הימים ימי השלטון הקומוניסטי ברוסיה. השלטון מדכא את הדת, וכנגדו מתייצב הרבי מליובאוויטש אז, רבי יוסף יצחק שניאורסון (הריי"צ). בשנת תרפ"ז (1927) נאסר, אך בניסי-ניסים שוחרר, וימי השחרור, י"ב-י"ג בתמוז, נעשו חג-הגאולה.
ר' ברוך שיפרין היה חסיד חב"ד שהתגורר בעיר ויטבסק. מכיוון שהיה שומר מצוות וחסיד, נאסר ונכלא במשך כחודש ימים. אלה היו בדיוק ימי חג הפסח, והוא לא הכניס דבר לפיו בכל ימי החג, חוץ ממים.
זמן רב חלף עד שהתאושש מתלאות המאסר, ואז נחתה עליו גזֵרה חדשה: זימון לצבא הרוסי. שיפרין ושניים מחבריו נקראו להתייצב ביום מסויים בלשכת הגיוס. שני חבריו ביקשו משיפרין להצטרף אליהם, אך הוא החליט ללכת רק ביום המחרת.
הדחייה הזאת הצילה אותו. שני החברים גויסו, הופרדו זה מזה ונשלחו לבסיסים רחוקים. הוא קיבל נזיפה על אי-ההתייצבות, וזומן לבוא בעוד כמה ימים.
ביום ההתייצבות קרא שיפרין את כל ספר התהילים והתחנן אל ה' שיצילו. בלשכת הגיוס פגש רופא יהודי, וזה היה נכון לעזור לו. לאחר הבדיקות הרפואיות טען הרופא היהודי שיש לשיפרין רשרוש בלב. בשל כך קיבל דחייה לחודשיים.
אבל הלוא החודשיים יחלפו ומה עושים? שיפרין החליט לכתוב אל הרבי, שכבר יצא מרוסיה ושהה בריגה. תשובת הרבי הגיעה בקוד: "נכון שהפאַריטשער יעזוב את מקומו" (כינויו בין החסידים היה 'ברוך פאַריטשער', על שם העיר פאַריטש). שיפרין יצא מיד עם משפחתו ללנינגרד (כיום פטרבורג).
על-פי החוק נדרש כל אזרח לרשום את מקום מגוריו, והיה עליו להחזיק אישור חוקי למגורים באותה עיר, וכן אישור על מקום עבודה מסודר. לשיפרין לא היו כל אלה. הוא נאלץ לעבור לכפר קטן ליד לנינגרד, ושם מצא דירה עלובה. את פרנסתו מצא בינתיים מסַחר במטבע חוץ.
אבל חובת הרישום השיגה אותו גם שם. הוא פנה אל ראש הכפר, והאיש רשם כי אין לשיפרין עבודה וכי הוא סוחר במטבע חוץ, וכמו-כן אין לו מקום מגורים מוסדר. מסמך כזה היה למעשה 'גזֵרת גירוש' מהכפר.
שיפרין כבר התכונן להימלט משם, אך אז נחתה עליו צרה חדשה – רגלה של אשתו נשברה ובקושי יכלה ללכת. מצבו היה בכי רע.
במר ליבו כתב שיפרין מכתב אל הרבי ותיאר את מצבו. תשובת הרבי הגיעה כעבור שבועיים והייתה מפתיעה לחלוטין: "השם יתברך יזמין לו דירה טובה, ויקבל פספורט על משך ג' שנים, ויהיה הכול כשורה".
ברכה-הבטחה זו הייתה מפליאה. באותם ימים לא היה אפשר לקבל רישיון מגורים לתקופה העולה על חצי שנה, ובדרך-כלל ניתנו הרישיונות לפרקי-זמן של חודש עד חודשיים. שיפרין היה מאושר מברכת הרבי, אולם כיצד תתממש – לא ידע.
באותו יום יצא לנסיעה אל העיר לנינגרד. בדרכו אל הרכבת שמע קול קורא מאחוריו: "דוֹד, דוֹד". שיפרין הסתובב וראה מולו בחור צעיר, בעל מראה מגושם. הצעיר טפח על כתפו ושאל: "אולי אתה זקוק לדירה?".
שיפרין חשש שהאיש הוא סוכן ק-ג-ב, והפטיר מיד כי אין לו צורך בדירה. הלה לא הִרפה. גם בעלייתו לרכבת עלה הצעיר אחריו, וסיפר אך אתמול קנה את הדירה מס' 7, בדיוק מול הבית שבו התגורר שיפרין, אך אין הוא זקוק לה, שכן יש לו דירה אחרת.
שיפרין השיב שאין לו כסף לשלם בעבור הדירה. הצעיר ענה: "תוכל לשלם גם בשטרות שבהם אתה מתעסק...". חששו של שיפרין גדל, וגדל עוד יותר כאשר הבחין באקדח המבצבץ ממכנסיו של הצעיר.
עם זה, ההצעה קסמה לו מאוד. הוא ידע שזו דירה מרווחת, אחת הטובות בכפר – שני חדרים גדולים, מטבח ושירותים! כשנפרדו ביקש הצעיר כי ייכנס אליו בשובו מלנינגרד. שיפרין הסכים בחשש כבד.
כאשר בא לראות את הדירה מצא את הצעיר שרוע על הרצפה, חצי שיכור. הוא הפציר בשיפרין לקחת את הדירה. הוא אף הביע את נכונותו לגשת אל ראש הכפר, כדי לרשום את הדירה על שם אשתו של שיפרין, שתוצג על-ידו כקרובת משפחתו. ר' ברוך התקשה להבין אם מלאך משמים הוא או נוכל החורש מזימות.
ראש הכפר הבין מיד כי זו תרמית, והזהירם כי ישלח את שניהם לכלא. כאן הועילה תושייתה של אשת ר' ברוך. היא הלכה אל ראש המחלקה העירונית, הממונה על ראש הכפר, ושכנעה אותו כי האיש עוין אותם ומתנכל להם. ראש המחלקה כתב הוראה אל ראש הכפר לאשר את מגורי המשפחה בדירה.
כאשר ראה ראש הכפר את ההוראה רתח מזעם וסירב לחתום. עכשיו התייצב נגדו הצעיר והזהירו כי כאיש המפלגה הקומוניסטית יפעל נגדו, ומרה תהיה אחריתו. ראש הכפר נכנע וחתם.
סוף-סוף קיבלו אישור לדירה המרווחת, אך עדיין לא היה לר' ברוך אישור למגורים באזור לנינגרד. אשתו החליטה לפנות שוב אל הממונה על ראש הכפר, והציגה לפניו את מה שזה רשם על בעלה. האיש הביע תמיהה על ראש הכפר שכתב בלשון חריפה כל-כך, והורה למזכירו: "כתוב להם רישיון לשלוש שנים!".
כל מי ששמע זאת התקשה להאמין. דברי הרבי התקיימו במילואם: הם מצאו דירה טובה, וגם קיבלו רישיון מגורים לשלוש שנים. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
