היפוך המצב
בזמן בית-המקדש נמשכו בני-ישראל בטבעם לעבודת ה', מתוך רצון וחפץ אמיתי, ואילו ענייני העולם הזה היו אצלם מצד ההכרח, בדרך עראי ובקרירות. אולם בזמן הגלות התהפך המצב – האדם נמשך בטבעו אחרי צורכי הגוף וענייני העולם הזה, ואילו עבודתו ואהבתו לה' באות על-ידי יגיעה ועמל רב.
(לקוטי תורה)
העדר גילוי השכינה
בזמן הבית האירה השכינה בגלוי, ולכן עיקר עבודתם של בני-ישראל הייתה מתוך אהבה ורצון, והיה להם טוב-טעם בעבודתם. ואילו בזמן הגלות, כשהשכינה אינה מאירה בגלוי, עיקר העבודה היא מתוך קבלת עול, יראה וביטול.
(לקוטי שיחות)
חיים בחלום
הגלות נמשלה לחלום, כמו שנאמר (תהילים קכו,א) "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים". בחלום יכולים להתחבר שני דברים הפוכים. גם בגלות האדם מחבר שני דברים הפוכים – בשעת התפילה הוא מתעורר באהבת ה', ואילו אחרי התפילה האהבה חולפת ועוברת, והאדם שוקע בטרדות היום-יום, ועושה את צורכי גופו עיקר.
(תורה אור)
הגלות מושללת
"גלות בא לעולם על עבודה זרה ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים ועל שמיטת הארץ" (אבות ה,ט). במאמר זה מודגש עד כמה הגלות מושללת ממציאות העולם – רק כאשר עוברים על העניינים החמורים ביותר שבתורה "גלות בא לעולם".
(הרבי מליובאוויטש)
טיהור העולם
פיזורם של בני-ישראל בכל העולם נועדה לטהר את ארץ העמים, ש'אווירהּ טמא' (גיטין ח,ב). האמונה הפשוטה שבלב כל אחד ואחד מישראל בכוחה לטהר את טומאת ארץ העמים.
(הבעל-שם-טוב)
הצימאון גדל
בשעה שאדם נמצא במקום יישוב אין הוא צמא כל-כך למים, אבל כשהוא נמצא במדבר, שהמים אינם מצויים שם, יגדל צימאונו למים. כך בזמן הגלות, מפני ריבוי ההעלמות וההסתרים נוצר בלב האדם תוקף התשוקה והכיסופים לאלוקות, והוא מרגיש געגועים עזים לאלוקות.
(ספר המאמרים ת"ש)
העקב מתארך
זמן 'עקבתא דמשיחא' גדל והתארך ביותר. הגלות מתארכת ביותר ועדיין אין בן דוד בא. זהו שנאמר (תהילים מא, י) "הגדיל עלַי עקב" – הקב"ה הגדיל עלינו את 'עקבתא דמשיחא'.
(תורת לוי יצחק)
צדיקים ורשעים
בדורות הראשונים היו הצדיקים צדיקי אמת, קרובים לנבואה ולרוח הקודש. לעומת זה, הרשעים היו רשעים גדולים. מה שאין כן בדורות האחרונים, בדור של עקבתא דמשיחא, הצדיקים אינם צדיקים גמורים וגם הרשעים אינם רשעים גמורים.
(שערי אורה) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
