נושאים נוספים
	התקשרות 917 - כל המדורים ברצף
	גם את ה'משפטים' צריך לשמוע דווקא מ'משה'
	רצון ה' שהגאולה תבוא תיכף ומיד
	הגאון רבי עקיבא איגר
	פרשת משפטים
	הלכות ומנהגי חב"ד

הגאון מוזכר ביחס של כבוד בשו"ת הצמח-צדק, ומובא כסימוכין בשיחותיו של הרבי בסוגיות שונות בנגלה * הרבי מביע תמיהה על הציון בראש המאמר "אל תצר את מואב", שנאמר לפני רבי עקיבא איגר * ומי הוגדר ה"רבי עקיבא איגר של חב"ד"? * הכנותיו הארוכות לתפילה של נכדו, האדמו"ר מלובלין * ובין החותן לחתנו – החתם-סופר

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

"הגאון המפורסם..."

ר' עקיבא (ב"ר משה גינז) איגר (תקכ"ב – י"ג תשרי תקצ"ח) אב"ד פוזנה, הוא אחד האישים התורניים המפורסמים לשם ולתהילה בכל תפוצות ישראל.

אחר פטירת אשתו הראשונה בדמי ימיה נשא רעק"א את נכדתה של חותנו. בין בניו היה הגאון רבי שלמה איגר, וחתנו הוא רבי משה סופר, ה'חתם סופר'.

ברוב מהדורות הש"ס נדפסו הערות שרשם בשולי הש"ס שלו (בשם 'גליון הש"ס'); כמו-כן נדפסו מכתביו "שו"ת רבי עקיבא איגר", וכן הגהות למשנה ולשולחן ערוך. על מצבתו נחקק בין השאר המשפט – לפי בקשתו – "פ"נ.. עבד לעבדי ה'"...

וכך כתב ה'צמח צדק' בשו"ת שלו חלק אורח חיים סימן נא:

"כיון שמנהג כל ישראל בכל המדינות שנזהרין מאד בעשיית יי"ש לפסח שלא לעשות רק בטרובען חדשים או דעבדינהו כעין חדתי... ולא לסמוך על הגעלה... וגם אשתקד נשלח תשו[בה] לכל המדינות מהגאון ר' עקיבא איגר נ"י שהחמיר מאד וצווח ככרוכיא להזהר בעשיית יי"ש לפסח..." (וראה 'אוצר מנהגי חב"ד' ניסן עמ' נד-נה ואילך. וראה גם שם סימנים קג-קד).

ועוד מזכיר אותו ה'צמח צדק' בחלק יורה דעה סימן נו [נ, ג]: "בתשו[בת] הגאון המפורסם רבי עקיבא איגר נ"י הורה..".

הנה כמה התייחסויות ואזכורים מהרבי בקשר לאישיותו ותורתו.

ומי לנו גדול מ...רבי עקיבא איגר

כשנדרש הרבי לעניין החשבון למספרם (של אומות-העולם) השיב (בימי הסליחות תשט"ו – אגרות קודש כרך יא, עמ' תכ):

איני יודע המנהג בירושלים תבנה-ותכונן, אבל בכל מדינותינו נוהגין כן בפשיטות במקום שיש צורך או טעם... ומי לנו גדול מהרמ"א... רבי עקיבא איגר וגם החתם סופר...

"אי אפשר שאדם יקנה דבר נגד רצונו" – קובע הרבי (לקוטי שיחות כרך יא עמ' 145), ומוסיף בהערה 45, שבה מביא מקורות לכך, ביניהם מרבי עקיבא איגר:

ואפילו לפי מה שכתב הנימוקי יוסף בבבא מציעא י,א (על מה שנאמר בגמרא שם "כיון דנפיל גלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה דנקני, בארבע מאות לא ניחא ליה דנקני"): "וזו כיון דתקנת חכמים היא שומעין לו באומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו" (הרי שאפילו היכא שמגלה דעתיה בפירוש "דלא ניחא ליה" אף-על-פי-כן אי הוי קנין דאורייתא קני בעל כרחו) –

הרי כתב החתם סופר (חלק יורה דעה סימן שיג. חלק אבן העזר סימן קסו. וכן הוא בשו"ת רבי עקיבא איגר מהדורא תנינא בימן צו) "דלא אמרה אלא במי שרוצה לקנות דבר זה עתה בשום קנין וכו' אבל אם אין דעתו לקנות כלל לא אמר שיקנה על כרחו".. כן כתוב בשו"ת צמח צדק חלק יורה-דעה סימן רל ובחלק אבן-העזר סימן קנט. אבל ב'פסקי דינים' או"ח סימן תמח תירץ לכאורה תירוץ אחר.

