאשר ישנו עניין "ומפני חטאינו", אפשר להיות בארץ-ישראל.

ופנימיות הטעם בזה הוא – לפי שרצונו של הקב"ה הוא שישובו בתשובה, וכיון שהקב"ה הוא "ארך אפים", ממתין הוא עד שישובו בתשובה, כפי שמצינו16 שמצד טעם זה "נכרים מרקדין בהיכלו ושותק . . שנותן ארך אפים לרשעים", דהיינו שממתין שישובו בתשובה.

* * *

ו. בפרשתנו ישנו עניין שלכאורה אינו מובן:

כתיב17: "כי יקום בקרבך נביא גו' ונתן אליך אות או מופת, ובא האות והמופת גו' (שכן הוא סדר העניינים על-פי דין18, שכאשר בא נביא מנסים אותו על-ידי מופת, וכאשר מראה את המופת, הרי זה ראיה שהוא נביא אמת; אמנם, אם מסקנתו היא) לאמר נלכה אחרי אלקים אחרים גו' ונעבדם, (הרי לא זו בלבד ש)לא תשמע אל דברי הנביא ההוא גו' (אלא יתירה מזו) והנביא ההוא גו' יומת" (כדין מסית ומדיח19, ש"לא תאבה לו ולא תשמע אליו וגו' וסקלתו באבנים ומת", כמו שכתוב בהמשך הכתובים20).

והנה, מה שכתוב "לא תשמע אל דברי הנביא ההוא גו'" – מובן, וכמו שכתב הרמב"ם21 ש"משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה . . ובמה האמינו בו במעמד הר סיני, שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים, והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה לך אמור להן כך וכך" – החל מ"אנכי הוי' אלקיך"22 ושאר עשרת הדברות, תורה שבכתב ותורה שבעל-פה, עד "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש"23.

ולכן "אם עמד הנביא ועשה אותות ומופתים גדולים ובקש להכחיש נבואתו של משה רבינו אין שומעין לו . . לפי שנבואת משה רבינו אינה על-פי האותות כדי שנערוך אותות זה לאותות זה, אלא בעינינו ראינוה ובאזנינו שמענוה"24, ולכן אין בכוחו של מופת להפריך אמונה זו (מה שאין כן אילו היתה האמונה במשה מצד המופת בלבד – שאז בא מופת אחר ומפריך את המופת הראשון).

אבל הקושיא היא – איך יתכן שנביא השקר יוכל להראות מופת: הרי כל העניינים, ואפילו עניינים טבעיים, הם מצד אלוקות, ומכל שכן עניין נסי; ואם כן, אין יתכן שיתנו מלמעלה יכולת לנביא השקר להראות מופת?!

והביאור בזה – "כי מנסה הוי' אלקיכם גו'"25, דהיינו שזהו עניין של העלם והסתר, שמטרתו כדי שיהיה עניין בחירה חופשית, שיש צורך בה כדי שהעבודה לא תהיה באופן של "נהמא דכסופא"26; וכדי שתהיה בחירה חופשית, ניתנה האפשרות לעניין של מופת גם ללעומת-זה, שלא תהיה התגברות יתירה של צד אחד על הצד השני.

וזהו גם כן הביאור במאמר רז"ל27 על הפסוק28 "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה", "בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם, ואיזה זה בלעם בן בעור" – שהטעם לזה הוא כנ"ל, כיון שאילו היה בקדושה עניין שאין כדוגמתו בלעומת-זה, לא היתה בחירה חופשית.

אמנם, אף שיש הכרח בעניין המופת בלעומת-זה – מכל מקום, אותו הנביא שאמר "נלכה אחרי אלקים אחרים", הרי לא זו בלבד ש"לא תשמע אל דברי הנביא ההוא", אלא יתירה מזה – "והנביא ההוא גו' יומת" מכלל ישראל, שעליהם נאמר29 "ואתם הדבקים בהוי' אלקיכם חיים כולכם היום", ועליו נאמר "יומת".

