חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:37 זריחה: 6:17 כ"ג בחשון התש"פ, 21/11/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

התקשרות 922 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת ויקרא / החודש, כ"ט באדר ה'תשע"ב (23/03/12)

נושאים נוספים
התקשרות 922 - כל המדורים ברצף
שייכותו של כל יהודי לתפילה הנעלית בזכות ה'נשיא'
כוח להתחדשות ולגאולה ניסית
ספר מיוחד להפצת מבצע כשרות
פרשת ויקרא
שואלין ודורשין בהלכות הפסח (א)
הלכות ומנהגי חב"ד

גיליון 922, ערב שבת-קודש פרשת ויקרא/החודש, כ"ט באדר ה'תשע"ב (23.03.2012)

  דבר מלכות

שייכותו של כל יהודי לתפילה הנעלית בזכות ה'נשיא'

מדוע עושים זיכרון לקרבנות הנשיאים, למרות שהיו מאורע חד פעמי בחנוכת המשכן? * ולא רק באי-אמירת תחנון, ובאמירת קרבן 'הנשיא' בכל יום – אלא בַתפילה  המיוחדת שלאחריה, שלא נמצאת דוגמתה! * זו בקשה נעלית ביותר: א) שיאירו עלי – בגלוי, ב) כל הניצוצות והאורות, ג) של כל השבטים; ועם זה היא נאמרת על-ידי כל יהודי ויהודי * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. לכל לראש יש להתחיל בעניין השייך לתפילות הסמוכות להתוועדות – שחרית ומוסף שלפני ההתוועדות, ומנחה שלאחרי ההתוועדות:

תפילת "אב הרחמים" בין שחרית למוסף, ותפילת "צדקתך צדק" במנחה – אין אומרים בשבת שחל ביום שאין אומרים בו תחנון1. כלומר, גם בשבתות אלו נעשית הפעולה הקשורה עם התפילות שהן בדוגמת עניין התחנון, ואדרבה, מכיוון שפעולה זו נעשית מצד מעלת היום, ללא צורך בתפילת בן-אדם, הרי זה באופן נעלה יותר, עד לתכלית השלימות.

וכמו כן ביום שבת-קודש זה, שאין אומרים בו תפילות אלו – כפסק-דין אדמו"ר הזקן בשולחן-ערוך2, "נוהגין במדינות אלו שבכל חודש ניסן אין אומרים תחנון... ולא 'צדקתך צדק' שבמנחה בשבת... (והוא הדין שאין אומרים 'אב הרחמים')... וסמכו על מה שאמרו חכמים שבא' בניסן התחילו הנשיאים להקריב את קרבניהם לחנוכת המזבח נשיא אחד ליום עד י"ג ניסן, וכל נשיא ביום שהקריב קרבנו היה יום-טוב שלו, וערב פסח הוא יום-טוב לכל ישראל שהיו מקריבין הפסח, ואין כאן פנוי אלא יום י"ג שלא היה בו יום-טוב, ואחר-כך ח' ימי הפסח הם ימים-טובים, אם כן יצא רוב החודש בקדושה, לפיכך נוהגין לעשות כולו קודש כעין יום-טוב כו'".

וכן כותב רבינו הזקן בסידורו3, השווה לכל נפש, בנוגע לימים שאין אומרים בהם תחנון "כל חודש ניסן".

ומכיוון שאין אומרים בו תחנון, אין אומרים בשבתות שבו "אב הרחמים" ו"צדקתך צדק", כמו שכתב רבינו הזקן בסידורו.

ב. והנה, עצם המנהג שאין אומרים תחנון (וכן "אב הרחמים" ו"צדקתך צדק" בשבת) בי"ב ימים ראשונים של חודש ניסן מצד קרבנות הנשיאים מורה על תוקף הפעולה של קרבנות הנשיאים:

קרבנות הנשיאים הוא עניין חד-פעמי שהיה אך ורק בחנוכת המזבח כשהוקם המשכן, לפני בית ראשון וכו', ומאז לא מצינו דוגמתו במשך כל הדורות שלאחרי זה ואף-על-פי-כן, בעניין זה קבעו זכר עד סוף כל הדורות שמידי שנה בשנה אין אומרים תחנון בימים אלו, מצד היום-טוב של הנשיא שהקריב בו ביום בעת חנוכת המזבח.

ולאידך, ישנם עניינים רבים שהיו באופן תמידי (לא רק באופן חד-פעמי) שלא קבעו להם זכר לכל הדורות, שכן, רק בעניינים אחדים קבעו חיוב של זכר, כמו: "זכר ליציאת מצרים", או דברים שקבעום כזכר למקדש שלא בערך לגבי ריבוי העניינים שהיו באופן תמידי, שלא נקבע להם זכר.

ומזה מובן גודל ותוקף פעולת קרבנות הנשיאים שלמרות היותו עניין חד-פעמי, מכל-מקום, נקבע זכר לכל הדורות, שאין אומרים תחנון בימים אלו, ולא עוד, אלא שכתוצאה מזה נפעל גם בנוגע לכל חודש ניסן, ש"נוהגין לעשות כולו קודש כעין יום-טוב", מצד הפעולה של קרבנות הנשיאים.

ובטעם הדבר יש לומר מכיוון שקרבנות הנשיאים הוא עניין חנוכת המזבח, שזהו היסוד לכללות עבודתם של ישראל במשך כל הדורות בגילוי והמשכת אלוקות, שזהו עניין "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"4.

ג. ויש להוסיף, שפעולת הקרבת הנשיאים מתבטאת לא רק בזכר של אי-אמירת תחנון (כולל העניין החיובי שנפעל מצד מעלת היום, כנ"ל), אלא גם במנהג "לקרות פרשת הנשיא שהקריב בו ביום"5.

ועוד עניין בזה בנוגע ל"יהי רצון" שאומרים אחר אמירת הנשיאים: "יהי רצון מלפניך כו' שבאם אני עבדך משבט (פלוני) שקראתי בתורתך פרשה של הנשיא היום, אזי יאירו נא עלי כל ניצוצין קדישין וכל האורות הקדושות הכלולות בקדושת זה השבט, להבין ולהשכיל בתורתך וביראתך לעשות רצונך כל ימי חיי, אני וזרעי וזרע זרעי מעתה ועד עולם אמן".

ונקודת העניין תפילה ובקשה על דבר הכי נעלה, שלא מצינו דוגמתו בשאר תפילות:

א) "יאירו נא עלי כל ניצוצין קדישין וכל האורות הקדושות הכלולות בקדושת זה השבט",

ב) לא רק כל הניצוצין וכל האורות של שבט אחד, אלא גם כל הניצוצין וכל האורות של כל השבטים כי מכיוון שמתפללים תפילה זו בכל י"ב הימים של קרבנות הנשיאים, נמצא שתוכן הבקשה היא בנוגע להארת כל ניצוצין קדישין וכל האורות הקדושות של כל י"ב השבטים, הכוללים את כל ניצוצות הקדושה שבכל הבריאה כולה, שכן תכלית ומטרת הבריאה כולה היא "בשביל ישראל", ובמילא, כל ניצוצות הקדושה שייכים לישראל, "גוי קדוש"6.

ג) יאירו נא עלי כל ניצוצין קדישין כו'" באופן של גילוי,

ד) ועד שיפעל גם בנוגע לעבודה בפועל "להבין ולהשכיל בתורתך וביראתך לעשות רצונך", שזהו כללות "מעשינו ועבודתינו"7, הן בענייני תורה ומצוותיה והן בענייני הרשות, "כל מעשיך יהיו לשם שמים"8 ו"בכל דרכיך דעהו"9, שכן בכל רגע שקיימת מציאותו צריך לשמש את קונו, "אני נבראתי לשמש את קוני"10.

ה) ובאופן של פעולה נצחית "כל ימי חיי אני וזרעי וזרע זרעי מעתה ועד עולם".

ו) ומסיימים "אמן", שעניינו לאמת את הדבר באופן של קיום ותוקף11, על-דרך ובדוגמת ניצחון המלחמה על-ידי הגיבורים12.

והפלא הכי גדול שתפילה ובקשה זו, על עניין הכי נעלה, נאמרת לא רק על-ידי יחידי-סגולה, או רבי-סגולה, כלומר יהודים בעלי מעלה מיוחדת כו', אלא כפי שנקבע ב"מנהג ישראל תורה היא"13 שכל-אחד-ואחד מישראל, יהיה מי שיהיה, אומר תפילה ובקשה הכי נעלית זו!

ומכיוון ש"תורת אמת" ("מנהג ישראל תורה היא") קובעת שכל אחד ואחד מישראל צריך לומר תפילה ובקשה זו, ועד שיש בה העילוי של תפילת הציבור, שאינה נמאסת ח"ו, "הן א-ל כביר ולא ימאס"14, אלא מתקבלת ופועלת פעולתה כו' הרי מובן, שקיומה של תפילה זו שייך ואפשרי בדרך הטבע (שהרי אין מתפללין על מעשה ניסים15) אצל כל אחד ואחד מישראל גם בחושך כפול ומכופל של זמן הגלות.

ומזה מובן גודל העילוי בקרבנות הנשיאים שפעולתם החד-פעמית מאפשרת שיאירו על כל אחד ואחד מישראל כל ניצוצין קדישין וכל האורות הקדושות של כל י"ב השבטים, גוי קדוש, ויפעלו בנוגע לעבודתו בתורה וביראה ובקיום רצונו יתברך!

ד. ועוד עניין בזה בנוגע ליום השבת שבי"ב ימים הראשונים של ניסן שבהם הקריבו קרבנות הנשיאים:

יום השבת בימים אלו של קרבנות הנשיאים פועל ומשפיע על שאר הימים של קרבנות הנשיאים הן בנוגע לימים שלפני זה, שעלייתם ושלימותם, באופן של "ויכולו"16, כיליון ותענוג17, נעשית ביום השבת, והן בנוגע לימים שלאחרי זה שמתברכים מיום השבת, "מיני מתברכין כולהו יומין"18.

ומזה מובן, שכל האמור לעיל בנוגע לפעולת קרבנות הנשיאים, כמבואר בנוסח ה"יהי רצון" הרי זה בהדגשה יתירה ביום השבת, הכולל את קרבנות כל הנשיאים.

