שאלה: השבת קוראים בארץ-ישראל את פרשת בהר בלבד, ובשבת הבאה יקראו בחו"ל את בהר-בחוקותי, ובכך ייסגר הפער שנוצר. מדוע לא עשו זאת בפרשיות תזריע-מצורע או אחרי-קדושים?
תשובה: המנהג העתיק בארץ לפני כשבע-מאות שנה, וכן מנהג הספרדים בצפת בדורו של מרן הבית-יוסף (לפני כארבע-מאות שנה), היה להפריד את פרשיות תזריע-מצורע בארץ, כדי להתחבר עם בני חו"ל בפעם הראשונה שאפשר – בשבת פרשת מצורע, שאצלם זו תהיה פרשת תזריע-מצורע.
לעומת זה, מנהג תושבי הארץ הוותיקים בזמן הבית-יוסף היה כנהוג בימינו, להפריד את פרשיות בהר-בחוקותי. מנהג זה חוזק בספר 'תיקון יששכר' מאותו דור, וכך הוכרע בספרים רבים העוסקים במנהגי הספרדים.
ב'תיקון יששכר' מנמק, שהמנהג העיקרי הוא מנהג ארץ-ישראל, שבו חוגגים יום אחד בלבד של חג, וקיום יום-טוב שני בחו"ל הוא רק משום שחז"ל קבעו להוסיף לנהוג כ"מנהג אבותיהם בידיהם". לא נכון אפוא שייעשו העיקריים כטפלים ונגררים אחרי בני חו"ל. לכן ממתינים עד השבת השישית מפסח, כדי שיקראו הכול את פרשת במדבר לפני חג-השבועות, כמנהג הקבוע.
מתשובת המהרי"ט (רבנו יוסף די-טראני, מאותו דור), על שאלות דומות, עולה שיש עדיפות לדחיית כל שינוי ברצף הקריאה עד המועד המאוחר ביותר. לכן דוחים את ההתאמה עד פרשת בחוקותי, שאז חייבים בני חו"ל לאחד את הפרשיות, כדי שפרשת בחוקותי (שם) לא תהיה צמודה לחג השבועות, כפי הסימן שנמסר מהקדמונים בעניין זה – "מנו ועיצרו" (=יש לקרוא את פרשת במדבר, העוסקת במניין בני-ישראל, לפני חג השבועות, הנקרא 'עצרת').
מקורות: כפתור ופרח פי"ד. שו"ת מהרי"ט ח"ב חאו"ח סי' ד. מג"א סי' תכח ס"ק ו, כף החיים שם, ו'בין פסח לשבועות' פ"ד, וש"נ. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