מה בין שכיר לשליח?

בין החילוקים שבין שכיר (והדומה לו) לשליח מסביר הרבי (לקוטי שיחות כרך כ, עמ' 57), ששכיר עושה למען עצמו, וממילא יש מקום לדיון (שקלא וטריא) האם נחשב מעשהו למעשה של שוכרו, וייחשב כאילו בעל-הבית פעל את הפעולה.

הרבי מביא כי במסכת בבא-מציעא (י,א) נאמר: "שאני פועל דידו כיד בעל הבית הוא", ויש-אומרים שהוא רק לדעת רב נחמן, ולא להלכה (ראה תשובות רבי עקיבא איגר (תנינא) סימן קיב). ועל-פי מה שכתבו כמה אחרונים בזה, יש לומר שגם לדעה זו אין זה עניין דשליחות. ואין כאן מקומו.

(אלא שהרבי מעיר על כך מדברי אדמו"ר הזקן בהלכות שבת, ומנסה לתרץ זאת "ואולי... ועדיין צריך עיון").

'אנוס' בדברי תורה

בהזדמנות אחת הזכיר אחד הנוכחים לפני הרבי שהחתם סופר כתב לחותנו, ר' עקיבא איגר, חידושי תורה שחידש בימי אבלו. הרבי הגיב (תורת מנחם תשי"ד, כרך י' עמ' 314), [שהיה לו היתר לכך, שכן] "לאונסו שאני", כיון [=שהיה בבחינת מי] שאינו יכול להימנע מלהרהר בדברי תורה!..

יותר מפעם אחת ציטט הרבי עצמו את תשובתו של החתם סופר לחמיו הגאון רבי עקיבא איגר (יורה דעה סימן שמו) במענה למכתבו עם קושיות בהלכות שמחות: "בקראי בו... נרתעתי לאחורי, כי גברא קפדא אנא... ואמנם שגגה יצאה מלפני השליט... ונעשיתי אבל כו'" (השווה: תורת מנחם, מנחם ציון כרך ב' עמ' 372; ועל-פי זה יש לתקן בנדפס ב'המלך במסיבו' כרך ב' עמ' סה).

בין תפילין למזוזה

היה זה במהלך 'יחידות' שהתקיימה לילה אחד לפני כניסתו לעול המצוות של הנער ישראל-יוסף שי' זלמנוב (יום ג' אור לט"ו מנחם אב תשי"ב). הרבי ביקש שחתן הבר-מצווה יאמר לפניו חלק מפלפול בנגלה שהוא מתכוון לומר בעת החגיגה ומקצת ממאמר דא"ח.

הבחור החל לחזור על חלק מהדרשה – הקדמה לתשובת רבי עקיבא איגר (פסקים) סימן ט'.

הרבי פנה אליו ושאל: מדוע נזקקת לבאר שטעם קדימת התפילין הוא משום שהגוף מתלבש במצווה זו. יכול היית לתרץ בפשטות שמזוזה אינה אלא חובת הדר, ויכול הוא להפקיר ביתו ולהיפטר ממזוזה, מה-שאין-כן תפילין, שהיא חובת גברא?

הנער ציין שאכן קושיא זו מקשה רבי עקיבא איגר (סימן ט' ד"ה וראיתי – במחכ"ת) על מה שכתב בספר בית הלל יו"ד סימן רפב.

אחרי שחזר גם על מאמר החסידות ד"ה איתא במדרש תהלים (שם מוסבר עניין השינה שלמעלה) הסביר הרבי את חשיבות מצוות מזוזה, אשר היא בתוקפה גם בשעת השינה, שגם אז סגולתה והשפעתה על האדם ('היכל מנחם' כרך א' עמ' רי"ד – רט"ז).

לימוד תורה לגר לפני גירותו

בעת ביקורו של הרה"צ מגור שליט"א אצל הרבי בכ"ד אייר תשל"ז (פרדס חב"ד גיליון 18 עמ' 37-36), ציטט הרבי את דברי המהרש"א במסכת שבת (לא,א) הסבור כי כאשר מכירים בגוי העומד להתגייר כי כוונתו אכן לשם שמים מותר ללמוד עמו תורה – בעוד שרבי עקיבא איגר (שו"ת רעק"א סימן מא) חולק על כך וסובר בפשיטות "דוודאי דאסור ללמדו קודם".