ה. ומזה באים לקיומה של התפילה העיקרית שאומרים כמה פעמים ביום, לפני ולאחרי ה"יהי רצון" של אמירת הנשיאים התפילה על הגאולה, "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", שבוודאי ובוודאי מתקיימת גם תפילה זו תיכף ומיד, ובפרט כשנמצאים בחודש ניסן, "חודש של גאולה, שבו נגאלו ישראל ממצרים ובו עתידין ליגאל, שנאמר19 כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"20.

ובפשטות שתיכף ומיד יוצאים כל בני-ישראל מהגלות, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"21, "קהל גדול ישובו הנה"22 – לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש, להר הקודש ולבית-המקדש.

ובדרך ממילא, הרי, בבוא חג הפסח שנה זו [...] – "נאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון"23.

וכל זה במהרה בימינו ממש, ובלשון המכילתא24 "לא עיכבן המקום כהרף עין", ולא עוד, אלא שעניין זה הובא גם בפירוש רש"י על התורה25, "אני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא"26, היינו, ש"לא עיכבן המקום כהרף עין" כפשוטו ממש, ובאופן ד"אמן", "נצוחייא"27, ומתוך שמחה וטוב לבב.

(קטעים מהתוועדות שבת-קודש פרשת ויקרא, ה' בניסן ה'תשמ"ז.

התוועדויות תשמ"ז, כרך ב, עמ' 738-741 – בלתי מוגה)

_________________

 

1)    שו"ע אדה"ז או"ח הל' שבת סו"ס רפ"ד. וסו"ס רצב.

2)    או"ח הל' פסח סתכ"ט ס"ח-ט.

3)    לפני "למנצח גו' יענך".

4)    תרומה כה,ח. וראה ד"ה באתי לגני ה'שי"ת בתחלתו.

5)    שו"ע אדה"ז שם סט"ו.

6)    יתרו יט, ו.

7)    לשון אדה"ז בתניא רפל"ז.

8)    אבות פ"ב מי"ב. וראה רמב"ם הל' דעות ספ"ג.

9)    משלי ג,ו. וראה רמב"ם שם, שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב.

10)  משנה וברייתא סוף מס' קידושין.

11)  ראה אנציק' תלמודית בערכו. וש"נ.

12)  ראה ברכות נג,ב. נזיר בסופה.

13)  ראה תוד"ה נפסל – מנחות כ,ב. וראה לקו"ש חכ"ב עמ' 56 הערה 2. וש"נ.

14)  איוב לו,ה. וראה שו"ע אדה"ז או"ח רסנ"ב, וסוסק"א.

15)  ראה ברכות נד,א. שם ס,א. רמב"ם הל' ברכות פ"י הכ"ב.

16)  בראשית ב,א. וראה לקו"ת בהר מא,א. ובכ"מ.

17)  ראה אוה"ת להצ"צ עה"פ. ועוד.

18)  זח"ב סג,ב. פח,א.

19)  מיכה ז,טו.

20)  שמו"ר פט"ו, יא.

21)  בא י,ט.

22)  ירמיהו לא,ז.

23)  נוסח ברכת "אשר גאלנו" בהגש"פ, מפסחים קטז,ב.

24)  בא יב,מא. שם מב.

25)  שם,מא.

26)  פרש"י בראשית ג,ח. ועד"ז בכ"מ.

27)  ראה ויק"ר פכ"ד ג. פ"ל, ב.

 משיח וגאולה בפרשה

כוח להתחדשות ולגאולה ניסית

גאולה למעלה ממדידה והגבלה

פרשת החודש קשורה עם חודש ניסן, שעניינו – חודש של גאולה, הנהגה באופן של נס. ועניינו בעבודה – עבודה שלמעלה ממדידה והגבלה. כלומר, לא רק עניין של חידוש, אלא בזה גופא – באופן שלמעלה ממדידה והגבלה.

ועל זה נאמר "החודש הזה לכם", ואיתא במדרש "הדא הוא דכתיב יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך", היינו, שיש נתינת כוח מיוחדת לבני-ישראל - "לכם", "לך לבדך" – שעבודתם תהיה באופן של התחדשות, עד לאופן שלמעלה ממדידה והגבלה.

וכאמור – מכיוון שהקב"ה תובע ודורש מבני-ישראל עבודה זו, הרי בוודאי נתן תחילה את כל הכוחות הדרושים לעבודה זו, לעשותה בשלימות, מתוך שמחה וטוב לבב, ועד לאופן שלמעלה ממדידה והגבלה.

ועל-ידי זה פועלים שגם הגאולה תהיה באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, באופן ניסי – כי למרות שגם על-פי טבע צריכה כבר להיות הגאולה, שהרי "כלו כל הקיצין", מכל מקום, יכול הדבר להיות בכמה אופנים, ולכן על-ידי עבודתם פועלים בני-ישראל שהגאולה תהיה באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, ובלשון הכתוב: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".

וכמה דיוקים בזה: א) "נפלאות" – לשון רבים, "כימי צאתך מארץ מצרים" – שהיו ניסים רבים, עשרה ניסים, חמישים, ועד למאתיים וחמישים ניסים. ועניין זה מרומז גם בשם החודש "ניסן" – ב' נו"נין, כדאיתא בגמרא שב' נו"נין (חנינא וכיוצא בזה) מורה על העניין ד"ניסי ניסים". ב) פירוש הזוהר – המובא בחסידות – שהניסים שלעתיד-לבוא יהיו באופן של "נפלאות" אפילו בערך לניסים של יציאת מצרים.

והמעשה הוא העיקר – גאולה האמיתית והשלימה בביאת משיח צדקנו, באופן של "אחישנה", "ארו עם ענני שמיא", ברגע כמימרא, במהרה בימינו ממש, "נאו".

(משיחת שבת פרשת תזריע, פרשת החודש ה'תשד"מ, התוועדויות תשד"מ כרך ב, עמ' 1336-1337 - בלתי מוגה)

על-ידי החלטות טובות נזכה להיגאל מיד

בעמדנו בראש-חודש ניסן . . נוסף לכך שהקמת המשכן שהיתה ביום זה היא נתינת-כוח להפוך לקדושה את כל ענייני החול, הרי זהו גם "ראש חודש של גאולה", גאולת מצרים שאותה מדמה הנביא ליום הולדת הילד.

ויהי-רצון שעל-ידי החלטות טובות בכל עניינים אלו – נזכה שבעמדנו בראש-חודש הגאולה, ש"בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל" – תהיה הגאולה מיד בראש-חודש, כי בראש-החודש נכללים כל ימי חודש ניסן, בהם עתידין ליגאל, ואצל הקב"ה אין כוח חסר פועל, ממילא מסוגל הוא להביא לישראל למטה (המתאחדים עם הקב"ה, כנ"ל) את הגאולה תיכף ומיד.

(שבת פרשת ויקרא, פרשת החודש, ראש חודש ניסן ה'תשמ"ח, התוועדויות תשמ"ח כרך ב, עמ' 481 - תרגום מאידיש)

 ניצוצי רבי

ספר מיוחד להפצת מבצע כשרות

בהתוועדות י"ב תמוז תשל"ז בישר הרבי על ספר חדש שיצא לאור בפורמט מהודר: ספר בישול ומתכונים על-פי כללי הכשרות * צרור תשובות הרבי במהלך הכנת הספר * משא ומתן שהתנהל על-ידי מזכירות הרבי על תרגום הספר לעברית * קטעים מאלפים ממכתב העורכת, המלמדים על גישת המזכירות בעניין פרסום לקהל הרחב והתייחסות לפרטי-פרטים

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

הגברת הכשרות

זה היה ממש קרוב לסיום התוועדות י"ב תמוז תשל"ז, התוועדות ארוכה שנמשכה אל תוך הלילה. בסופה הזכיר הרבי ("כאן המקום להזכיר") את עשרת המבצעים, אשר שלושת האחרונים שבהם קשורים לנשי ובנות ישראל. בהזכירו את מבצע 'כשרות האכילה ושתייה', הוסיף הרבי ( שיחות-קודש תשל"ז כרך ב, עמ' 227):

ובפרט שביום הגאולה סיימו והדפיסו ויצא הספר ברוב פאר והדר – הכרך שלצד מתכונים של הכנת מאכלים, הרי בוודאי מושם בו דגש על כשרות האכילה ושתייה; והיום יצא הספר לאור והחל להיות מופץ...

באותה התוועדות, שעמדה בסימן יובל ה-50, לחג גאולת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, ניגשו אישים שונים ומסרו לרבי מתנות, בעיקר ספרים וקובצי תורה. בתיאור המובא בשיחות קודש שם (בהוספות עמ' 688) נמסר כדלהלן:

"ניגש הרב ק"מ [קלמן מרלאוו ז"ל, לימים מרבני קראון-הייטס] ומסר את ספר הבישול קוקבוק... ואמר לו אדמו"ר שליט"א: הצלחה רבה במבצע  כשרות ובכל המבצעים".

כנראה באותם ימים ממש כתב הרבי – בין תשובות רבות שניתנו במהלך הכנת הספר לדפוס – תשובה מיוחדת:

אזכיר על הציון להצלחה רבה ל"קוקבוק" [=ספר הבישול] במילוי תפקידו – הגברת הכשרות בכל מקום.

הידור גם בחיצוניות

כבר בתחילת שלב עריכת הספר הורה הרבי (חודש כסלו תשל"ד):

ולהעיר כיון שצריך להתחרות עם ס[פרים] כיו[צא] ב[הם] סתמיים (לאו דווקא – כשר) ולנצחם (שהרי זה נוגע לכשרות כ[מה] וכ[מה] בתים דבנ[י] י[שראל]) צ[ריך] ל[היות] גם בעניינים חיצוניים מהודר ונאה, אפילו באם ע[ל] י[די] ז[ה] יתוסף בהוצאות. ועוד ועיקר – חלק הדינים צ[ריך] ל[היות] מוגה ע[ל] כ[ל] פ[נים] ע[ל] י[די] שניים.

