חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:43 זריחה: 5:35 ט' בסיון התש"פ, 1/6/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

משפט בחלום
מעשה שהיה

נושאים נוספים
שיחת השבוע גליון 1291 - כל המדורים ברצף
הכול מוכרע בראש-השנה
יש חדש
הכרה של הבריאה כולה
ראש-השנה
תקיעה אחת
בשם הציבור
משפט בחלום
החזרת ה'אובדים' וה'נידחים'
אלו ואלו בשירה משוררים
מלאכות לקראת שבת

דממה השתררה באולם הישיבה. רק בכיו החנוק של הבחור נשמע. דמעות חמות ניגרו על לחייו והוא התקשה להירגע.

חבריו ניסו לשחזר את אשר אירע: זה עתה ישבו סביב השולחן, באווירה הנעימה של חנוכה, לאחר הדלקת הנרות, והשתעשעו במשחק קלפים. לפתע נכנס לאולם הרבי, רבי יקותיאל-יהודה טייטלבוים, בעל 'ייטב לב' מסיגט. הוא קרא לאותו בחור הצידה, לחש באוזנו כמה מילים, ופתאום פרץ הבחור בבכי מר.

מה פשר בכיו המוזר ומה אמר לו הרבי? החברים ניסו לדלות מפיו פרטים, אך הוא נצר את לשונו וכבש את סודו שנים רבות. רק ערב מלחמת-העולם השנייה סיפר את סיפורו (באוזני הרב יחזקאל פרידמן). וזה הסיפור:

בישיבה שלמד בה הייתה קרן צדקה ששימשה לקניית בגדים לבחורים עניים. בכל ערב ראש-השנה היו בחורי הישיבה מבקרים בבתי בעלי-הבתים בעיר ומתרימים אותם לטובת הקרן. גם הבחור הזה קיבל רשימת כתובות ויצא לדרכו.

כל היום כיתת רגליים, עבר מבית לבית, ומאמציו הוכתרו בהצלחה. בעלי-הבתים קיבלו את פניו בחביבות, ותרמו בעין יפה. ההצלחה דרבנה אותו להמשיך עוד, והוא סיים את מלאכת ההתרמה רק בשעה מאוחרת, סמוך לחג ממש. הוא לא הספיק לאכול דבר באותו יום, והרעב הציק לו מאוד.

בסיגט היו הבחורים אוכלים את ארוחותיהם אצל בעלי-בתים קבועים. הבחור הזה היה רגיל לאכול בבית הגביר ר' קלמן כהנא, אשר החזיק בית-כנסת משלו. הלך הבחור לאותו בית-כנסת והמתין לתחילת התפילה.

כיתות הרגליים במשך כל היום עִיֵיף אותו מאוד. כשהתיישב בבית-הכנסת חש שעיניו נעצמות. הוא הניח את ראשו על השולחן ונרדם.

הוא חלם חלום ובו מצא את עצמו ניצב לפני בית-דין של מעלה. כל חייו עוברים לפניו. חבילות-חבילות של מעשים טובים מוצגים לפני בית-הדין, מנסים להכריע את הכף, אך המצב מר. המעשים הטובים תמו, ואילו מלאכי החבלה מוסיפים להביא עוד ועוד משלהם. באימה הוא ממתין להכרעה. והנה בית-הדין פוסק כי באותה שנה יחזיר את נשמתו ליוצרו!

בחלומו הרגיש הבחור כי הוא עומד להתעלף. פתאום התייצב לצידו רבו הקדוש, ה'ייטב לב' מסיגט. הוא קרא אל בית-הדין: "הלוא בחור צעיר הוא, ומה הספיק לעשות בחייו? אנא השאירוהו בחיים, ואני אהיה אחראי לו"... בעודו אומר את הדברים תפס את הבחור בדש בגדו ומשך אותו אליו. נעשה רעש בשמים. דבריו של הרבי התקבלו וכרוז יצא כי יזכה לאריכות ימים.

באותו רגע התעורר הבחור. נרגש ומותש מהחלום הנורא הרים את ראשו ונדהם לגלות כי בית-הכנסת ריק לגמרי. התברר לו שהתפילה כבר הסתיימה, וכי לא הרגיש בתחילתה ובסיומה.

הוא התפלל ביחידות, בלב שבור על שהחמיץ את תפילת ראש-השנה בציבור. כשסיים להתפלל הלך לבית הגביר כהנא. למרבה אכזבתו התברר לו כי הסעודה כבר נסתיימה. "בוודאי הלך בעל-הבית עם אורחיו אל בית-מדרשו של הרבי", הרהר.

הלך הבחור אל בית-המדרש, ומצא את הרבי בעיצומה של עריכת ה'שולחן'. הוא נעמד בקצה השולחן והביט בנעשה, תוהה מניין ישיג עכשיו יין לקידוש וחלות לסעודת החג.

פתאום פנה הרבי אל שמשו והורה לו למלא גביע יין ולהביא שתי חלות, ולמוסרם לבחור העומד בקצה השולחן. ברגע זה היה ברור לו כי הרבי יודע על החלום ועל כל מה שעבר עליו. הוא קידש על היין ואכל ממה שהוגש לו.

הגיעו עשרת ימי תשובה. כמנהג חסידים עבר הבחור לפני הרבי, ומסר לו את ה'קוויטל' (פתק בקשת הברכה, שבו מבקשים את ברכת השנה החדשה). הוא ציפה כי הרבי יאמר לו דבר-מה הקשור בחלום המסעיר. לאכזבתו, הרבי לא אמר דבר הקשור לחלום.

לפתע עבר הרהור במוחו: אולי החלום אינו אלא חלום ואין בו ממש? אולי הרבי שלח לו יין וחלות רק משום שהבחין כי בא מאוחר וכי הוא רעב?...

המחשבה הזאת השתרשה והתחזקה בליבו. כשבאו הימים שלפני חג-הסוכות החליט 'לנסות' את הרבי שוב. הוא עשה מאמצים להימנות עם הבחורים הבונים את סוכתו של הרבי. "אם החלום אמיתי, ודאי אזכה להתייחסות כלשהי מהרבי בשעות שבהן אעסוק בבניית הסוכה, בנוכחותו", אמר בליבו.

אך גם עתה לא זכה לשום תגובה חריגה. הרבי לא דיבר איתו בדרך שונה מדיבורו לבחורים האחרים, ואף זאת רק בדברים הקשורים לבניית הסוכה. "אם-כן", סיכם הבחור, "כל עניין החלום אינו אמת. עתה אוכל להיות רגוע יותר".

חלפו החגים והבחור לא שינה דבר מדרכיו הקודמות. אם אין ממש בחלום, אין צורך מיוחד להשתפר ולתקן את המעשים, סבר. עד שהגיעו ימי החנוכה.

זה היה באותו ערב שבו ישב הבחור עם חבריו ושיחק בקלפים. הרבי נכנס לבית-המדרש, קרא לבחור הצידה ולחש באוזנו: "וכי לשם כך קיבלתי עליי את האחריות לך? התחייבתי לשמור עליך שתלמד ולא תבטל את זמנך; ואתה משחק ומבלה את הזמן בהבלים"...

"עתה תוכל להבין מדוע פרצתי בבכי מר", סיים האיש את סיפורו.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)