חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:39 זריחה: 6:14 כ' בחשון התש"פ, 18/11/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

בר-מצווה מאוחרת ליד הכותל
חיים יהודים


מאת: מנחם כהן
מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1334 - כל המדורים ברצף
יום שמבטא את הכאב היהודי
חדש על המדף
כוונת משה תתממש בסוף
תשעה באב
היתרים לאי-לימוד
אמונה אמיתית
ויכוח עם הקב"ה
חזון באבל
בר-מצווה מאוחרת ליד הכותל
מלאכה בתשעה באב

הם התעטפו בטלית, הניחו תפילין, עצמו את עיניהם וקראו 'שמע ישראל' בקול רועד מהתרגשות. צופה זר במחזה לא היה מעלה על דעתו כי היהודים המבוגרים, העומדים ברחבת הכותל המערבי, חוגגים עכשיו בר-מצווה, באיחור של יותר מיובל שנים.

אחד מחתני בר-המצווה הוא פיני רוזנברג (82), תושב גבעתיים. "יש לנו בעיר מועדון לניצולי השואה, שבו אנו מתאספים מדי שבועיים, שותים קפה ומחליפים חוויות אישיות", מספר רוזנברג. "לפני כמה חודשים שאל אותי אחד הממונים אם חגגתי בר-מצווה והשבתי בשלילה. כשמלאו לי שלוש-עשרה השתוללה מלחמת-העולם השנייה, ולא היה לנו בית-כנסת ולא ספר-תורה".

הרגע המרגש בחיים

כך נולד הרעיון לחגוג לניצולי השואה האלה בר-מצווה בגבעתיים. ואז נודע למארגנים שבכותל נערכים לחגיגת בר-מצווה המונית לניצולי שואה מכל רחבי הארץ. בהחלטה משותפת החליטו להצטרף לאירוע הגדול. "באו קרוב למאתיים ניצולי שואה. כל אחד וסיפורו, כל אחד והצלקת הקשה שהוא נושא מתקופת השואה", מתאר רוזנברג את היום המרגש.

"את היום פתחנו בביקור במנהרות הכותל", מוסיף רוזנברג ומספר. "כשיצאנו משם המתינה לנו קבוצת קצינים. הם הצדיעו לנו ולאחר-מכן לקחו אותנו, בשירה ובריקודים, לרחבת הכותל, שם הנחנו תפילין ועלינו לתורה. ראיתי הרבה בחיי, אבל זה היה הרגע המרגש ביותר. אי-אפשר לתאר את האווירה".

בשם המיליונים

בסעודת המצווה, בישיבת 'אש התורה' הסמוכה, הצליח רוזנברג לרגש את ניצולי השואה, בנאום יוצא-דופן, כנציג החוגגים. "נעניתי להשתתף בבר-המצווה המאוחרת שלי, לא למעני ולמען בני משפחתי, אלא למען חבריי מילדות, שלא זכו להגיע למעמד הזה, ולמען מיליון וחצי ילדי ישראל שלא זכו לכך. אני מרגיש שנשמותיהם מרחפות כאן, מעל ראשינו", הכריז.

עיניהם של ניצולי השואה דמעו מהתרגשות. הם, שעברו סבל לא-יתואר במחנות וניצלו בניסי-ניסים ביד ההשגחה, לא חלמו שאי-פעם יחגגו להם בר-מצווה. למקצתם, שהתרחקו מהמסורת במרוצת השנים, זו הייתה הפעם הראשונה שהניחו תפילין. "הייתה באירוע אווירה של התרוממות הנפש", הוא מתאר.

עין חיובית

רוזנברג נולד בפולין להורים חסידי קרלין-סטולין. כשפרצה המלחמה היה בן עשר, ונמלט עם בני משפחתו לרוסיה, ובכך ניצלו חייו. הוא בילה חצי שנה בסיביר, בעקבות עלילות של השלטונות, ולאחר-מכן ניסה לעלות לישראל, אך הצליח לממש את שאיפתו רק לאחר מסע מפרך. בארץ עבד בסלילת כבישים ובהמשך נעשה מדריך טיולים.

תופתעו, אבל גם כיום, בהיותו בן 82, הוא ממשיך בתפקידו. "הגיל? זה רק מוסיף לי סיפוק וכוחות נפש", הוא אומר בפשטות, ומסיים: "ראיתי את השואה, ראיתי מחזות קשים, וחוויתי את ייסורי הגלות – ולכן אני יודע להעריך את מה שיש לנו כיום. יש הרבה להעריך, צריך פשוט להסתכל בעין חיובית".


ניצולי השואה בכותל (צילום: הקרן למורשת הכותל)


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)