מתכונים מיוחדים לכל מדינה

כאשר כתבה העורכת הראשית לרבי בשנת תשל"ט על המאמצים לתרגום הספר לכמה שפות, הביע הרבי שביעות רצון מהרעיון והמאמצים, והוסיף:

..כיון שבכל מדינה ישנם מאכלים המיוחדים לה – כדאי (לשלימות הדבר) להוסיף (גם בחוברת בפנ[י] ע[צמה]) פרק ע[ל] ד[בר] כ[ל] א[חד] וא[חד] שתערוכנה נשים דמדינה ההיא ואולי גם כאן יתעניינו בזה והרי בלא[ו] ה[כי] ישהה זמן מסויים עד שתוגמר ההעתקה [=התרגום].

בספר 'ימי תמימים' (כרך ז' עמ' 288) נדפס מכתבו של הרב אפרים וולף להרב חודוקוב, בט"ו בטבת תשל"ט, ובו הוא כותב לו:

"בהמשך למכתבינו בעניין ההצעות לתרגום הספר 'מטבח כשר' ללשון-הקודש, ישנה גם דרישה די ניכרת בארץ-הקודש לרכישת ספר זה כפי שהוא בשפה האנגלית.

"מסוכנות 'סטימצקי', שהם המפיצים הראשיים של הספרים באנגלית בארץ-הקודש, פנו אלינו בבקשה לקבל זכות הפצת ספר זה באנגלית בארץ-הקודש, והננו לשאול בזה חוות-דעת כבוד-תורתו וכן אולי כדאי להדפיס שוב הספר באנגלית, כפי שהוא ללא כל שינויים, גם בארץ-הקודש".

בי"ט בטבת התקיימה שיחה טלפונית של הרב חודוקוב עם הרב וולף, עליה דיווח הרב וולף בכתב בכ' טבת (שם עמ' 289):

"על-דבר תרגום והפצת ספר התבשיל, הדבר יוצא ע"י נשי חב"ד הגב' אסתר בלאו ויש להיות בקשר אתה על-דבר-זה. וגם כשימסרו ההפצה בארץ-הקודש אם התבשילים שמופיעים בספר מתאימים גם לארץ הקודש, וכן יש להוסיף כאן גם דיני תרומות ומעשרות וכו'".

הדרכה מפורטת מהמזכירות

מכאן ואילך אנו קוראים במכתבה של מרת בלאו, עורכת הספר, לרב אפרים וולף. המעניין במכתב היא התעסקותו של הרב חודוקוב והתעניינותו בפרטים, ומהם ניתן ללמוד גם על אופן התנהלות המזכירות.

"הטעם והרוח של בישול יהודי כשר" / ספר הבישול היהודי הכשר המלא / פרוייקט כשרות של נשי חב"ד – המחלקה לצעירות

ב"ה, חמישה עשר באב, תשל"ט

כבוד הרב א' וולף לאי"ט

...כפי שאתה כנראה יודע, קיבלתי שיחת טלפון לפני כמה שבועות מאת נחמן אריאלי מבית הוצאת ספרים 'כתר', כשהוא היה כאן בניו יורק. הוא הביע שוב את התעניינותה של 'כתר' בהדפסת ספר הבישול בתרגום לעברית, והוא אמר לי שהוא הבין ממך שיהיה צורך לעבוד על הפרוייקט הזה ביחד עם ליובאוויטש, ושהוא מתקשר על מנת לפעול בשיתוף פעולה.

ואז דיברתי בקיצור עם בנך, הרב בנימין וולף שי', כשהוא היה כאן בניו יורק. הוא הודיע לי על כמה פרטים אחרים שקשורים לתרגום של ספר הבישול והוחלט לכתוב על כל הפרטים לרב חודוקוב שי' כדי לקבל את עצתו.

רק בשבוע שעבר היתה לי ההזדמנות לדון על הנושא באריכות עם הרב חודוקוב שי'. אמסור לך את השאלות ששאלתי את הרב חודוקוב שי', שהן צירוף של השאלות שהובאו לתשומת ליבי על-ידי בנך, וכן שאלות אחרות שמצאתי לנכון לשאול.

א) הרב וולף הציע שהרב חודוקוב שי', ייעץ לנו בנוגע לשאלה מי מאנ"ש בארץ-ישראל יהיה הכי מתאים לקבל את האחריות של הפיקוח על התרגום, ולעבוד ביחד עם 'כתר'.

ב) שאלנו האם צריכים להרשות ל'כתר' לתרגם את כל הספר בשלמותו, גם את החלקים ההלכתיים, ואז מישהו מאנ"ש יעבור על זה וייתן לכך אישור, או שנרשה להם לתרגם רק את חלקי החולין של הספר ומישהו מאנ"ש יתרגם בעצמו את ההלכות.

הרב חודוקוב שי' לא רצה בשלב זה לתת הסכמה מוחלטת לכך ש'כתר' תתרגם את כל ספר הבישול, הוא אמר שזה תלוי בהרבה גורמים, שאת התשובות עליהם הוא היה רוצה לשמוע תחילה ממך, לפני שיביע את דעתו בנידון.

תחילה אסביר לך בקצרה חלק מהסדר שלנו כאן, שנראה שהרב חודוקוב שי' מעדיף אותו: אנחנו כתבנו, ערכנו, הקלדנו, הדפסנו וכרכנו את כל הספר. ואז מכרנו למפיץ כמה אלפי עותקים מכל מהדורה. הרב חודוקוב שי' היה אז, ועודנו היום, בעד זה שאנחנו עובדים עם מפיץ כללי, אבל הוא תמיד הדגיש שהחברה הזאת, למרות שבדרך כלל היא משמשת כמוציאה-לאור של ספרים, צריכים במקרה זה להיות רק מפיצה של הספרים שלנו, ואנחנו צריכים להיות המו"ל המלא.

אינני בטוחה אם הבהרתי לך במידה מספקת את הסדר שלנו עם המפיץ שלנו, אני יודעת גם מתוך ניסיון העבר שלא כל המו"לים מוכנים לשמש רק כמפיצים. כמו כן, סידור כזה יטיל הרבה יותר אחריות ועבודה על אנ"ש בהפקת תרגום מוגמר וכו'.

תרגום והפצה בידי מו"ל חיצוני

עם זאת, הרב חודוקוב לא סירב להרשות ל'כתר' לתרגם את הספר, אלא אמר שנחוצים כמה תנאים והוא יודה לך אם תשיב לו על השאלות הבאות.

ראשית הוא רוצה לקבל יותר מידע על 'כתר'...

1. האם זהו בית הוצאה לאור חרדי?

2. איזה סוג של ספרים הם מוצאים לאור? – חילוניים, ספרי יהדות שאין לסמוך עליהם, או ספרים חרדיים? אם הם מוציאים לאור הרבה סוגים של ספרים, אנא תאר ביתר פירוט.

3. וחשוב מאוד איזה רושם יהיה לזה על הציבור הדתי והלא-דתי, אם הספר יתורגם על-ידי 'כתר'?

4. האם אנחנו יכולים להסתמך עליהם ועל המתרגמים שלהם כדי שיתרגמו בהתחלה את ספר הבישול ואז יעבירו זאת לאנ"ש בא"י, כדי שיעברו על זה, יתקנו וייתנו אישור?

... 6. וגם זה חשוב מאוד: מי שלא יהיה המתרגם, הוא חייב לענות על הדרישות הבאות: המתרגם חייב להיות – א) ירא שמים ושומר תורה ומצוות, ב) מבין את השפה ואת יסודות הבישול, ג) מבין אנגלית טוב מאוד כדי שיוכל להבין בצורה מלאה ומדוייקת את ההיבטים הרבים מאוד שמוצגים בספר הבישול, וד) אדם שיש לו כישרון להביע את עצמו, או את עצמה, בעברית, כדי שהשפה תהיה מדוייקת הן מנקודת המבט ההלכתית והן מנקודת המבט הדקדוקית ושיהיה לו כישרון גם לכתיבה יפה, כדי שזה יהיה יותר קוסם לציבור הרחב וכו'.

...כן דנתי על הנושא הזה של עריכת מתכונים לכל מדינה כהוראת הרבי [ראה לעיל] גם עם הרב חודוקוב שי', והוא בדעה שנשים מאנ"ש צריכות לאסוף מתכונים אלה, ובהחלט לא 'כתר'. הרב חודוקוב היה בדעה שאולי כמה מהמתכונים צריכים לקבל ממקומות בישול ציבוריים, כמו שירותי קייטרינג, מאפיות וכו'.

ליקטתי וערכתי גם תבניות לאיסוף מתכונים – כך שכאשר אשה מוסרת מתכון, היא תוודא שהוא כולל במדויק את כל הגורמים הרבים הכרוכים בהכנתו, ולא תשכח שום פרט חשוב וכו'...

...הרב חודוקוב שי' אמר שנחוץ שהנשים האחראיות על איסוף המתכונים האלה יכירו היטב הן את המאכלים האמריקאים והן את המאכלים הישראלים. המתכונים הנוספים יהיו מאכלים 'ישראליים' טיפוסיים, אבל הנשים שאוספות את המתכונים צריכות להכיר גם את השפה האנגלית ואת המתכונים שבספר הבישול כדי להבטיח שלא תהיה חזרה על מתכונים שכבר מופיעים בספר. הרב חודוקוב גם בדעה שאת המתכונים האלה צריכים להדפיס לא בתור חלק מהספר, אלא: א) בתור עלון נפרד שיימכר יחד עם הספר, או בלעדיו. ב) ואם יוחלט לכלול זאת באותה כריכה, יש להציב חלק זה בסוף הספר, וצריך להבהיר שזוהי תוספת שהוכנה ע"י נשי חב"ד בארץ-ישראל עבור המהדורה הישראלית.

דינים השווים לכל הקהילות

כתבו לנו בעבר שהיית מעוניין לכלול פרק על תרומות ומעשרות וכו', מתוך חוברת שכבר הודפסה.

...הרב חודוקוב שאל גם: 1) האם ה'מרכז' בארץ-ישראל הדפיס חוברת זאת או, 2) האם אנ"ש בדעה שחוברת זאת היא מוסמכת בהחלט הן עבור עצמם והן עבור אחרים, 3) האם רבני אנ"ש בדקו אם החוברת הזאת מביאה את הדעות השונות בהלכה, והאם היא מקובלת הן על אנ"ש והן על אחרים.

