חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:35 זריחה: 6:30 ד' בתשרי התשפ"א, 22/9/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

תשובה ניצחת לטענות בלעם
דבר מלכות

נושאים נוספים
התקשרות 937 - כל המדורים ברצף
תשובה ניצחת לטענות בלעם
מציאותו האמיתית של יהודי
פדיון שבויים
פרשת בלק
"נאה לצדיקים ונאה לעולם"
הלכות ומנהגי חב"ד

הוראה נפלאה מהליכתו של בלעם למרות רצונו של הקב"ה, כביכול * הלימוד זכות על יהודי שאין אצלו קיום התורה ומצוות כראוי, מה טוען על כך הצד שכנגד, ומהי תשובתו של הקב"ה לבלעם על הטענות האלה * אצל יהודי בפנימיותו קדם עניין "וישכם אברהם" לעניין "וישכם בלעם", וסוף כל סוף יכירו בכך גם בגלוי * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. מסופר אריכות הסיפור בנוגע לבלעם – ששרי בלק ביקשו ממנו שילך עימהם, ודברי תשובתו, וכל השקלא-וטריא שביניהם.

ולכאורה אינו מובן: למאי נפקא-מינה – אפילו בזמן ההוא, ובפרט – עכשיו?

והרי "התורה היא נצחית"1, ולא רק בתור ספר, אלא גם בתור הוראה, שהרי התורה ענינה הוראה, ונצחיות התורה היא גם בעניין ההוראה שבה, כדלקמן.

ב. מסיפור זה – שבתחילה אמר הקב"ה לבלעם "לא תלך עמהם לא תאור את העם כי ברוך הוא"2, ואחר כך אמר לו "קום לך אתם"3 – למדים בגמרא שני עניינים:

א) "בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו4 . . דכתיב לא תלך עמהם, וכתיב קום לך אתם"5.

ב) "חוצפה אפילו כלפי שמיא מהני, מעיקרא כתיב לא תלך עמהם, ולבסוף כתיב קום לך אתם"6.

ומובן מעצמו, שיש לבחור באחד משני לימודים אלו, כי:

כאשר למדים ש"חוצפה כלפי שמיא מהני" – נמצא, שלולי זאת הרי מן השמים לא היו מוליכין אותו בדרך זו, ורק על-ידי החוצפה פעל זאת למעלה בדרך הכרח ("מיט געוואַלד") כביכול, ובמילא אין מקום ללימוד ש"בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו".

ואילו כאשר למדים ש"בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו" – אזי לא נוגע עניין החוצפה, כי אם שיש לו רצון חזק ללכת בדרך זו דווקא.

ושני עניינים אלו נוגעים גם בעבודת האדם, כדלקמן.

ג. כאשר יהודי מתבונן ועורך חשבון-צדק ממעמדו ומצבו, הנה לפעמים רואה שלאחרי כל העבודה, ההתבוננות וההבנה וההשגה, אזי הדרך שרוצה לילך בה היא בבחינת "תתאה גבר", היינו, שהגוף ונפש הבהמית גוברים על נפשו האלקית, מבלי הבט על כל ההבנה וההשגה וההתבוננות כו'.

הן אמת ששעות ספורות ביום הרי הוא לומד תורה ומקיים מצוות, אבל זהו רק החלק הקטן של היום, ואילו רוב היום – הלואי יהיה כ"בינוני"... והרי אפילו אצל בינוני לא נתבטל הרע, אלא הוא "בתקפו ובגבורתו . . כתולדתו . . ואדרבה, נתחזק יותר במשך הזמן שנשתמש בו הרבה באכילה ושתייה ושאר עניני עולם-הזה" (כמבואר בתניא7), נוסף לכך ש"אקדמיה טעניתא"8. וכיון שכן, הרי מסקנת החשבון היא – שרוב היום ורוב שנותיו בהבל ילך.

