שנים רבות שימש שמעון-לייב בלן בית-המרחץ המרכזי בעיר מינסק. בעיני הכול היה אדם פשוט ועם-הארץ. כמו רבים מהיהודים הפשוטים בעיר היה חבר ב'חברת התהילים' העירונית, והשתתף באמירת תהילים.
מינסק הייתה עיר תורה נודעת, אשר הצמיחה למדנים גדולים. ישיבות היו בה לרוב, ובני התורה נדדו משיעור אחד למשנהו ומבית-מדרש זה לאחר.
יהודים שאינם בני תורה כמעט לא נחשבו בעיני בני העיר. הללו כונו על שם עיסוקם, כמו שמעון-לייב הבלן, ולכל היותר ציינו את מעשיהם הטובים או את אמירת התהילים שלהם.
בית-המרחץ במינסק לא פעל כל ימות השבוע. את הימים והשעות שבהם היה פנוי מעבודה ניצל שמעון-לייב לשוטטות בעיר. גם התנהגותו זו תרמה לרושם שהוא בטלן שאינו מסוגל לקחת ספר וללמוד.
ובכל-זאת הבחינו הכול כי שמעון-לייב מרבה לעשות מעשי חסד. אם נודע לו כי פלוני נקלע לקשיים והוא זקוק בדחיפות להלוואה, לא עבר זמן והוא השיג אותה בעבורו. משפחות נזקקות נהנו לקבל מידו סלי מזון, עצי הסקה ובגד לחג.
כשנולד נחמן-יצחק, בנם הצעיר של שמעון-לייב ואשתו, נודע בעיר כי הילד בעל כישרונות מזהירים. נחמן-יצחק שקד על לימודיו ועד מהרה נעשה למדן מופלג. הלמדנים נהגו לתהות כיצד ילד כישרוני כל-כך ותלמיד-חכם הוא בנו של אדם פשוט ועם-הארץ.
עברו השנים ושמעון-לייב נפטר לבית עולמו. רבים מבני העיר, שהכירו את מעשי החסד שלו, באו ללוותו בדרכו האחרונה. ביניהם היו גם תלמידי-חכמים, שבאו מתוך כבוד שרחשו לבנו, נחמן-יצחק.
המלווים לא ציפו לשמוע נאומי הספד על האיש, שהיה בעיניהם יהודי פשוט, אולם דווקא נחמן-יצחק בנו קם והחל להספידו במילים בלתי-רגילות.
הנאספים נדהמו לשמוע מפי הבן כי שבחו של אביו לא היה במעשיו הטובים בלבד, אלא דווקא בגדולתו בתורה. "מורי ורבי", זעק הבן בקול בוכים וסיפר, כי אביו היה מורו ורבו העיקרי, וממנו למד את רוב תורתו.
הדבר היה לפלא בעיני הכול. רק עתה החלו להבין כי שמעון-לייב הבלן היה צדיק נסתר, ובמראהו החיצוני ובשוטטותו בעיר הצליח להסתיר את עצמו.
מיד העמיד בית-הדין מניין אנשים על קברו והללו ביקשו בשם כל אנשי העיר מחילה על שלא נהגו בו כבוד ראוי. כמו-כן הכריזו שכל מי שפגע בכבודו יֵלך בעצמו לבקש סליחה. מאז נהגו רבים מתושבי העיר לפקוד את קברו של שמעון-לייב ולהתפלל שם.
שמעון-לייב היה חבר בחבורת הצדיקים הנסתרים, שבראשם עמד רבי אליהו בעל-שם מוורמייזה. הם חיו בתוך קהילות ישראל או נדדו ממקום למקום, ובפעולותיהם לעורר את המון העם לעבודת ה' זרעו את הניצנים הראשונים לתנועת החסידות, שקמה מאוחר יותר על-ידי רבי ישראל בעל-שם-טוב.
עתה היה ליבם של בני העיר נתון עוד יותר לעתידו של נחמן-יצחק היתום. במיוחד נגע הדבר למעשה כאשר בא זמנו להינשא. נכבדי העיר נדברו ביניהם כי לבחור נעלה ומובחר כמותו ראוי לחפש נערה מעולה ומיוחדת, מהמשפחות המיוחסות ביותר.
בעיר מינסק חי אז יהודי שתקן, שנראה אף הוא פשוט בחיצוניותו, ר' יונתן השמש שמו. לו ולאשתו באשה-רחל הייתה בת, שרה-רבקה שמה. בחינוכה השקיעו את כל מאמציהם. אף שבאותם ימים לא היה מקובל ללמד בנות תורה, לימד ר' יונתן את בתו ככל שהיה יכול, עד שהשיגה ידע נרחב. היא הייתה גם בעלת מידות טובות וצנועה בכל הליכותיה.
בהגיעה לפרקה החלו להגיע עבורה הצעות נכבדות, אולם הוריה דחו את כולן. התנהגותם עוררה תמיהה בעיני המציעים, ובאין-ברירה נאלצו לספר כי הנערה כבר שודכה בילדותה. מי הבחור? זאת לא רצו לומר.
רק כמה חודשים לאחר מכן הִכתה הבשורה את אנשי העיר: הבחור ששרה-רבקה שודכה לו בילדותה ואשר כעת היא עומדת להינשא לו – אינו אלא העילוי החשוב נחמן-יצחק!
לבני העיר נודע כי שמעון-לייב, הצדיק הנסתר, הוא שקבע קודם פטירתו מי תהיה הכלה המיועדת לבנו, וגם הספיק לסכם עם ר' יונתן השמש את פרטי השידוך.
כעת נשאו בני העיר את עיניהם אל ר' יונתן השמש, בהבינם כי אף הוא צדיק נסתר. רבים החלו לעקוב אחר צעדיהם של ר' יונתן ואשתו, והם כבר לא יכלו לחיות בהסתר כבעבר. לא עברו ימים רבים ור' יונתן ואשתו נעלמו מן העיר.
לאחר נישואיו של נחמן-יצחק לחצו עליו גדולי מינסק לעמוד בראש אחת הישיבות הגדולות. כשראו בני הזוג כי לא יוכלו לנהל את חייהם בדרך של פשטות, כפי שחיו הוריהם, החליטו לצאת לדרך נדודים, עד שבאו לעיירה הרקי. בעיירה זו ניכר שיממון רוחני רב. לא היה בה רב ואף לא מלמד לילדים.
נחמן-יצחק ורעייתו קבעו את דירתם בעיירה, והחלו לפעול להרמת מצבה הרוחני. כעבור שנים נתמנה נחמן-יצחק לרבה של הרקי, ובפעולותיו הטובות, עם זוגתו הצדקת, הצליח להעלות את רמתם הרוחנית של תושבי העיירה, עד שנעשתה מרכז של תורה ומידות טובות. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:08