...הרב חודוקוב שי' ציין גם שכאשר כוללים דינים כלשהם בספר הבישול, חשוב שדינים אלה יהיו מקובלים על הקבוצות החרדיות השונות, כך שזה לא ייראה ברובו בתור מנהגי חב"ד או שזה מבוסס על פוסק הלכה שמקובל רק על אנ"ש.

...גורמים אחרים שצריכים לזכור הם: א) איכות ההדפסה של הספר. צריך לשים על זה דגש רב. ב) מחיר שיהיה גם סביר עבור הלקוח וגם מספיק רווחי עבור מפיצי הספר, וכו'.

...גם לא דנו איתם בגורם הזמן ביחס למשך הזמן של ההסכם. הרב חודוקוב שי' ציין שגורם הזמן צריך להיות  תואם לכמות הספרים שהם מדפיסים, ככל שהם מדפיסים יותר ספרים, כך יש להם יותר זכות שיהיו להם זכויות על ההוצאה לאור או ההפצה.

...זה יהיה מועיל מאוד אם תשלח שני עותקים ממכתבך, האחד אל הרב חודוקוב שי' והשני אלי, וכך נוכל לענות על מכתבך מהר יותר (וכן שני עותקים של החוברת על הלכות תרומות ומעשרות).

...הנני מעריכה מאוד את כל העבודה שאתה עושה במסגרת ביצוע הרצון של הרבי שליט"א בארץ-ישראל, ולכן אינני יכולה לומר לך איזו עדיפות לתת לספר הבישול. אני יכולה רק להוסיף שיש לנו הרבה תשובות מהרבי שליט"א ביחס לחשיבות של ספר הבישול בקשר למבצע כשרות... וגם, שמובן וברור מתוך דברים שונים שרצונו של הרבי שליט"א הוא שספר הבישול יתורגם לשפות אחרות.

בברכת כל טוב ובהוקרה, מרת א' בלאו, עורכת ראשית

 ממעייני החסידות

פרשת ויקרא

ויקרא ה' אל משה (א,א)

ויקרא אל משה: לכל דיברות ולכל אמירות ולכל ציוויים קדמה קריאה, לשון חיבה (רש"י)

"קריאה של חיבה" זו רומזת לחיבתו ולאהבתו העצמית של הקב"ה לישראל, שעומדת בתוקפה גם לגבי יהודי שעדיין אין לו תורה, או לגבי זה שחטא חס-ושלום ועבר על מצוות התורה.

זוהי המשמעות הפנימית של העובדה שקריאה זו קודמת לדיברות ולציוויי התורה. כלומר: היא 'קודמת' (במעלה) ונעלית יותר מן התורה, שכן סיבתה אינה שמירת התורה של היהודי, אלא עצם עובדת היותו יהודי.

(לקוטי שיחות כרך ז, עמ' 24)

אדם כי יקריב מכם קרבן לה' (א,ב)

בילדותו פירש אדמו"ר האמצעי פסוק זה כך:

"אדם כי יקריב מכם" – כשאדם מקריב ומקדיש את כל אשר לו לאלוקות, אזי

"קרבן להוי'ה" – הוא מתקרב ומתעלה לדרגה על-טבעית (שם הוי'ה, שפירושו "היה, הווה ויהיה כאחד", למעלה מהגבלות הזמן, שם המורה על הנהגה אלוקית שלמעלה מן הטבע).

(קונטרס לימוד החסידות)

ושחט אתו על ירך המזבח צפנה (א, יא)

העולה קדש קדשים שחיטתה בצפון (זבחים פ"ה)

מפני מה נשחטים קדשי קדשים בצפון דווקא, והרי צפון רומז ליצר הרע, כמאמר רז"ל (סוכה נב) על הפסוק "ואת הצפוני ארחיק" (יואל ב)?

מסביר כ"ק אדמו"ר ה'צמח-צדק':

החיבור של 'צפוני' ו'קדש קדשים' מבטא את כוחה הנפלא של תשובה, שבכוחה להעלות את האדם מבירא עמיקתא, נפילה בידיו של ה'צפוני', לאיגרא רמא, ל'קדש קדשים'. וכבר אמרו חז"ל (ברכות כד): "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם".

(אור התורה ויקרא עמ' תלא)

ונפש כי תקריב קרבן מנחה (ב, א)

ולא נאמר כי תקריב מנחה, מלמד שמקריבים קרבן עצים (תורת כהנים)

ביאור תוכן 'קרבן עצים' בעבודה רוחנית:

הקרבנות השונים (עולה, שלמים כו') מורים על הקרבה חלקית של כוחות מסויימים בנפש; כל קרבן לפי עניינו; ואילו קרבן עצים מסמל הקרבה כללית, של עצם הנפש – האדם מוסר את עצמו, כל-כולו, לקב"ה.

הקרבה זו נרמזת בקרבן עצים דווקא, משתי סיבות:

א) האדם נמשל לעץ, כנאמר (שופטים כ), "כי האדם עץ השדה".

ב) עצי המערכה הם בגדר 'הכשר מצווה', שהרי אין הם באים אלא כדי לאפשר את הקרבתו והעלאתו של דבר אחר, היינו בשר הקרבן שנקרב על גביהם. ודוגמתו בעבודת האדם: מי שמקרב יהודי שני לקב"ה. הנכונות לעסוק בעבודה כזו היא אות וסימן לביטול מוחלט ומושלם לקב"ה.

(ליקוטי-שיחות כרך כב, עמ' 11)

כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' (ב, יא)

אמר אדמו"ר מהר"ש:

"כל שאור" – רומז לאדם שלעולם הוא 'חמוץ', בבוקר ובערב, בשבת, בחג ובימות החול.

"וכל דבש" – רומז לאדם שהוא תמיד 'מתוק', בבוקר ובערב, בשבת בחג ובימות החול. הוא 'מתוק' לעצמו ו'מתוק' לאחרים.

"לא תקטירו ממנו אשה לה'" – משתי ההנהגות האלה אי-אפשר להביא קרבן לה'.

(ספר השיחות תש"ד עמ' 151)

על כל קרבנך תקריב מלח (ב, יג)

"קרבנך" – רומז לחלק הנגלה שבתורה, שנמשל לבשר, כמאמר חז"ל (בבא-בתרא כב) "תו אכלו בישרא שמינא בי רבא" (=בואו ולמדו הלכות צהובות מרווחות אצל רבא, רש"י). כשם שהבשר טעים לחיך, כך לימוד הנגלה מקנה ללומד טוב טעם ודעת, שכן חלק זה בתורה עוסק בדברים מדברי העולם, המוכרים לנו היטב (בלשון החסידות: 'השגת המהות').

"מלח" – רומז לחלק הנסתר שבתורה. כשם שהמלח אין בו טעם, כן בלימוד הנסתר אין 'טעם' שכלי מלא, שהרי הוא עוסק במושגים רוחניים, שלמעלה מתפיסת השכל (בלשון החסידות: 'ידיעת המציאות').

"על כל קרבנך תקריב מלח" – לימוד הנגלה חייב להיות מלווה לימוד הנסתר, כי רק אז יהיה הלימוד כדבעי, מתוך יראת שמים.

זהו שאמרו רז"ל (שבת לא) "אי יראת ה' היא אוצרו, אין, אי לא לא. משל לאדם שאמר לשלוחו העלה לי כור חטין לעלייה. הלך והעלה לו. אמר לו: עירבת לי בהן קב חומטין (ארץ מלחה ומשמרת את הפירות מלהתליע, רש"י), אמר לו: לאו. אמר לו: מוטב אם לא העליתה".

(לקוטי תורה ויקרא עמ' ג)

אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם (ד, ג)

בזוהר (ח"ג, יז) פירשו:

"הכהן המשיח" – זה הקב"ה, כמאמר רז"ל (ויק"ר פט"ו) "אמר הקב"ה אנא כהנא".

"יחטא" – מלשון חסרון, ככתוב (מלכים א א) "והייתי אני ובני שלמה חטאים".

"אם הכהן המשיח יחטא" – כשאין הקב"ה משפיע מלא חופניים של ברכה והצלחה לישראל, "לאשמת העם" – הדבר הוא באשמת וחובת העם.

מוסיף כ"ק אדמו"ר ה'צמח-צדק':

זהו שאמרו רז"ל (שמו"ר פ"ל) שהקב"ה מקיים כביכול את כל המצוות, שיש לדקדק בזה: כיצד שייך קיום מצוות התשובה אצלו יתברך?

אלא הקב"ה עושה תשובה, כביכול, על כך שהחסיר מברכותיו לעם-ישראל...

וזהו גם מה שאמרו בזהר (ח"ג קנג) "משיח אתא לאתבא צדיקיא בתיובתא". כלומר, בימות המשיח תהיה התגלות עצומה של אור אלוקי, וזאת תהיה 'תשובתו' של הקב"ה, שהוא 'צדיקו של עולם'.

(אור התורה ויקרא עמ' רלה)

 ל' יום לפני החג

שואלין ודורשין בהלכות הפסח (א)

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

הכנות לפסח: "מצווה על כל אחד ואחד שילמוד הלכות הרגל קודם הרגל, עד שיהיה בקי בהם וידע המעשה אשר יעשה"1.

"כל שלושים יום לפני הפסח2, טוב להיזהר ולעיין בכל דבר שעושה, שלא יישאר דבוק בו חמץ באופן שלא יוכל להסירו בקלות כשיגיע ערב פסח"3.

"בימים אלו מתחילים כבר עניין המצה4... שלכן יש להיזהר מאכילת מצה שלושים יום לפני הפסח"5.

תכנון כינוסים: הוראת המזכירות – אין לקבוע באה"ק כינוס ליום א' דחול-המועד פסח, שבחו"ל הוא יום ב' דחג-הפסח, אם בין המוזמנים אליו יהיו גם אורחים מחו"ל הנמצאים כעת בארה"ק, וזאת כדי שאורחים אלה לא יטעו ויסעו לכינוס באותו יום שעליהם (כתושבי חו"ל) לשמור כיום-טוב6.