ועל-פי זה, מצד מידות שעל-פי טעם ודעת, הרי הדרך שרוב רצונותיו לילך בה היא – לא הדרך הישרה, דרך המלך, מלכו של עולם, אלא הדרך הבלתי ישרה.

ואז יש חשש שתמורת העניין ש"הקב"ה עוזרו"9 – יתנהגו עמו מלמעלה באופן שמוליכין אותו בדרך שרוצה לילך בה ח"ו.

והעצה לזה – הלימוד ש"חוצפה אפילו כלפי שמיא מהני":

מבלי הבט על כך שאין לו סיוע מלמעלה ח"ו, ומה גם שבאים המלאכים שמצד השמאל וטוענים שרצונו לילך בדרך בלתי-רצויה – הרי הוא מתעקש מתוך חוצפה שאינו מסכים על כך, בבחינת "כל מה שיאמר לך בעל- הבית עשה חוץ מצא"10,

וכדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר שעניין המסירת נפש הוא "אַזוי און ניט אַנדערש", כך, שללא נפקא-מינה אם יש על זה טעם או לא, אומר הוא שלהחליף בעניין אחר אי אפשי – כשם ש"להחליפם באומה אחרת אי אפשר"11, כיון ש"השוכן אתם בתוך טומאותם"12.

ונמצא, שהלימוד ש"חוצפה אפילו כלפי שמיא מהני", מבטל – בנוגע לענייננו – את הלימוד ש"בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו".

ד. ועל דרך זה לאידך גיסא:

כאשר ישנו דין ומשפט, אזי הסדר הוא ש"באור פני מלך חיים"13, וכמובא בחסידות14 המשל שאפילו נידון למות רח"ל שמוציאים אותו לגרדום, הנה כאשר פוגע במלך, אזי "באור פני מלך חיים", היינו, שמצד "אור פני מלך", מתבטל לגמרי הגזר-דין, וזוכה לחיים אמיתיים.

אמנם, מצד עניין החוצפה, טוען הצד שכנגד, שכיון שנבראת בעולם מדת הדין, צריכה להיות ההנהגה על-פי דין, ועל-פי דין – כפי שקשור עם בית-דין של מעלה ובית-דין של מטה – הרי עניין "באור פני מלך חיים" אין לו מקום בשבעת המידות שעל-פי טעם ודעת.

והמענה לזה – על-פי הלימוד ש"בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו":

כל הרצונות שהם באופן בלתי-רצוי – הם רק כל זמן שנדמה לו שעודנו ביהדותו15; אבל כאשר מוליכים אותו לגרדום, ויודע שזהו מצב שנכרת ונפסק חיותו ממקורו ושרשו – אזי אפילו קל שבקלים ופחות שבישראל מוסר נפשו על קידוש השם15, ביודעו שזהו עניין שנוגע בפנימיות הנפש כו'.

ואז צועק שאין רצונו בלימוד ש"חוצפה אפילו כלפי שמיא מהני", כי אם בלימוד ש"בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו", ועכשיו כשאינו יכול לטעות שעודנו ביהדותו – כל רצונו לחיים, ולכן דרישתו היא, שמלבד העניין של "באור פני מלך חיים", הנה אפילו מצד מדת הדין צריך להיות עניין החיים, כיון ש"בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו".

ה. וזהו מה שלמדים מהשקלא-וטריא שהיתה בין בלעם לשרי מואב ושרי מדין – על-פי הוראת חז"ל16 "איזהו חכם הלומד מכל אדם" – שישנם שני לימודים: "חוצפה אפילו כלפי שמיא מהני", או "בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו", וביכולתו של יהודי להשתמש בכל אחד מהם במקום המתאים.

