אזכור אישיות לא-רצויה בספר עלול להוביל את הקורא למקום "מים הרעים" * כשמדובר בהיפך האמונה אין מקום ללימוד זכות אלא נדרשת דווקא קנאות * על 'קינה' מפי סופר, וקינה – על סופר * מענה בכתב וב'יחידות' אודות כתביו של סופר שאינם מתאימים * כיצד מקיימים "תוכו אכל כו'" מספרים שאינם שלמים * על קטע 'משכילי' בסידור מוצלח – להיזהר מיין חדש בקנקנים חדשים * רשימה שנייה
מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר
קנאות רצויה
כתב הרבי בכ"ב במרחשוון תשי"ט (היכל מנחם כרך א, עמ' צו-צז), לסופר ידוע:
בקראי בספריו ראיתי לתמהוני כי מביא את מ[רטין] בובער וכנראה ברגשי הערצה, ובטח ידוע לכ[בודו] דברי ימי חייו והשקפותיו וכו'. וכיון שכ[בודו] קנה לו יד ושם ומתחשבים בדעתו, הרי יוכל זה לשמש כעין הכשר וכו' בה בשעה שהנ"ל לא ראוי לזה לגמרי.
בתגובה כתב אותו סופר לרבי שאינו רואה ברכה בפולמוס, וצריך להתרחק מכל מחלוקת אפילו לשם שמים וכו'. במכתב מענה הגיב הרבי על כך בהרחבה והסביר את דעתו (אגרות-קודש כרך ח"י עמ' של-שלא):
בטח יסלח לי שלא לגמרי אסכים עמו בזה, ולא שחס ושלום הנני 'חסיד' של 'מחלוקת לשם שמים', אלא שבנידון דידן אין המדובר בנקודה זו, שהרי ההצעה היתה על דבר שלילת מסקנה בלתי רצויה כלל וכלל שהקורא בספרי כבודו יסיק לפי תומו כשרואה מוזכר בהם שם פלוני, וכטבע בני אדם מאז ובפרט בדורנו, אין הקורא מחפש וחוקר בעומק הענין או בדיוק כל מלה ותיבה עד כמה מהשבח יש בהם בזכרון פלוני ולהבחין אם יש בהם הסתייגות.
וכבר הודיעונו חכמינו ז"ל במשנתם – הזהרו בדבריכם שמא כו' תגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם כו', והרי כל מחבר וסופר משקיע חלק מנפשו, או על-כל-פנים צריך להשקיע חלק מנפשו, בספריו וחבוריו, ולכל מקום שהספר גולה – המחבר גולה עמו, ואם הוא מקום מים הרעים, הרי גם התלמידים הם בערך זה, שלכן דרושה זהירות יתרה ויתרה. ועל דרך זה הוא בנידון דידן.
להלן מתייחס הרבי לשאלת הסופר ששאל, שהלוא יהודי מצוּוה על הכרת תודה ("שיש להכיר תודה לכל מי שלמדו ממנו יותר מאות אחת ואף יותר מדיבור אחד כו' ואין לקפח שכר כל בריה"), ומשיב:
הנה הוראת תורתנו תורת חיים בזה היא, שישנו יוצא אחד מכלל האמור, והוא בהנוגע לשטח האמונה והיפך האמונה, הסתה לדת אחרת... וכלל גדול בדיני ישראל, אשר אין ללמד זכות בענינים כהאמורים.
והרבי מסיים:
והמתבונן בדברי ימי ישראל במשך זמן נדודיו [יראה] כי דוקא קנאות זו היא שעמדה לנו להיות נצבים היום כולכם לפני הוי' אלקיכם, כלשון הכתוב.
'קינת' סופרים
במכתב אחר, מט' במרחשוון תשכ"ט (היכל מנחם כרך א, עמ' צז), כותב הרבי:
מחובתי להעיר הערה כללית, והיא אשר בספרו האמור באו כמה דברים בחדא-מחתא מבלי כל הבדל ומחיצה ביניהם, שזו היא הוכחה לגבי רוב הקוראים אשר סמכותם שווה היא, או על-כל-פנים בערך זה לזה, אף שלאמתו של דבר רחוקים הם זה מזה ולפעמים עד להיפך. ולא עוד אלא שמזה דן הקורא אשר סמכותם האמורה גם בשאר העניינים אחת היא..
...בפרק "קינה ושיר", שבתחלתו קינה לרבי אלעזר הקליר ועוד – המיוסדת על האגדה שבאיכה-רבא, ובאותו פרק עצמו צירף ממחברים אשר עליהם עצמם צריך לעורר קינה וקל-להבין.
ספק לחומרא
כשפרסם הרב עמנואל שוחט סדרת מאמרים אודות הבעל-שם-טוב בשנת תש"כ (שנת המאתיים להילולת הבעש"ט) עודדו הרבי ואף העיר לו בין השאר הערה כללית (אגרות קודש כרך י"ט עמ' שמח):
שמצטט במראי מקומות מכמה מחברים ועוד יותר – גם בפנים המאמר, וביניהם גם כאלו שספק האם כדאי להביאם בהערה בשולי הגליון (אף שלא כל אחד שם לבו למראי-מקומות) ועל-אחת-כמה-וכמה בפנים. ובפרט שבהענינים שכותב ומצטט בהם, יש להביא מקור מאלו שאין כל פקפוק בהזכרת שמם וחיבור שלהם...
הרבי אמנם אינו נוקב בשם ובחיבורים, אך מציין "ובטח כשיקרא עוד-הפעם מאמריו יבין למי התכוונתי", וממשיך:
וספק בכגון דא – לחומרא, כיון שהקוראים אותו מחוגים שונים ומשונים.