תכנון נסיעות: מענה הרבי: "הנוהג בישראל, שבחג הפסח נמצאים ביחד איש וביתו (ובביתו), ובפרט ראש המשפחה. נוסף על שקשה ביותר להדר כפי הרצון בענייני פסח – כשנמצאים במקום אחר. וקל להבין"7.

יש להתחיל בהכנות ל'מבצע פסח', כולל לדאוג למעות חיטין8, מזון ולבוש9, וכן לחלוקת מצה שמורה כדלהלן.

הגדות: כדאי שיהיו לכל ילד סידור, חומש, ולהבדיל – קופת צדקה, משלו, וכן ספרי-קודש אחרים. ובעניין שהזמן גרמא – הגדה של פסח. ומה טוב – שקודם החג יקנו לכל ילד סידור חדש וכיוצא-בזה10, מה שיוסיף לו חיות ומרץ להשתמש בזה בפועל11.

כלים: "המנהג פשוט במדינות אלו... שלא להשתמש בפסח בשום כלי זכוכית שיש לחוש בו שמא עירו לתוכו משקה חמץ חם, או שמא נשתהה בתוכו משקה חמץ מעת-לעת"12. הנזהרים שיהיו להם כלים מיוחדים לפסח, ושלא להזדקק להכשרת הכלים כלל, תבוא עליהם ברכה13.

"סדר לדוגמה": בימים הסמוכים לחג הפסח, רצוי להראות לתלמידים עריכת הסדר, שעל-ידי זה יחקקו בזיכרונם ההלכות הקשורות בעניינים אלו, אך יש להתבונן ולסדר זאת באופן שלא לנגוע במנהגי אבותיהם14.

חלוקת מצה שמורה: מתקנת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, להשתדל – ובפרט רבנים, שו"ב וכל העוסקים בצורכי-ציבור – לשלוח לחג הפסח למכריהם (על-כל-פנים בעבור הסדרים) מצות עגולות אפויות-יד, ודווקא מצות שמורה, וכן במקומות שמסדרים סדרים כלליים (כמו במלונות וכדומה) יסדרו זאת המארגנים15. בפרט – יש לדאוג לתלמידי מוסדות חינוך חב"ד ולהוריהם16. "מובן, שכל המרבה בסוגי מקבלי השמורה וכל המהדר בשמורה זו כפי האפשרי – הרי זה משובח"17. השיעור המינימלי לחלוקה זו הוא: 'כזית'18.

סדרים פומביים: הרבי הציע, שהרבנים שבכל אתר ואתר יערכו סדרים פומביים, היינו – כל אחד מהם יערוך את ה'סדר' שלו, ביחד עם בני ביתו ותלמידיו וכו', "ברחובה של עיר", ויזמין את כל תושבי המקום להשתתף ב'סדר הפומבי'. לפרסם מודעות בעיתונות המקומית, שהרב המקומי עורך 'סדר פומבי' הפתוח לקהל הרחב, במקום פלוני ובזמן פלוני, וכל הרוצה יוכל להשתתף בסדר, לקבל ארבע כוסות ושלוש מצות וכו', ובהדגשה – שאין דורשים דבר מן המשתתף, לא תמורה כספית ולא אחרת, וגם לא מחויבות להישאר עד סיום הסדר, אלא כל הרוצה יוכל להיכנס ולצאת ברגע שירצה19.

מכירת חמץ: נכון להפיץ שטר-מכירה קצר שיוכלו לצרפו לשטר הכללי, או ייפוי-כוח מתאים לכל המקומות שבהם נמצאים חמץ וכלי-חמץ20. יש לצרף לעניין זה גם אנשים שעלולים ליטול חלילה מן החמץ בפסח21.

יש לדאוג למכירת חמץ ב'ערב קבלן' דווקא, כדעת כ"ק אדמו"ר הזקן22, ולהשתדל בדרכי נועם אצל כל הרבנים שיעשו זאת.

הידורים23

* אין אוכלים מצות מכונה, ואין נותנים אותן אפילו לילדים24.

* נזהרים ביותר ממצה שרויה. ולכן המצות שעל השולחן מכוסות [בפועל: כל אחד ואחד אוכל לעצמו מתוך שקית. אוכלים את המצה לפני הבאת התבשילים על השולחן, מסלקים את השקיות ואז שותים ואוכלים את הסעודה. למעשה, אף אין מטגנים מצה במי-פירות], שמא תיפול עליהן טיפת מים, וכן שלא ייפלו מפירורי המצה למים או למרק. קודם ששופכים מים, או משקאות שמים מעורבים בהם, לכוס או לקערה, בודקים שלא יהיו בכלי פירורי מצה [כלי עם דבר לח שנפל בו פירור מצה, נמנעים מלהשתמש בו בפסח זה]25.

מצד החינוך – גם הקטנים צריכים להיזהר ממצה שרויה26.

* נזהרים משתיית יי"ש בפסח27.

* כשהסירו את החותמות מבקבוקי היין, נזהרו שה'פותחן' (שבאמצעותו פותחים את הבקבוק) לא ייגע ביין עצמו28.

* הרבנית רבקה נ"ע אמרה, שאצלם לא שטפו את הביצים לפני פסח29.

* זה כמה שנים מנהגנו לא לקחת קידה וקינמון לחרוסת [וכן לא להשתמש בתבלינים בכלל] מחשש תערובת חמץ30.

* רבנו הזקן אמר: "בפסח אין צריך לכבד זה את זה באכילה ושתייה, אבל מותר ליטול בעצמו"31. נזהרים לאכול רק בבית ולא אצל אחרים, גם אם יודעים שהזולת נזהר (לכל הפחות) כמותו.

* הצמח-צדק אסר אכילת צנון בפסח, ללא מתן טעם32.

* רבותינו היו אוכלים דגים בפסח33.

* כנראה, הרבי לא היה שותה תה בפסח (אבל בכלל, הקלו בזה גם רבותינו)34.

* הרבי היה אוכל מאכלי חלב בפסח35 (מזה נראה שאין חשש בעצם השימוש בחלב, אבל אלה הנזהרים מאכילת מוצרים תעשייתיים, נמנעים גם מחלב ומוצריו, כשאינם תוצרת בית).

* בין כלי הפסח של רבותינו נשיאינו היו גם צלחות עם פסי זהב בשפתן36.

* אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע היה צריך לאכול בפסח שקדים מתוקים לרפואה, והקפיד שיקנו אותם (קודם הפסח) בחנות שאינה מוכרת כלל מוצרי חמץ37.

* בדבר 'דירת פסח' או מטבח מיוחד לפסח – "לא ראיתי ולא שמעתי רבותינו נשיאינו נוהגים כן"38.

* אחד החסידים נהג להכין לעצמו מים לכל החג, ואחר-כך, כשהיה קשה עליו, רצה לבטל המנהג על-ידי התרת-נדרים, והורה לו כ"ק אדמו"ר מהורש"ב שלא לבטלו, אף שאדמו"ר בעצמו לא נהג בזה, מכיוון שמנהג זה הוא מהנהגות הבעש"ט39.

* בס' 'תשבי' ועוד מובא, שיש הנמנעים מלהזכיר שֵם 'לחם' בפסח. על הרבי מסופר שכשאמרו לו על חדר מסויים שיש בו 'חמץ', הגיב ואמר: לא כדאי להזכירו בפסח40.

* אין נמנעים מלהכין בפסח מיני מאכל (ומאפה) הדומים למאכלי חמץ41.

* לפני פסח מבשלים ומסננים בבד את הסוכר המיועד לפסח, כדי לוודא שאין בו לכלוך כלשהו. יש שנוהגים כמנהג רבותינו נשיאינו עצמם ואינם אוכלים כלל סוכר או מוצרים המכילים אותו בפסח, אך הרבי אמר שאינו יודע אם זו הוראה לרבים42.

* נזהרים ממאכל שנפל על הרצפה, ולכתחילה אף אין משתמשים בכלים שנפלו על הרצפה43.

* אוכלים רק פרי או ירק בעל קליפה44, ומקלפים אותו לפני האכילה (אפילו עגבניות ותמרים) בסכין המיוחדת לכך, שאין משתמשים בה לחיתוך מאכלים.

* נוהגים שלא לאכול דגים מלוחים ('הרינג') בפסח45.

_______________

1)    שו"ע אדמוה"ז סי' תכט ס"ג. והיינו ל' יום לפני הפסח, משנה-ברורה שם סוס"ק ב בשם אחרונים, כף-החיים ס"ק ג בשם מחזורים. ובפרט בישיבה, כולל-אברכים ובית-מדרש – ראה ערוך-השולחן שם ס"ו.

2)    ה'שלושים יום' מתחילים מיום הפורים עצמו, שו"ע אדמוה"ז שם ס"א.

3)    שו"ע אדמוה"ז סי' תלו סכ"ג.

4)    ידועה תמיהת הרבי (אג"ק ב'תרמ"א, ח"ט עמ' כב) על כך שחלק מאנ"ש קיבלו את המצות שלא מה'לשכה האירופית' של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע. אמנם בס' 'ימי תמימים' (ח"ב עמ' 392) מפורט מאילו מאפיות באה"ק השיגו (עכ"פ בשנת תשי"ט) את המצות ללשכה האמורה, ורובן לא היו מאנ"ש, הרי שאין זה קשור ליצרן דווקא.

5)    'שערי הלכה ומנהג' או"ח ח"ב סי' קצ, מאג"ק כרך ח עמ' שיט. מן הדין אסור לאכול מצה רק מעמוד השחר של ערב פסח, כנפסק בשו"ע אדמוה"ז סי' תעא ס"ד. ובחק-יעקב שם ס"ק ז הביא משיירי כנה"ג שהרבה נוהגין שלא לאכול מצה מראש-חודש, והובא באחרונים. בשו"ת איגרות-משה או"ח ח"א סי' קנה (דף ערב,א ואילך) מבאר מקור למנהגם ולמנהגנו. ובס' מצות-מצווה (פי"ב ס"ק כט) כ' שכיוון שהטעם הוא משום חביבות המצווה, הרי אפילו במצות של חמץ ראוי להימנע מלאכול, דשווין במראיתם וטעמם, ע"כ. וע"ע (ולכאורה יש לברר עד כמה הן חמץ ממש. ע' בשו"ע אדמוה"ז סי' תנה סל"ג. ועכ"פ יש מקום להחמיר בבוקר ערב פסח עצמו, וכ"כ בנטעי-גבריאל פסח ח"א פ"ב הערה כב).

