צריך להרתיע את האוייב, שלא יעלה על דעתו גם בהיותו שיכור לשגר טילים לעבר ערים ויישובים. זאת משיגים על-ידי תגובה 'לא-מידתית'
אחרי פיגוע הטרור בגבול מצרים ומטחי הירי לעבר ערי הדרום התמלאו כלי-התקשורת במומחים ובפרשנים שהסבירו את ה'מורכבות' של המציאות, את הצורך לנהוג ב'מידתיות', את 'התהליכים הפנימיים' בתוך רצועת עזה ועוד ועוד. הדברים נשמעים לפעמים הגיוניים, אבל משהו בתוכך זועק שזו מציאות לא-נורמלית.
ואז אתה נזכר במחאה החברתית שהתפרצה בשבועות האחרונים. גם כאן היו הסברים בשפע ליוקר המחירים, לשיעור הכבד של המס העקיף המושת גם על השכבות החלשות, לחלום הדירה המתרחק והולך. אבל פתאום קמו אזרחים שהרגישו כי מעבר לכל מסך המילים והטיעונים המצב לא-נורמלי. הם קמו וזעקו זעקה גדולה ורחבה, והתברר שאפשר לשנות, שכל מיני קביעות אינן 'מקודשות' כל-כך.
מציאות לא-נורמלית
התרגלנו למציאות מטורפת שבה כל זב-חוטם ברצועת עזה יכול לשגר טילים לעבר באר-שבע ואשדוד, אשקלון וקריית-מלאכי – וכלום לא קורה. אתם מעלים על דעתכם שמדינה כלשהי בעולם הייתה מסכימה לספוג ירי כזה, שהופך את חייהם של מאות-אלפים לסיוט מתמשך, וגורם להתרוקנות ערים מתושביהן? האם זו מדינה ריבונית, שיש לה מחוייבות להגן על אזרחיה, או קריקטורה של מדינה?
הלעיטו אותנו בהסברים ובתאוריות, עד שרבים מאיתנו הסכינו עם מציאות לא-נורמלית כזאת. אבל בתוכנו פנימה אנחנו יודעים שלא ייתכן לחיות תחת איום כזה. איך אפשר להשלים עם מצב שערים רבות בישראל מותקפות בטילים ועולם כמנהגו נוהג?!
קוראים לאזרחים לנהוג באיפוק. אכן, בשעת מלחמה העורף נדרש לנהוג באיפוק ולהיות נכון לסבול; אבל כאן תובעים מאיתנו להשלים עם מציאות שאין להשלים עמה. לא איפוק נדרש כאן, אלא מחאה עזה וחריפה כנגד הממשלה המוכנה לקבל כללי-משחק כאלה. על כך צריך לצאת לרחובות בעוצמה גדולה פי כמה וכמה מהמחאה על יוקר המחיה, כי כאן מדובר בחיי אדם.
קשה להשתחרר מההרגשה שהניסיון לספוג את שיגור הטילים הזה ולהסתפק בתגובה 'מידתית' נובע מצורך פנימי לחפות על הטעות הנוראה של ה'התנתקות'. זוכרים מה אמרו לנו אז, שאם יירו עלינו אחרי שנצא מרצועת עזה נגיב בעוצמה אדירה? היכן אותה תגובה? סובבו אותנו בכחש, בדיוק כמו כל ההבטחות על תמיכה אמריקנית בבנייה בגושי ההתיישבות.
ככה זה כשמתרפסים
הפתרון איננו 'כיפת ברזל', בניית מקלטים והכנת העורף – אם כי ברור שבשעת מלחמה כל האמצעים האלה נחוצים. חובתה של ממשלה להרתיע את האוייב, שלא יעלה על דעתו גם בהיותו שיכור לשגר טילים לעבר ערים ויישובים. הדרך לעשות זאת היא אך ורק על-ידי תגובה 'לא-מידתית'. חייבים ליצור מאזן אימה אמיתי.
בפרשת השבוע התורה מציגה לפנינו שתי דרכים. בעשורים האחרונים בחרנו, למרבה הצער, ללכת בדרך הנסיגות והוויתורים, ההתנצלויות וההתרפסויות. עינינו רואות באיזה מדרון חלקלק אנחנו מידרדרים. הגיע הזמן לבחור בדרך הנכונה, דרך המבוססת על אמונה בבורא-עולם, על שמירת כבודו של עם-ישראל, על אהבה עמוקה לארץ-ישראל. אם נעשה כך – תשרה עלינו ברכת ה' ונצליח.
זה נורמלי? טיל על בית־ספר בבאר־שבע (צילום: מאיר דהן) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