לפועל כיום – המשיך הרבי – נהוג כיום ללמוד עניינים של תורה הן עם האנשים והן עם הנשים – את ההלכות הנוגעות להם.

גם בליקוטי שיחות (כרך יד עמ' 39 הע' 22) ציין הרבי למהרש"א אבל הוסיף: "אבל ראה שו"ת רבי עקיבא איגר סימן מא" אם כי מבאר בהמשך ההערה:

מכיון שתיכף כשנתגייר נעשה מחוייב בכל המצוות הרי מובן דעל-פי תורה מוכרח הוא ללמוד ההלכות ואם-כן... יש בלימודו מעלת ויוקר התורה.

במקום אחר (ליקוטי שיחות כרך לה עמ' 67 הע' 38) צויין – לצד המהרש"א ורעק"א – גם לטורי אבן חגיגה יג,א.

"ולכאורה דחוק הוא"

בעניין ביזוי אב בבני נח מביא הרבי במכתבו, שצוטט גם בשיחת ש"פ וישלח תשכ"ה (לקוטי שיחות כרך ה' עמ' 406 הערה 133), את דברי הרמב"ם הל' ממרים פ"ה הי"א. חידושי רבי עקיבא איגר יו"ד סימן רמ"א – שחמור כל-כך עד – א) שאפילו ברמיזה; ב) שארור מפי הגבורה, ומבאר זה, עיין שם בארוכה.

באותו עניין (שם עמ' 153 סוף הע' 38) כותב הרבי:

וראה בחידושי רבי עקיבא איגר ליורה דעה שם ולכאורה דחוק הוא.

שמחה – כהתרת הספקות

שח הרה"ג הרה"ח ר' אהרן חיטריק (ז"ל) – מי שזכה לההדיר ספרי ראשונים לדפוס כמו גם את ספרי רבותינו נשיאינו:

אחרי שהוצאתי לאור את חידושי הרי"ד על מסכת שבת – בשנת תשכ"ב – נכנסתי לרבי ל'יחידות'. הרבי התעניין בתגובות על הספר. בין השאר סיפרתי לרבי שהרה"ג הרה"ח הר' מענדל פלדמן מבולטימור שיגר לי מכתב שעל-פי דברי הרי"ד אפשר לתרץ קושיא של רבי עקיבא איגר שהקשה ב'גליון הש"ס'. שביעות רצון רבה ניכרה על פני קדשו של הרבי.

[יצויין כי בשנת תשל"ה יצא לאור בכפר חב"ד קובץ דברי תורה מחברי הכולל, חוברת ד', שם פרסם הרב שניאור-זלמן גופין (כיום משפיע ישיבת תו"ת המרכזית כפר חב"ד) מאמר בן ד' פרקים, "ישובים לקושיות הגרע"א בהלכות נטילת ידים על-פי שולחן ערוך רבינו הזקן"].

בספר 'כבוד חכמים' (קה"ת תשמ"ב) שהופיע לכבוד שמונים שנה להולדת הרבי, פרסם הר"י שי' מונדשיין (עמ' קיט-קכח) חידושים בשו"ע מרבי עקיבא איגר.

האומנם הושמע המאמר הארוך?

בחודש אדר תשל"ה שהה הרה"ח הרה"ת ר' יהושע שי' מונדשיין בחצרות קדשנו, והציע לפני הרבי להוציא-לאור בארץ-הקודש את המאמר הארוך דיבור-המתחיל "אל תצר את מואב" לכ"ק אדמו"ר האמצעי.

מכיוון שלא קיבל שום מענה, הבין שהרבי אינו מקבל את ההצעה משום מה, ושוב לא חזר לעסוק בעניין.

כעבור למעלה משנה קיבל מכתב כללי-פרטי מהרבי (נושא תאריך "בין פורים קטן לפורים גדול, ה'תשל"ו"), בסיומו באה התוספת הבאה:

נ.ב.

לפני כשנה (ויותר?) הציע והוסכם שיו[ציא] ל[אור] בא[רץ] הק[ודש] מאמר הארוך (גם בכמות) דאד[מו"ר] האמצ[עי]!

מנוסח זה הבין שהאישור ניתן בשעתו, אלא שמשום מה לא הגיע המענה לידו.