6)    היכל-מנחם כרך ג' עמ' נד. וראה בס' 'נתיבים בשדה השליחות' עמ' קג ואילך, והסיכום בעמ' קנג. וזה דלא כנהוג בין כמה מרבני אנ"ש לפסוק בזה כמ"ש בשער הכולל פ"א ס"ב (אף שי"ל שהכוונה כאן לאורחים שלא מאנ"ש). וע"ע.

7)    היכל-מנחם כרך ג' עמ' קצג.

8)    שו"ע אדמוה"ז סי' תכט ס"ה ואילך. והעירו שברמ"א שם ס"א קושר זאת, ובוא"ו החיבור, לענין 'שואלין ודורשין', עיי"ש (ראה סיפורי-חסידים, מועדים, סיפור 294).

9)    ראה 'התוועדויות' תשמ"ב ח"ב עמ' 977, תשמ"ח ח"ב עמ' 303, תנש"א ח"ב עמ' 399,339 ועוד.

10)  במכל-שכן ממה שעל-פי-דין (רמב"ם הל' יו"ט פ"ו הי"ח. טושו"ע ושו"ע-אדמוה"ז או"ח תקכ"ט ס"ז) צריך לקנות לו קליות ואגוזים.

11)  ספר-השיחות תשמ"ח ח"א עמ' 343. ואכן נדפסו ומופצות ע"י צאגו"ח באה"ק לשם כך הגדות מיוחדות בהוצאת קה"ת עם חוברת תמונות צמודה, שהוכנו על-פי הוראות מפורטות שנתקבלו מהרבי בנדון.

12)  שו"ע אדמוה"ז סימן תנא סעיף עג. וכן נפוץ המנהג בין אנ"ש שלא להכשירם גם מאיסורים, וראה בס' 'הגעלת כלים לפסח' פי"ג סעיף נט. ולגבי דורלקס ופיירקס וכו' דנו רבות בספרי השו"ת, ראה בס' הנ"ל פי"ג סעיף שעה.

13)  ראה במבוא לס' הנ"ל, אות י'.

14)  אג"ק כרך י עמ' שנ.

15)  ספר-המנהגים עמ' 37.

16)  אג"ק כרך יב עמ' שמג וכרך יא עמ' פו.

17)  אג"ק כרך יא עמ' ו.

18)  אג"ק כרך יב עמ' שמג וכרך יג עמ' יא.

19)  'התוועדויות' תשמ"ו ח"ב עמ' 851, מר"ד בעת ביקור הרבנים הראשיים לארה"ק.

20)  אג"ק כרך כ עמ' קפו.

21)  'שערי הלכה ומנהג' או"ח ח"ב עמ' קד.

ושם (כדי להפיס דעת המערערים): מובן שיזהירו את המוכרים שאסור להם לעשות זאת. אבל גם אם יעברו על איסור זה – 1) פשיטא כמה מהנ"ל לא יעשו זה. 2) גם בנוגע להנחשדים – ודאי כוודאיות התיקון – לא הווי. 3) אפילו בנוגע להנוטל – לכמה דעות לא בטלה המכירה [כן משמע דעת אדמוה"ז סי' תמח סעיפים יג-יד] כי אם גוזל הוא מה שנוטל ותו לא מידי. 4) אפילו להאומר [א"ה: ראה שו"ת משנה-שכיר ח"ב סי' קיח] דבטלה המכירה – י"ל דזהו מכאן ולהבא – וניצל מאיסור בל-יראה ובל-ימצא עד שעה זו. ולאו שאין בו מעשה – לכמה דיעות אין לוקין עליו אף בעשה מעשה [לעבור עליו]. 5) אפילו למאן-דאמר דלוקין עליו – צ"ע מה מכריע: כל שמונת ימי הפסח באיסור דבל-יראה ובל-ימצא אלא באופן שאין לוקין – או זמן קצר יותר, אלא שרגע אחד – רגע ביטול הקנייה – קאי בלאו דלוקין עליו. 6) אפילו אם-תימצי-לומר דבטלה המכירה למפרע – הנה אדרבה לפי זה יש לומר שאין כאן מעשה ואין לוקין על זה, כי מעולם לא היתה כאן מכירה, ואין מקום לקנייה בתוך חג הפסח.

ולבסוף, ע"פ הוראותיו ותיקוניו של הרבי, וכדי שיהא נכון לכל הדעות, נוסף הנוסח דלהלן לשטר המכירה:

"ישראל המוכר או בא כוחו יהיה, באם ירצה, מורשה מהנכרי הקונה ושלא על מנת לקבל פרס, למכור בשבילו או לתת במתנה מהעניינים הנמכרים".

22)  בסידורו – נדפס בשו"ע שלו סוף הל' פסח עמ' 1120, וביאורו מבעהמ"ח שער הכולל להלן שם עמ' 1399. וראה 'המועדים בהלכה' עמ' רנא, ובארוכה בספר 'מכירת חמץ בערב קבלן' להרה"ג ריי"צ שי' בלינוב, וכן בקונטרס 'מכירת חמץ לפי תקנת רבותינו' להרה"ג רש"ב שי' לווין, הנדפס בסו"ס 'תיקוני מקוואות' שלו, ברוקלין תשנ"ח.

23)  ב'רשימות', חוברת לח עמ' 9, איתא: "כ"ק אדנ"ע היה אומר, שאין לנהוג בהידורים בחג המצות – הטעם שלא יחול בקבלה בנדר. כ"ק מו"ח אד"ש". ולא נתפרש, הלא רבותינו נהגו בהידורים רבים ביותר, ומן הסתם התנו שיהיה 'בלי נדר'.

24)  'תורת-מנחם – התוועדויות' תשי"א ח"ב עמ' 7. ראה 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' כט-לא על היחס למצות מכונה.

25)  ספר-המנהגים עמ' 41. האמור בסוגריים – ע"פ 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' מט,מח.

(המכניסים מצה ישנה לתנור לחממה כדי להחזיר טריותה – אין בזה חשש 'שרוייה').

26)  'התוועדויות' תשמ"ח ח"ג עמ' 111 הערה 258. והנאמר בשיחה הנ"ל דשנת תשי"א שאין להקפיד בזה, הכוונה לקטנים ביותר שטרם הגיעו לחינוך, שעדיף להאכילם שרויה מאשר מצת מכונה. ואף בנושא קטניות, אף שאדה"ז (תנג ס"ג) מזכירו רק כמנהג, מסתבר שעדיף להאכילם 'שרויה' שהחשש בו רחוק ורק ממידת חסידות (והרי באחש"פ מקילין בזה), על פני קטניות שהמנהג ברור לאיסור (כך פסק ונהג בביתו הרה"ח ר' אברהם-צבי הכהן ע"ה מירושלים ת"ו. וכנראה שיש מרבני אנ"ש כיום הסוברים אחרת, וצ"ע אם יש לדעתם מקור נאמן. וראה בשו"ת קנין-תורה ח"ב סי' פ. פרדס-חב"ד גיליון 17 עמ' 175).

27)  לחששות שבזה, ראה שו"ע אדמוה"ז סי' תנא, מד. שו"ת הצמח-צדק או"ח סו"ס נא. למעשה אוסרים גם אם בטוחים לחלוטין בכשרותו – 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' נד וש"נ, ושם בעמ' נו שלא נזהרו בהנאה ממנו.

28)  לקוטי-דיבורים עמ' 846.

29)  'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' סד, מליקוטי-סיפורים עמ' רסא. ומביא שם שכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע הקפיד על הבחורים בליובאוויטש שהידרו לרחוץ. בזמננו יש החוששים לכוהל בסימון שע"ג הביצים, ומשווקים בסימון מיוחד במספר כוכביות.

30)  ספר-המנהגים עמ' 39. ובפועל נמנעים ככל האפשר ממוצרי תעשייה בכלל (ראה מכתב המד"א דכפר-חב"ד בנידון ב'כפר חב"ד' גיליון 759 עמ' 64).

31)  'היום-יום' כ' ניסן. ספר-המנהגים עמ' 42. והיינו רק כדי שלא לגרום הרגשת אי-נוחות למישהו ולהביאו לבטל הידוריו, אבל ודאי שיש לארח ולתת האפשרות לקחת, אם סומך על המארח. ראה ספר-השיחות תש"ה עמ' 91 ועוד. 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' סז, וש"נ.

32)  'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' סב. לגבי שום, אין מנהגנו לאסור (בשם הגר"י לנדא ע"ה. וראה מה שהביא בזה בס' שבח-המועדים תשנ"ג עמ' 195).

33)  שם עמ' ס. וכנראה קנו והכינו אותם לפני פסח, כמנהג הפשוט המובא שם.

34)  שם עמ' נג, ששתה במקומו חלב מהול במים חמים. במקום אחר פורסם מפי המשב"ק שהשתייה בימי הפסח היתה מיץ תפוזים שנסחט בבית. ב'אוצר' בעמ' הנ"ל מובא שנהגו לשתות תה, ועל אדמו"ר מהוריי"צ – מובא בעמ' מו.

35)  מפי הרה"ח בנימין שי' קליין ('תשורה', נה"ח, ח' אדר תשנ"ו, עמ' 29). וי"א שגם אדמו"ר מהורש"ב ואדמו"ר מהוריי"צ אכלו מאכלי חלב בפסח. וראה 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' מו אות ו ועמ' נג אות י.

36)  'אוצר מנהגי חב"ד' ס"ע נט, מהרה"ח ר' רפאל-נחמן הכהן ע"ה בשם הרה"ח ר' שאול-דוב זיסלין ע"ה.

37)  'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' סד, מהרה"ג ר' יעקב לנדא ע"ה.