ועל-ידי זה פועלים בב' הקצוות:

אפילו בנוגע לדקדוק קל של דברי סופרים ישנו הסיוע שמלמעלה, שהרי "כל מה שאומר לך בעל-הבית עשה חוץ מצא",

ואפילו אם מאיזו סיבה שתהיה מצבו ירוד ביותר ("גאָר שמאָל") – אזי פועלים העניין של "באור פני מלך חיים", להמשיך חיים בנקודת הנפש, בעצם הנפש, ומשם יומשך ברמ"ח אברים – על-ידי רמ"ח מצוות עשה, ובשס"ה גידים – על-ידי שס"ה מצוות לא תעשה,

והיינו, שנעשה במעמד ומצב ש"תמים תהיה עם הוי' אלקיך"17, בשלימות בקיום מצוות עשה ושמירת מצוות לא תעשה (כמבואר בלקו"ת18), ועל-ידי זה נמשכת שלימות בבריאות הגוף כפשוטו, ובבריאות כל ענייניו, במזון לבוש ובית, וזוכה לשנה של בריאות והצלחה, בבני חיי ומזוני רויחא.

[כ"ק אדמו"ר ציוה לנגן ג' התנועות להבעש"ט המגיד ואדמו"ר הזקן].

* * *

ו. [. .] ומזה באים לעניין נוסף שלמדים מפרשת השבוע, שלכאורה אינו מובן למאי נפקא-מינה:

על הפסוק19 "ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו" – איתא במדרש20 (והובא בפירוש רש"י) "מכאן שהשנאה מקלקלת את השורה, שחבש הוא בעצמו", ומסיים: "אמר הקב"ה, רשע, כבר קדמך אברהם אביהם, שנאמר21 וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו" (שעניין זה הקדים ותיקן את הרעה שהיתה יכולה להיות מצד פעולתו של בלעם).

ולכאורה אינו מובן: למאי נפקא-מינה בימינו אלו? – ועל כורחך צריך לומר, שגם מעניין זה צריכה להיות הוראה בעבודת האדם, ככל שאר עניני התורה, כדלקמן.

ז. ובהקדמה:

כאשר מדת הדין מקטרגת על עבודת בני-ישראל, לא עלינו ולא על כל ישראל, על ההנהגה שמחסירים לפעמים בעניינים של קום ועשה או בעניינים של שב ואל תעשה, הרי ההצדקה על זה היא – שזהו מפני צוק העתים, קוצר המשיג ועומק המושג.

ובמכל שכן וקל-וחומר ממה שמצינו בגמרא במסכת עירובין22 בנוגע לאמוראים: "אי אמרה לי אם קריב כותחא, לא תנאי" (אפילו ציווי עבודה קלה היתה מבטלת אותי). ועל אחת כמה וכמה בימינו אלו, שלא חסרים טרדות כו', ובמילא מובנת הסיבה על העדר עבודת התפלה כו'.

וזוהי ההצדקה הכללית שמצד זה ש"מרובים צרכי עמך ודעתם קצרה"23, לכן יכול להיות עניין של העדר וחסרון ברמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה, ועל אחת כמה וכמה בעניינים שהם מדרבנן, דקדוק קל של דברי סופרים, הידור מצוה ומנהג ישראל.

ועד כדי כך, שמפני קושי הגלות נעשה מצב שהוא על דרך "שיכורת ולא מיין"24, והרי שיכור – בשיעור ידוע – פטור מכל התורה ומכל המצוות25.

וכמו כן מצינו בזהר26 עניין תמוה ביותר – שעבד פטור מן המצוות.

ובכל אופן, בפנימיות העניינים – הנה מצד החושך כפול ומכופל של הגלות, נעמד זה ש"מלמד זכות" על בני-ישראל, ואומר, שבהתחשב בכך ש"כל ישראל בני מלכים הם"27, הנה כאשר מוציאים בן מלך מהיכל המלכות, ונוטלים ממנו בגדי המלכות ותכסיסי המלכות, שרי המלך ואפילו עבדי המלך, וזורקים אותו בין עמי-הארץ פשוטים ופחותים ביותר, בשביה ובבית האסורים, למטה מבן השפחה אשר אחר הרחיים – מהו הפלא שנטרפה בינתו, רח"ל, ונעשה בבחינת אינו בר-דעה, שפטור מן התורה והמצוות!...