ז. והנה, בפירוש "אלקים אחרים" – נכלל גם עניין השיתוף, שהרי בני-ישראל מוזהרים על השיתוף (ורק בני-נח אינם מוזהרים עליו30).

ועניין ה"שיתוף" הוא – שמשתפים להקב"ה עניין נוסף. ועל דרך זה בנוגע לתורה – שהיא "תורה אחת"31 משום שהקב"ה הוא "הוי' אחד"32 – שמשתפים לתורה עניין נוסף.

דוגמא לדבר: הדין שאסור לנשק בניו הקטנים בבית-הכנסת33. והיינו, שאף ש"ואהבת לרעך כמוך"34 היא מצוה מן התורה, ועניין "רחמי אב על הבן" הוא דין בתורה (גבי הבא במחתרת)35 – אף-על-פי-כן, כשהאדם נמצא בבית הכנסת, שהוא המקום לאהבת ה' – אסור לשתף בזה עניין נוסף36.

כלומר: אף שלעת-עתה מניח הוא מקום גם להקב"ה ולתורתו – מכל מקום, מכיוון שמשתף בזה גם עניין נוסף, הרי זו התחלה לכך שבסופו של דבר ישליך רחמנא-ליצלן לגמרי את הקב"ה מאחורי הדלת...

ובפרט שגם כאשר מניח מקום לתורה הרי זה באופן שהוא מקבל את התורה באופן המתאים לרצונו שלו, רק את העניינים הכדאיים עבורו, למחצה לשליש ולרביע ("האַלב תורה, דריי פערטל תורה") וכו' – הרי ודאי שזוהי התחלה לעזיבת התורה לגמרי ("אָפּטרעטן אינגאַנצן פון תורה") רח"ל, וכמאמר הגמרא37 "היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה".

וכפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר38, שכאשר פוגשים אדם תועה במעבה היער, הרי אין ענינו שקפץ מביתו ישירות למעבה היער, אלא בתחילה הלך בדרך המלך, אחר כך סטה מדרך המלך בפסיעה אחת, ואחר כך הוסיף לסטות על סטייתו בפסיעה אחר פסיעה, ובסופו של דבר – הרי כשם שבקדושה "כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול"39, כן הוא גם בצד השני, שכל פסיעה ופסיעה מצטרפת, עד שבסופו של דבר תועה במעבה היער.

וכפי שראו במוחש בהנהגת הצדוקים והבייתוסים, שההתחלה היתה בכך שלא שמעו להוראות החכמים שבדורם, ואחר כך הלכו ונתרחקו יותר ויותר, עד שיצאו מכלל ישראל40.

ח. ולטענה שהיה בזה עניין של מופת כו' – הרי התורה הבהירה זאת מראש ("האָט דאָס באַוואָרנט") בשעת מתן-תורה, שתתכן מציאות של נביא שקר שיראה "אות או מופת", ואף-על-פי-כן, אם מסקנתו היא "נלכה אחרי אלקים אחרים" – אזי "לא תשמע וגו'".

שלמה המלך גדל מכל מלכי הארץ, ובזמנו ישבו בני-ישראל "איש תחת גפנו ותחת תאנתו"41. ואף-על-פי-כן, כשרצה שלמה לבטל יו"ד אחת מהתורה – אמר הקב"ה42: "שלמה ואלף כיוצא בו יהיו בטלין, וקוצה ממך איני מבטל".

ועל אחת כמה וכמה כשהמדובר אינו על אדם במדריגתו של שלמה המלך, ולא רק על "אות אחת" מהתורה – הרי בוודאי שאין לזה מקום כלל.