38)  לקוטי-שיחות כרך לב, עמ' 204 בהערה. ומציין שם ל'דרכי חיים ושלום' הל' פסח סי' תקעב, שבעל המנחת-אלעזר נהג כן (וע' ס' 'מהרי"ל – מנהגים' הוצאת מכון ירושלים עמ' תרל"ו אות צז).

39)  'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' נז. ויש יחידים מאנ"ש הנוהגים בזה גם כיום.

כשהיה הרבי מסייר במוסדות החינוך קודם עריכת ה'סדר', אירע שהעיר שיש לבדוק מפעם לפעם את המסננת שלא ייכנסו בה עניינים בלתי רצויים.

40)  מליל-הסדר תשל"ט, 'התקשרות' גיליון לח עמ' 13, 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' סו. אגב, הרבי נמנע מלאכול מאכל שאמרו עליו בטעות שהוא 'קניידלאך' – 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' מז. (וראה סיפור זה גם ב'כפר חב"ד' גיליון 759 עמ' 44 ועמ' 158).

41)  'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' סד.

42)  'המלך במסיבו' ח"א עמ' שז. וראה בארוכה 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' נ ואילך. ושם, שכבר כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע אמר שאינו אוהב שמחקים אותו בזה.

43)  בס' 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' ס (ללא ציון מקור) כתב שיש הקולפים ואוכלים את המאכל. ולעניין כלי, כתב שנמנעים משימוש בו אף בדיעבד באותה שנה.

44)  למשל, אין אוכלים כרוב וכדומה. וישנם שגם חסה אינם אוכלים מחוץ למרור וכורך בליל-הסדר.

45)  שם עמ' סא, עיי"ש (המציאות כיום היא, שבדגים מלוחים ללא עיבוד הבעיה היא האנזים לריכוך שיש בו בעיית כשרות וגם בעיה לפסח, ובדגים מעובדים ייתכנו גם גלוקוזה וחומרי-טעם, שעלולים להיות חמץ ועכ"פ קטניות).

 לוח השבוע

 הלכות ומנהגי חב"ד

מאת: הרב יוסף-שמחה גינזבורג

בקריאת 'שניים מקרא ואחד תרגום' לשבת זו, יש לזכור לקרוא את שלוש ההפטרות – של פרשת 'ויקרא' ('עם זו יצרתי לי...'), של פרשת 'החודש' ('כה אמר... בראשון... עולת תמיד'), ושל ראש-חודש ('כה אמר ה', השמים כסאי...') כמנהגנו. והנוהגים כמנהג רבותינו נשיאינו, יקראו את הפטרות 'ויקרא' וראש-חודש בעש"ק אחה"צ, ואילו בש"ק לפני תפילת שחרית, לאחר קריאת ה'שביעי' שוב, יקראו את ההפטרה דפרשת החודש, בתוספת פסוק ראשון ואחרון דר"ח, כפי שקוראים היום בפועל למנהגנו.

* ביום האחרון של חודש אדר צריכה להיות שמחה מופלגה ביותר, לאחר ה'מרבין בשמחה' של כל ימי אדר מיום ליום, והיא נותנת את הכוח והסיוע להמשיך את הגאולה דחודש ניסן, שבו נגאלו ובו עתידין להיגאל, כי השמחה שבחודש אדר, ובפרט ביום האחרון שבו, פורצת את גדרי הגלות ומביאה את הגאולה האמיתית והשלמה, על-ידי משיח צדקנו שנאמר בו "עלה הפורץ לפניהם", בקרוב ממש1.

* ביום זה – 'יום כיפור קטן' – יש להוסיף בג' הקווין: תורה, עבודה (תפילה שבמקום קרבנות), גמילות-חסדים וצדקה2.

שבת-קודש, פרשת ויקרא / החודש
ראש חודש – א' בניסן

[כמה ממנהגי ראש-חודש נזכרו מידי ר"ח, ולאחרונה בגיליונות: תתק"ט, תתקי"ג, תתקי"ז].

ערבית: לפני שמונה-עשרה טופחין על השולחן, להזכיר אמירת 'יעלה ויבוא'.

שחרית: רצוי להכין את שלושת ספרי-התורה המיועדים לקריאה קודם התפילה, כדי למנוע טרחא דציבורא3. הראשון: פרשת ויקרא, השני: פרשת ראש-חודש (במדבר כח,ט-טו), והשלישי פרשת החודש (שמות יב,א-כ).

בשמונה-עשרה "יעלה ויבוא". חצי הלל4. "ואברהם זקן... זבדיה..." ג' פעמים. קדיש-תתקבל. שיר-של-יום, הושיענו, ברכי נפשי, קדיש יתום.

קריאת התורה: מוציאים שלושה ספרי-תורה. בראשון קוראים לשישה עולים בפרשת השבוע. תמיד, לפני ההגבהה, מניחים את הספר הבא על הבימה5. הגבהה וגלילה. וקוראים לשביעי בספר השני בפרשת ראש חודש: "וביום השבת... ובראשי חדשיכם... ונסכו", ואז מניחים את ספר-התורה השלישי על הבימה (ונשאר על הבימה עד אחרי הקריאה בו)6, ואומרים חצי קדיש. הגבהה וגלילה. בספר השלישי קוראים למפטיר את פרשת 'החודש', בפרשת בוא: "ויאמר... החודש הזה... תאכלו מצות". הגבהה וגלילה.

אם יש רק ספר-תורה אחד, אין מגביהים אחר חצי קדיש אלא גוללים לקריאת ראש-חודש ולפרשת החודש. ומגביהים וגוללים לאחר גמר המפטיר. אולם את החצי קדיש אומרים תמיד אחרי הקריאה שלפני עליית המפטיר.

רצוי להכריז איזו הפטרה קוראים (ומקומה בחומשים), כדי למנוע בלבול מן הציבור.

הפטרה: "כה אמר... בראשון באחד לחודש ... עולת תמיד" (יחזקאל מה,יח-מו,טו), ומוסיפים פסוק ראשון ואחרון מהפטרת שבת-ראש חודש7: "כה אמר"; "והיה מדי חודש"; "ויצאו וראו"; "והיה מדי חודש"8.

אם קרא את הפטרת השבוע או כל הפטרה אחרת, קורא אחריה הפטרת פרשת החודש, ואם נזכר אחר הברכות – קורא אותה בלא ברכה9.

בכל חודש ניסן אין אומרים 'אב הרחמים'.

נשיא: מצווה לחזק את המנהג10 לקרוא11 אחרי התפילה12 (אחרי אמירת תהילים13 ומשניות האבלים) בכל יום החל מהיום עד י"ג ניסן ועד בכלל, דבר יום ביומו בפרשת הנשיאים. היום מתחילים "ויהי ביום כלות משה" ומסיימים "זה קרבן נחשון בן עמינדב" (במדבר ז,א-יז). אחר-כך אומרים את ה"יהי רצון" (אומרים אותו גם בשבת)14 הנדפס בסידורי תהילת ה'15. גם כוהנים ולוויים אומרים אותו16.

יום התוועדות. ההתוועדות – בבית-הכנסת17.

חודש ניסן

בכל החודש אין אומרים תחנון18, 'א-ל ארך אפיים'19 ו"למנצח... יענך"20 בימות החול, "אב הרחמים" לפני מוסף שבת, ו"צדקתך" בשבת במנחה21. אין מתענים אלא חתן ביום חופתו ובכור בערב-פסח22.

ברכת האילנות: מברכים אותה רק23 בחודש ניסן24. גם נשים מברכות25. מברכים רק על אילני מאכל26. לכתחילה יש להשתדל שיהיו לפחות שני אילנות27. מי שלא הספיק לברך בעוד הפרחים על האילנות, לא יברך אחר-כך על הפירות28.

יום ראשון
ב' בניסן

יום ההסתלקות-הילולא של כ"ק אדמו"ר רבינו שלום-דובער נ"ע מליובאוויטש, אדמו"ר מוהרש"ב, דור חמישי לנשיאי חב"ד29, בשנת תר"פ, בעיר רוסטוב על נהר דון, ושם מנוחתו-כבוד30.

יום התחלת הנשיאות של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע31.

יום התוועדות.

כל אחד ואחת, אנשים נשים וטף, ינצלו 'עת רצון' זו, כדי: א) ללמוד פרק משנה המתחיל באות אחת משמו הקדוש (על-כל-פנים פרק אחד)32. ב) להוסיף33 בלימוד תורתו של בעל ההילולא34, ש"עיקר גילוי החסידות באופן של הבנה וההסברה נתחדש על-ידו, ונתכנה 'הרמב"ם דתורת החסידות'"35. ג) להוסיף בעבודת התפילה. ד) להוסיף בנתינת צדקה, ומה טוב – לעניין השייך לעבודתו המיוחדת של בעל ההילולא או למוסדות העוסקים בעבודתו, ש"עיקר חידושו – בייסוד ישיבת תומכי-תמימים, שבה מודגשת שלימות התורה" נגלה וחסידות כאחד36, ו"על-ידו התחילה עיקר הפצת תורת החסידות חוצה"37, ובעבודת רבותינו נשיאינו ממלאי מקומו. ה) לקיים התוועדות של שמחה, שבה יקבלו עליהם הנאספים החלטות טובות בענייני תורה ומצוות38.

פשוט, שאם מאיזו סיבה שתהיה לא נעשה הנ"ל או חלקו... צריך להיות תשלומין והשלמה בימים הסמוכים39.

______________________

1)    לקוטי-שיחות, כרך ד, עמ' 1274.

2)    שיחות-קודש תשל"ו עמ' 663, ובכ"מ.

3)    לוח 'דבר בעתו'.

4)    יש עניין מיוחד להתפלל תפילת שחרית זו בציבור, כדי לומר הלל בציבור, ובפרט שבראש-חודש יש אומרים שאין מברכין עליו אלא בציבור (רמ"א תכב,ב. שו"ע אדה"ז תפח,ג). אך כשלא הספיק, ידוע שאמירת הלל כסדר התפילה חשובה יותר מאמירתו בציבור. וכן שמברכין עליו גם אז.

5)    רמ"א סו"ס קמז. הר"מ שי' הארליג מסר שמניחים אותו בצד ימין (ודלא כמ"ש בפסקי תשובות שם ע"י ציון 36, להניחו בשמאל כדי שיהא קרוב יותר לבעל-קורא).