בעזרת ה' הצליח הר"י שי' מונדשיין לערוך את המאמר ולהדפיסו בחודש אלול של אותה שנה.

בשער המאמר כתב (על-פי המפורש בכמה מכתבי היד): "נאמר לפני הרב ר' עקיבא אייגר בפוזנא, פ' דברים תקפ"ה". כעבור זמן קיבל מענה מהרבי שבו נאמר (התוכן – על-פי זיכרון): תמוהה האריכות דלפני ר[בי] ע[קיבא] א[יגר] וכו'.

הר"י מונדשיין למד שהרבי מביע תמיהתו על ששילב את המידע הזה בנוסח השער. אך הרה"ח ר' יואל כהן שי' טען, שהרבי מתפלא על שאדמו"ר האמצעי אמר מאמר ארוך כל-כך לפני הג"ר עקיבא איגר.

ברבות הימים אותר מענה נוסף שהרבי כתב בשעתו באותו עניין, וממנו משתמעת בצורה חד-משמעית דעתו של הרבי, שלא מסתבר כלל שמאמר ארוך שכזה נאמר לפני הג"ר עקיבא איגר.

במשך השנים חזר הרבי כמה וכמה פעמים על נקודה מרכזית ממאמר זה (עניין עבודת המוחין לעתיד לבוא). – על-פי רשימת הרב מונדשיין ('תשורה' טו"ב כסלו תשס"ח עמ' 63).

יחסו לקבלה

בסעודת ליל ב' דראש השנה תשכ"ד ('המלך במסיבו' כרך א' עמ' עט-פ) נסבה השיחה בין הרבי לגיסו וחדב"נ הרש"ג ז"ל בעניין שייכותו של רבי עקיבא איגר ללימוד הקבלה. הרש"ג הזכיר כי רבי עקיבא איגר היה חותנו של ה'חתם-סופר', אף שהוא עצמו לא עסק בקבלה. הרבי הגיב ואמר: רבי עקיבא איגר אמנם לא היה מקובל, אך חתנו ה'חתם סופר' היה מקובל.

אחד הנוכחים הזכיר את מכתבו של אדמו"ר האמצעי ('אגרות קודש' קה"ת תש"מ, איגרת כה (עמ' רפא ואילך)) שבו הוא מתאר את ביקורו אצל רבי עקיבא איגר ("וקבל אותנו בכבוד גדול וכו'") שממנו עולה כי גם הוא היה מקובל.

תגובת הרבי היתה כי אדרבה מהמכתב משמע שלא היה עוסק בעניין זה ("..ונהנה מזה, אך כבדה אזנו משמוע").

וראה 'נשיאי חב"ד ובני דורם' (אה"ק תשל"ב) עמ' 44; 54.

חידוש מבנו – רבי שלמה איגר

באחת משיחותיו כותב הרבי (ליקוטי שיחות כרך לח עמ' 129) בעניין הגולה לעיר מקלט, ומצטט (בהערה 23):

להעיר מדרוש-וחידוש רבי עקיבא איגר כתובות לג,ב (מבן המחבר) ד"ה יכולני, דהא דכל אדם אין חייבין עליו, הוא לפי שרשות ביד גואל הדם להמיתו ונחשב כגברא קטילא.

עד כמה הכנה לתפילה?

בהזדמנות אחת לפחות (ראה 'בצל החכמה' עמ' 132) הזכיר הרבי את הרה"צ ר' יהודה ליב איגר – בנו של ר' שלמה איגר (בעל "גיליון מהרש"א") ונכדו של רבי עקיבא איגר, שדבק בחסידות וייסד את שושלת לובלין. ר' לייב, סיפר הרבי, היה מאריך בהכנות לתפילה שנמשכו עד קרוב לזמן תפילת... מנחה! הוא הסביר את הנהגתו בכך שעל-פי הלכה חשיבות יתרה נודעת להכנות לתפילה ולא יועילו 'חטיפות' כאשר עדיין לא השלים הכנותיו!

בביקורו הראשון של רבי משה צבי נריה זצ"ל אצל הרבי בקיץ תשי"ז, השמיע לפני הרבי אמרה-הגדרה של הרב קוק זצ"ל, ולפיה הגאון החסיד בעל חנה אריאל ר' אייזיק מהומיל הוא "רבי עקיבא איגר של חב"ד". הרבי הגיב ('בצל החכמה' עמ' 346):

ואולי עוד יותר מזה.