ומכיוון שהתורה היא נצחית, ולא תשתנה לעולם, שזהו אחד מעיקרי האמונה: "אני מאמין באמונה שלמה שזאת התורה לא תהא מוחלפת"43 – הרי גם פסק-הדין האמור (שאין מקום להנהגה באופן של "שיתוף", "אלקים אחרים", גם כשהיסוד לזה הוא על-ידי "מופת") הוא נצחי.

אלא שמכיון שהקב"ה הוא "ארך אפים", וכל שאר י"ג מדות הרחמים – מניח הקב"ה לעניין זה להתקיים, וממתין שישובו בתשובה44.

ומה שנזכר לעיל שישנו אופן ש"הקב"ה מעמיד להן מלך שגזירותיו קשות כהמן . . ומחזירן למוטב" – הרי כבר שתינו את כוס המרורים במילואה ("די ביטערע האָבן מיר שוין געהאַט אין דער פולער מאָס")... בדורנו, קשה כהמן כבר היה ובפועל רחמנא-ליצלן – הקדושים ה'-ינקום-דמם, ובודאי שארית הפליטה, שארית ישראל, יעשו תשובה, ובפרט בחודש אלול – תשובה שלימה ותשובה עילאה, באופן ש"זדונות נעשו לו (לא רק "כשגגות", אלא גם) כזכיות"45.

ט. ויש להוסיף בזה – אפילו בנוגע לנביא השקר עצמו שמגיע לו עונש:

ידוע46 שעניין העונשים אינו בשביל העונש בלבד, אלא בשביל הזיכוך שנעשה על-ידם, כמו שכתוב47 "ונקלה אחיך", "כשלקה הרי הוא כאחיך"48. ואפילו בעונשי מיתות – הרי אמרו רז"ל49 "ביום הזה אתה עכור, ואי אתה עכור לעולם הבא", היינו, ש"ביום הזה אתה עכור" (עניין העונש) הוא בשביל שיהיה "אי אתה עכור לעולם הבא" (עניין הזיכוך), והרי "כל המומתין מתוודין"50, כדי שיהיה אצלם עניין הזיכוך.

והנה, בזמן הזה הרי ד' מיתות בטלו, ורק "דין ד' מיתות לא בטלו"50. וכיון שכן, הרי מובן בפשיטות, שמאחר שכל בני-ישראל הם "קומה אחת"51, אזי התעוררות של אדם מישראל יכולה לפעול גם על הזולת, כמשל האיברים52, שכאשר ישנו חולי באיבר אחד, הנה לפעמים שמרפאים איבר זה עצמו, ולפעמים מרפאים אותו על-ידי הוספת חיות באיבר אחר.

ועל אחת כמה וכמה כאשר כמה וכמה מישראל יחד מתעוררים לעבודת התפלה, לימוד התורה וקיום המצוות – הרי בוודאי שהדבר פועל על כל בני-ישראל בכל קצווי תבל52.

י. המורם מכל האמור לעיל:

ראשית – אין לעשות עניינים שעל-ידם יהיה נתינת מקום למחשבה שמסכימים עם ה"שיטה" של שינויים בתורה ועשיית היפך התורה, אפילו אם ישנם מופתים.

שנית – יש להודיע ברבים ש"שיטה" זו היא עניין של "אלקים אחרים", וממילא "לא תשמע אל דברי הנביא ההוא".

ונוסף לזה, שאפילו "נביא השקר" עצמו – אין להתייאש ממנו, שהרי אין להתייאש משום אדם מישראל, אלא יש לפעול שיעשה תשובה. וההתחלה – על-ידי התעוררות עצמו, כנ"ל במשל האיברים.

והרי זהו תוכן עבודתו של משיח – "ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה"53, מבלי לשאלם אם רצונם בכך54.

(משיחת שבת פרשת ראה, מבה"ח אלול, ה'תשט"ו; תורת מנחם כרך יד, עמ' 281-288)

________________________

1)    כלים פ"א מ"ו.

2)     עקב יא, יב.

3)     תקו"ז תנ"ז (צא, ב).