והרי זוהי טענה צודקת ביותר, וטענה חזקה ביותר!

ועוד זאת:

איתא בגמרא28 "אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים", ומבואר בזה, שאין סתירה בין ב' הלשונות ("אם כו' ואם כו'"), כי אם חילוק בעניין הדורות: היה דור שעליו אומרים ש"ראשונים בני מלאכים" והשאר היו "בני אנשים", ואילו דור האחרון הוא באופן ד"ראשונים בני אנשים", ו"אנו . . כשאר חמורים" (לא כחמורו של רבי פנחס בן יאיר שהיה לאחר הבירור).

וכיון שמדובר אודות כאלו שאינם בבחינת "בני אנשים", אלא "כחמורים" – הרי לא שייך שידרשו מהם עניינים של לימוד התורה וקיום המצוות!

ואין זה סתירה לכך שיכולים לדרוש מהקב"ה בני חיי ומזוני רויחא – כי כשם שבאדם התחתון "אסור לו לאדם שיטעום כלום עד שייתן מאכל לבהמתו"29, אף שזוהי בהמה, ולא בר-דעת, הנה על דרך זה צריכה להיות הנהגת אדם העליון לגבי תחתונים שהם "כחמורים".

ח. אמנם, על זה טוען הצד שכנגד:

אם אמנם מדובר אודות "חמורים" – היה צריך להיות אותו אופן הנהגה גם בעניינים שאינם שייכים לתורה ומצוותיה.

ובנוגע לפועל – הנה כשמדובר אודות עניני הגוף ונפש הבהמית, אזי "וישכם . . בבוקר ויחבוש את חמורו", דקאי על חומר הגוף30, והיינו, שהוא מושקע בצרכי הגוף ונפש הבהמית עד כדי כך ש"ביום אכלני חורב וקרח בלילה"31,

– תמורת זה שהיתה צריכה להיות אצלו "שנאה" לענייני העולם, מצד האהבה לענייני תורה ומצוותיה, כמאמר רז"ל32 בנוגע להר סיני, "שירדה שנאה לעכו"ם עליו" –

ואילו בנוגע לענייני תורה ומצות – לא זו בלבד שאין זה באופן ש"ביום אכלני חורב וקרח בלילה", כפי שהיו יכולים וצריכים לדרוש ממנו, אלא עוד זאת, שההתעסקות בהם היא אפילו לא מעין ההתעסקות בעניין הקשור עם הגוף ונפש הבהמית!

וזוהי טענת הצד שכנגד: אם אין לו כוח, ואין לו דעת, ואינו יכול להתמסר ("צוטראָגן זיך") לעניין של תורה ומצוותיה – אם כן מדוע כשבא לעניין של מסחר אזי יש לו כוח, ויש לו דעת, וחושב שהוא החכם העולה על כולנה...

– וכדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר באחת משיחותיו33, שאם מישהו יאמר עליו שאינו מבין במסחר, אזי יהיה שונא לו, רח"ל –

ורק כשמדובר אודות לימוד התורה – אזי מודיע מעצמו ("ער שלאָגט זיך אַליין אָן") שאין ביכולתו ללמוד עניין קשה בנגלה, ועל אחת כמה וכמה עניין קשה בחסידות, כיון שאינו שייך לכך...

ועל זה שואלים אותו: כיון שישנה המציאות של "ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו" – מדוע אין מציאות כזו בענייני תורה ומצוותיה?!

ועל דרך זה ישנו גם בדקות דדקות, שטוענים שעניין פלוני אי אפשר לתקן, ועניין פלוני אין לו תקנה מצד סיבות חיצוניות.