6)    שערי-אפרים, שער י, סי"ב.

7)    ספר-המנהגים עמ' 33. לוח כולל-חב"ד.

8)    לקוטי שיחות כרך לה, עמ' 191 הערה 34.

9)    לוח כולל-חב"ד, ש"פ נח.

10)  'שערי הלכה ומנהג' או"ח ח"ב עמ' עז.

י"א שבהקפדה לומר בכל יום את הנשיא שלו, יש סגולה שלא ישכח באחד הימים לספור ספירת-העומר. שמעתי מאבי מורי ז"ל בשם הרה"ג הרה"ח ר' חיים-שאול ברוק ע"ה.

11)  אין מנהגנו לקוראו מתוך ספר-תורה. גם בימי הקריאה אין לגלול הס"ת ולקרוא פרשת הנשיאים מתוכו. ובפרט בש"ק, שפרשת הנשיאים צ"ל אחר תפילת המוספין דווקא – 'שערי הלכה ומנהג' שם.

12)  וביום שיש בו תפילת מוסף, אחרי תפילת מוסף, שתדירה ומקודשת יותר מקריאת הנשיא – שם עמ' עט.

13)  ד"תדיר קודם", וראה 'אוצר מנהגי חב"ד' (ניסן-סיוון) עמ' ג.

14)  היום-יום, ר"ח ניסן. ספר-המנהגים, עמ' 36. וראה 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' ד-ו.

15)  לכאורה צריך לנקד שם "פָּרָשָׁה".

בס' 'קב הישר' מהדורת הרב שיינברגר תשנ"ג, פרק פה (דף תנג, א-ב), הנוסח הוא: "דמתחדשין [ולא 'דמתרחשין', עיי"ש] כציפרים, ומצפצפין בשבחין [כ"ה במקור, ס' יסוד-יוסף, ע"פ הזוהר דלהלן], ומצלאין על... ותעייל הנך ציפרייא קדישין [אצלנו "ציפרי קדישי"] לאתר קדישא דאיתמר עלייהו [ונוסחנו הוא כבס' יסוד-יוסף, "עליה" - על האתר]... וכל האורות הקדושות הכלולות [א"ה: צ"ע שבכ"מ - כמו באגה"ק סכ"ו, כ"ז - 'אורות' הן בלשון זכר] בקדושת זה השבט, ואהיה מלובש בקדושת זה השבט [נשמט מפני הדומות, וכבר העירו ע"ז]...". (ומציין לזוהר ח"ג קצו,ב וס' 'דברי תורה' להרה"צ וכו' ממונקאטש ח"ב אות ג).

16)  למרות שמוזכר שם "שבאם אני עבדך משבט..." והוא איננו משבט זה, כיוון שזה שייך ל'עיבור' (דהיינו גילוי מסויים מנשמה אחרת בתוך נשמתו-הוא, הנשארת בדרגתה), הוראת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע, היום-יום שם, ספר-המנהגים שם, לוח כולל-חב"ד.

ב'שערי הלכה ומנהג' או"ח ח"ב עמ' פ נתבאר, שהשייכות היא ודאית לכל אחד ואחד מישראל, ורק שבאם זהו שבטו, אזי השייכות וההמשכה הן באופן נעלה יותר (בשו"ת מנחת-אלעזר ח"ה סי' ב כתב שלא יאמרו כהן ולוי את היה"ר, אבל בס' פתחא-זוטא הל' פסח סי' א אות ו הוכיח שגם הם יכולים לומר זאת).

17)  היום-יום, ל' ניסן.

18)  שו"ע אדמוה"ז סימן תכט ס"ח.

19)  כנדפס בסידורים מאז שנת תשל"ח. ראה בירור בעניין זה ב'התקשרות' גיליון שכט עמ' 18.

20)  סידור אדמוה"ז, לפני 'למנצח' זה.

21)  הנאמרים רק ביום שאומרים בו תחנון, כמבואר (בשו"ע רבינו סי' רפד סי"ד וסי' רצב ס"ז, ו)בפסקי הסידור כל אחד במקומו.

22)  לוח כולל-חב"ד, משו"ע אדמוה"ז סי' תכט ס"ט.

23)  'שערי הלכה ומנהג' או"ח ח"א עמ' רכ, ע"פ סדר ברכת-הנהנין שבסידור אדמוה"ז. וכן הוא ע"ד הקבלה, ברכי-יוסף סי' רכו ס"ק ב. ולפלא שממשיכים להדפיס גם השתא בלוח כולל-חב"ד (ע"פ קצות-השולחן סי' סו בבדי-השולחן ס"ק יח) שניתן לברך ברכה זו גם בחודשי אדר או אייר, ללא כל הסתייגות. וראה אנציקלופדיה-תלמודית כרך ד עמ' שנח, ציון 98.

24)  היו שבירכו ברכה זו ברוב עם, ראה 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' ה. ובפרט ע"פ המבואר בס' מורה-באצבע להחיד"א אות קצט ע"פ הזוהר, שכוונת הברכה היא לתיקון נשמות שנתגלגלו בדומם וצומח ויבקשו עליהן רחמים.

לעניין ברכה בשבת, ראה שו"ת יחווה-דעת ח"א סי' ב שאין בזה איסור, ותלוי במנהג המקום, וש"נ.

בשו"ת מהרי"ל (הישנות) סי' קמג נקט בפשיטות שמי שלא בירך בראייה ראשונה מברך בראייה שנייה, ונעתק באגור סי' שיח ומטה-משה סי' שסא (שם הביא מזה ראיה לדין שהחיינו, שבו נחלקו עליו, ולדעת רבינו בסידורו מברכים ללא שם ומלכות), ובבירור-הלכה סי' רכו (עמ' רט) כ' שלפי כללי הפוסקים יש לפסוק כן נגד כל האחרונים שלא ראוהו. בבדי-השולחן שם הבין בסדר ברכת הנהנין פי"ג הי"ד שאין לברך, אבל מפשטות הלשון הכוונה רק לשלול ברכה נוספת באותה שנה (וכמו בהלכה יג וכו' שלא כותבים כך. ובפרט שמהלשון שם "אינו חוזר ומברך" משמע שכן מברך לראשונה). וראה בזה באריכות בשו"ע הקצר פרק פז ס"ג ובהערות.

25)  נסמן בשו"ע הקצר שם סי"א.

26)  ראה הדעות בזה בשו"ע הקצר שם ס"ה ובהערות. דעת הרמב"ם, הטושו"ע והפוסקים שהביא הרבי בלקוטי-שיחות, כרך כג, עמ' 116 הערה 33 (וכפי שנראה שהכריע שם) שצ"ל אילני פרי דווקא. ורק שהעיר על השמטת אדמוה"ז מסדר ברה"נ, וסיים 'ואכ"מ' בקשר להשמטות כיו"ב שם.

לעניין אילנות שעודם בשנות ערלה, בגליון רע"א סי' רכו מסתפק בזה, אבל רבים פסקו לברך, ראה הגדה של פסח 'חזון עובדיה' עמ' יד משו"ת דובב-מישרים ח"ג סי' ה וחלקת-יעקב ח"ב סי' כז ועוד.

27)  כף-החיים סי' רכו ס"ק ב ובדי-השולחן סי' סו ס"ק יח.

28)  ואפילו בלא שם ומלכות, כיוון שבלוח ברכת-הנהנין (פי"ב הכ"ג) כ' אדה"ז שאם נפל הפרח וגדלו הפירות טוב לברך בלא שם ומלכות, ובסדר ברה"נ השמיט זאת. 'ביאור סדר ברה"נ' עמ' 445.

29)  הנשיאות החלה בשנת תרמ"ג, אך קבלת עול הנשיאות בכל הפרטים היתה רק בשנת תרנ"ד, ראה 'ספר התולדות – אדמו"ר מהורש"ב', הוצאת קה"ת, כפר-חב"ד תשל"ו, עמ' 34. וראה הערה 1 בפתח דבר לספר המאמרים תרמ"ג-ד.

30)  פרשת ימי חייו האחרונים בעלמא דין והסתלקותו נדפסה בס' 'אשכבתא דרבי', ברוקלין תשל"ו, ועוד.

בחורף תרצ"ט, כיוון ששלטונות העיר עמדו להרוס את בית-העלמין, הועבר גופו הק' לבית-העלמין החדש שבאותה העיר מתוך מסירת-נפש ע"י מניין מאנ"ש, על-פי הוראות תלמידו הרה"ק ר' לוי-יצחק שניאורסאהן נ"ע, אביו של הרבי, והקימו במקום אוהל מאותן האבנים שהועברו מהאוהל הישן. 'אשכבתא דרבי' עמ' 151, ומשם ב'תולדות לוי-יצחק', הוצאת קה"ת, כפר-חב"ד תשנ"ה, ח"א עמ' 287. צילום הציון ששופץ נדפס שם בעמ' 294.

31)  ראה לקוטי שיחות, כרך ד, עמ' 1293 בהערה. כרך יב עמ' 146 בהערה 1. כרך לב, עמ' 23 הערה 38. ספר-השיחות תשמ"ח ח"א עמ' 347 הערות 8 ,7.

32)  ע"פ לקוטי-שיחות, כרך כא, עמ' 296.

33)  ע"פ 'התוועדויות' תשמ"ז ח"ב, עמ' 286, מוגה.

34)  ע"פ שיחות-קודש תשנ"ב, עמ' 382.

35)  לקוטי-שיחות, כרך ז, עמ' 277 ,209.

36)  לקוטי-שיחות, כרך כ, עמ' 67. כרך כז, עמ' 25. 'התוועדויות' תשמ"ז ח"א, עמ' 495 ,310.

37)  לקוטי-שיחות, כרך כ, עמ' 389. וראה שם, כרך כב, עמ' 186.

38)  ע"פ הוספות לשיחה הנ"ל בהערה 25, שם עמ' 292. וראה לקוטי-שיחות, כרך כא, עמ' 276.

39)  ע"פ התוועדויות תשמ"ז ח"ב עמ' 286 הערה 66 – מוגה (ההדגשה במקור).


   

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)