4)     ראה תניא אגה"ק סכ"ה (קלט, ב). וראה גם תורת מנחם – התוועדויות חי"ג ע' 77. וש"נ.

5)     ראה סה"מ מלוקט ח"ה ע' קמב. וש"נ.

6)     ראה לקו"ש חי"ט ע' 11, ובהערות שם. וש"נ.

7)     תהלים עח, כה.

8)     יומא עה, ב.

9)     ראה תו"א ר"פ וישב. ובכ"מ.

10)   ראה סה"מ מלוקט ח"ד ע' רצא ואילך. וש"נ.

11)   לשון הכתוב – אסתר ז, ח.

12)   ראה במדב"ר פי"ט, יג. תשב"ץ שבהערה הבאה.

13)   בסופו אות תקנט.

14)   ראה גם לעיל ע' 189. ועוד.

15)   במוסף דיו"ט.

16)   יומא סט, ב (לגירסת הע"י). וראה ירושלמי ברכות פ"ז ה"ג. מגילה פ"ג ה"ז. מדרש תהלים יט, ב. יל"ש נחמי' רמז תתרעא.

17)   יג, ב-ו.

18)   ראה רמב"ם הל' יסוה"ת ספ"ז. שם רפ"י.

19)   סנהדרין פט, ב.

20)   שם, ט-יא.

21)   שם רפ"ח.

22)   יתרו כ, ב.

23)   ראה מגילה יט, ב. ועוד (נסמן בלקו"ש חי"ט ע' 252).

24)   שם ספ"ח.

25)   פרשתנו שם, ד.

26)   ראה ירושלמי ערלה פ"א ה"ג. לקו"ת צו ז, רע"ד. ובכ"מ.

27)   ספרי ברכה לד, יו"ד, ויל"ש שם (רמז תתקסו). במדב"ר פי"ד, כ. זח"ב כא, ב. ובכ"מ.

28)   ברכה שם.

29)   ואתחנן ד, ד. וראה אבות דר"נ ספל"ד.

30)   ראה הנסמן בלקו"ש חכ"א ע' 41 הערה 36.

31)   בא יב, מט. ועוד.

32)   ואתחנן ו, ד. ועוד.

33)   רמ"א ושו"ע אדה"ז או"ח רסצ"ח.

34)   קדושים יט, יח.

35)   מכילתא ופרש"י משפטים כב, ב. סנהדרין עב, רע"ב ובפרש"י.

36)   ראה גם אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר חי"ח ס"ע שצד ואילך.

37)   שבת קה, ב. וש"נ.

38)   ראה גם מכתב ו' כסלו שנה זו (אגרות-קודש ח"י ריש ע' קכד). ח"ז ריש ע' ריט. תורת מנחם – התוועדויות ח"א ס"ע 134 ואילך. לקו"ש ח"א ע' 226. ועוד.

39)   ב"ב ט, רע"ב.

40)   ראה אבות דר"נ ספ"ה.

41)   מלכים-א ה, ה.

42)   שמו"ר רפ"ו. וש"נ.

43)   עיקר הט' מי"ג העיקרים. וראה רמב"ם הל' יסוה"ת רפ"ט. הל' מלכים פי"א סה"ג. פיה"מ סנהדרין פ' חלק יסוד התשיעי.

44)   חסר קצת (המו"ל).

45)   יומא פו, ב.

46)   ראה לקו"ש חכ"ב ס"ע 71 ואילך. וש"נ.

47)   תצא כה, ג.

48)   מכות כג, סע"א (במשנה).

49)   סנהדרין מג, ב (במשנה).

50)   כתובות ל, סע"א ואילך. וש"נ.

51)   לקו"ת ר"פ נצבים. ובכ"מ.

52)   ראה גם לעיל ע' 241.

53)   רמב"ם הל' מלכים ספי"א. וראה גם לעיל ע' 243. וש"נ.

54)   חסר הסיום (המו"ל).


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)