כאשר מדובר אודות עניין שנוגע לבנו, חתנו או נכדיו – אזי יש זמן, ויש שכל, ומוותרים על הכבוד, מבלי להתחשב אם הזמינו אותו ישירות, או ששמע מפלוני שקיבל הודעה בטלפון; ביודעו שזהו עניין שנוגע אליו, אזי "וישכם בבוקר ויחבוש את חמורו", ואין מניעות ועיכובים כלל;

ואילו כאשר מדובר אודות ההתעסקות בעניינים הקשורים עם "ושננתם לבניך אלו התלמידים"34 – אזי מתחיל לטעון שהוא "זקן ואינו לפי כבודו"; על זה אין כוח, אין שכל; עניין זה לא הטילו עליו; ובנוגע לעניין זה אינו יכול לפגוע בכבודו של חבירו מצד "ואהבת לרעך כמוך"35, וכו' וכו'.

ט. ועל זה אומר הקב"ה – "כבר קדמך אברהם אביהם":

על-פי שכל – אין על זה הסברה; אבל כיון שהקב"ה הוא "עובר על פשע"36, ככל פרטי העניינים שנמנו בי"ג מידות הרחמים – אומר הקב"ה שההסברה היחידה על זה היא: "כבר קדמך אברהם אביהם, שנאמר וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו".

והעניין בזה:

אברהם אבינו, "אחד היה אברהם"37 – היה קודם מתן-תורה, לא דרשו ממנו מאומה, וכדאיתא במדרש38 שגם "רב לא היה לו", כביכול, אלא ש"זימן לו הקב"ה שתי כליותיו כמין שני רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה", ואף-על-פי-כן, ללא רבי וללא חסידות וללא כל העניינים, היתה הנהגתו באופן ש"וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו".

ועניין זה המשיך אברהם בירושה לכל הבאים אחריו, על-ידי ה"אהבה מסותרת" ש"נכלל בה גם דחילו" (כמבואר בתניא39), בבחינת "מה יפה ירושתנו"40, והרי עניין הירושה שייך לכל מי שהוא יורש, גם אם לא עשה "כלי" לזה ולא עשה מאומה בשביל זה, אפילו לא בבחינת "עביד נייחא לנפשי'"41, ובלשון התניא42: "הון עתק שלא עמל בו"; ואף-על-פי-כן, כיון שמצד רצון העליון הרי הוא ה"יורש" – אזי נותנים לו כל מה שיש אצל המוריש.

ואם אצל המוריש היה עניין "וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו", אפילו ללא תורה וללא רבי – על אחת כמה וכמה שכן הוא לאחרי שהיתוסף (מלבד התחלת "שני אלפים תורה"43, גם) עניין התורה בגלוי, ואחר כך גם תורת החסידות, ובאופן ש"אנא נפשי כתבית יהבית"44, שהרביים הכניסו את עצמיותם בכתבי החסידות.

ואף-על-פי שעניין זה נמצא אצלו בפנימיות בהעלם, ואילו מבחוץ אינו נראה בגלוי, ולעת עתה אין זה נוגע למעשה – הרי כיון שעניין זה ישנו אצלו בפנימיות, אזי מסתכלים עליו כפי שהוא בפנימיותו, ולכן הרי הוא זוכה בדין, כיון שעניין "וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו" שיש בו בפנימיות, קדם לפני העניין ש"ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו".

י. ועל-ידי זה פועלים בנוגע לכל העניינים שבברכת בלעם – שלא יהיו כפי ש"היה בלבו" של בלעם, אלא כפי מחשבתו של הקב"ה (על דרך "משביעין אותך כו' על דעת בית-דין"45), כמו בעניין "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל"46, כדאיתא בגמרא במסכת סנהדרין47 ש"כולם חזרו כו' (כמו שהיתה כוונתו מתחילה) חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות" (שלא יפסקו מישראל לעולם).

והיינו, שיהיה עניין "יגדיל תורה ויאדיר"48, נגלה וחסידות, באופן ש"יפוצו מעינותיך" עד שיומשך גם ב"חוצה".

ובחסד וברחמים יבואו לידי הכרה ("כאַפּן זיך") שישנו ה"חלק היפה" – שיכולים להתנהג באופן של "וישכם בבוקר ויחבוש את חמורו" כפי שהיה אצל אברהם אבינו,

ועל-ידי זה יקויים מה שכתוב "הרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים"49, ולאחרי כן גם "כעפר הארץ"50,

ועד שיפעלו את עניין "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה", גם כפשוטו – בעניינים הגשמיים, שיהיו בני חיי ומזוני רויחי בכל השייך לו ולחלקו בעולם, ועל-ידי זה – בכל העולם כולו.

(קטעים משיחת יום ב' פרשת בלק, י"ב תמוז ה'תשח"י.

תורת-מנחם כרך ו, עמ' 152-160)

_____________________

1)    לשון התניא – רפי"ז. שם קו"א סד"ה להבין פרטי ההלכות. וראה תו"מ סה"מ סיון ע' שפא הערה 17 בשוה"ג.

2)    כב, יב.

3)    שם, כ.

4)    הובא בפרש"י עה"ת שם, לה.

5)    מכות יו"ד, ב.

6)    סנהדרין קה, א.

7)    פי"ג.

8)    ראה זח"א קעט, ב.

9)    סוכה נב, רע"ב. וש"נ.

10)  פסחים פו, ב.

11)  רות רבה פתיחתא ג.

12)  אחרי טז, טז ובפרש"י.

13)  משלי טז, טו.

14)  סה"מ עת"ר ע' קח. המשך תער"ב ח"ג ע' א'שכא. ועוד.

15)  ראה תניא פי"ד.

16)  אבות רפ"ד.

17)  פ' שופטים יח, יג.

18)  נצבים מה, ג.

19)  כב, כא.

20)  במדב"ר פ"כ, יב (בסופו). נתבאר בלקו"ש חכ"ח ע' 157 ואילך.

21)  וירא כב, ג.

22)  סה, א (ובפרש"י).

23)  פיוט בתפלת נעילה וסליחות לערב ראש השנה, ע"פ ברכות כט, ב. וראה תו"א וישלח כו, רע"ג. המשך מים רבים תרל"ו בתחלתו.

24)  ישעי' נא, כא.

25)  ראה עירובין שם.

26)  ח"ג קח, א. וראה נצו"ז שם. לקו"ש ח"ז ע' 179 ואילך.

27)  שבת סז, א. וש"נ.

28)  שם קיב, ב. וראה לקו"ש חט"ו ע' 281 הערה 14. וש"נ.

29)  ברכות מ, א. וש"נ.

30)  ראה ש"ך עה"ת עה"פ. ספרים שהובאו ונסמנו בתורה שלמה וירא עה"פ (אות נז), ובלקו"ש חל"א ע' 19.

31)  ויצא לא, מ.

32)  שבת פט, סע"א.

33)  ראה סה"ש תש"א ע' 29.

34)  ואתחנן ו, ז ובספרי ופרש"י עה"פ.

35)  קדושים יט, יח.

36)  מיכה ז, יח.

37)  יחזקאל לג, כד.

38)  ב"ר פס"א, א.

39)  רפכ"ה.

40)  נוסח התפלה (לפני תפלת השחר).

41)  ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.

42)  פל"ג (מב, רע"ב).

43)  ע"ז ט, א.

44)  שבת קה, א (לגירסת הע"י).

45)  נדרים כה, רע"א. וש"נ.

46)  פרשתנו כד, ה.

47)  קה, סע"ב (ובפרש"י).

48)  ישעי' מב, כא.

49)  וירא כב, יז.

50)  ויצא כח, יד. במדב"ר פ"ב, יב (הובא בתחלת המאמר).


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)