עם זאת, בהמשך המכתב מתייחס הרבי לאחד ההיסטוריונים המשכילים אשר אותו ציטט כותב המאמר, ומגיב:
בפרק ד' בהנוגע לחדרים, שמביא בתור עדות זכרונות שלמה מימון, מפורסם שאינו נאמן בכגון דא, כיון ששנאתו לענינים כאלו העבירתו על כמה ענינים.
סכנה בספרות מזויפת
הרה"ת ר' יהושע שי' מונדשין פרסם מאמר (בחתימת יהושע ד. לבנון) שכותרתו: "מוטיבים חב"דיים ב'הנדח' לש"י עגנון" [ב'ביקורת ופרשנות' חוברת 16 אדר א' תשמ"א עמ' 135-153]. בתגובה כתב לו הרבי בשולי איגרת מכ"ח באייר תשמ"א ('היכל מנחם' כרך א' עמ' צט):
בנוגע לספרי ש.י.ע. – דוגמא והסברה בדבר: מובנת זהירות וסכנת שטרי ממון מזויפים באם יש בהם ציטוט מנוסח שטרות האמתיים, אפילו באם הוא מסולף. וככל שיתרבה הציטוט מתרבה הסכנה.
על פשר הדבר מספר הר"י מונדשיין ב'תשורה' בר-מצווה (טו"ב כסלו תשס"ח עמ' 77):
"כמה שנים לפני כן שאלתי את הרבי ב'יחידות', האם להדפיס מאמר שכתבתי בקשר ל"מוטיבים חב"דיים" באחד מסיפוריו של הסופר ש"י עגנון; הרבי האריך מאד במענהו, ותמצית הדברים:
"הוא עצמו בעולם האמת, ואומרים שבחייו היה שומר תורה ומצוות, ומסתמא כן הוא, אבל הכתבים שלו... עם תפוחי-אדמה אי-אפשר לזייף מטבע, רק עם סיגי זהב, סיגי כסף וסיגי נחושת... מוטב לנצל את הזמן על דברים טובים יותר.
"אך מכיוון שכבר כתבת, ואינך מפרסם זאת בשמך, ואפשר שתצא מכך תועלת – יכול אתה להדפיס זאת".
ומסכם הר"י מונדשיין:
"נקודת תשובת הרבי במכתב מקבילה לדברים שנאמרו ב'יחידות', אלא שבדיבורו נקט בדוגמת מטבעות מזוייפים, ובמכתבו – שטרי ממון מזוייפים".
מה לתבן עם הבר
לעומת זה, ממקומות אחרים למדנו על שימוש (חלקי) שניתן לעשות בחיבורים שאינם שלמים ביראה. כך לדוגמה, במכתב הרבי מח' בשבט תש"ד, לחסיד רבי משה העכט:
שולחים אנו לו שני ספרים על-דבר שבת וטהרת המשפחה. ואף שלא הספקנו לברר אם הכל שם כדבעי, הוא בעצמו הלא יוכל לבח[ו]ר משם חומר הדרוש לו לנאום וכדומה, אבל לא יתנם לאחרים קודם שיברר.
ולחסיד רבי בן-ציון שם-טוב כותב הרבי בכ"ד באדר תשי"ז ('נלכה באורחותיו' עמ' 159):
הספר כתר שם טוב [=מנהגי ק"ק ספרד בלונדון – לרב שם טוב גאגין] חלק ו' נתקבל. ולפלא גדול... קרובי המחבר וכן המוציא לאור אין משלימין להדפיס סיום הספר – היפך הנכון והיושר ואף שכמה ענינים בספר (בחלקים שנדפסו) שמוטב היה שלא היו באים אפילו במחשבה ועל-אחת-כמה-וכמה בדפוס – בכל זאת אינו שייך לענין סיום והוצאה לאור [של] דבר גמור.
ואודות ספר עתיק יחסית של ר' מנשה בן ישראל כותב הרבי (אגרות קודש כרך ג, עמ' שנו):
...בנוגע להספר נשמת חיים לא שמעתי בזה. בכלל זכות גדולה בידו שחיזק אמונת הגלגול אבל בספרו מעורב תבן עם הבר כמובן למעיין בספרו.
'אוצר התפילות'
ועוד למדנו מפי השמועה על ראש ישיבה מחיפה, הרה"ג ר' דוד הכהן כ"ץ שליט"א, שנכנס ל'יחידות' וסיפר לרבי, כי בישיבה (משכן יעקב בחיפה) לומדים ביאורי התפילה מתוך סידור 'אוצר התפילות'.
שאלו הרבי, האם ידוע לו כי בקטע מסויים שם יש פירוש של משכילים הנוגד את רוח המסורת, וכיצד הוא מתמודד עם קטע זה. הלה התפעל, כי אכן הדבר היה ידוע לו [נרשם מפי השליח הרה"ת ר' יחזקאל שי' ליפשיץ מנפאל].
למעשה, הנה הרבי מציין פעמים רבות – ואף טורח בהזדמנויות אחדות (ב'רשימות') להדגיש כי עשה שימוש בו – לסידור זה.
ומכל אלין מילי ניתן אולי ללמוד, כי כאשר יש קטע או קטעים אחדים שאינם (כל-כך) כדבעי, אין לפסול את הספר לגמרי וכמובן שיש לחלק בין מקרה משנהו. וצ"ע.
'הכשר' על ספר
עוד מעניין לציין לאיגרת שכתב הרבי ל"הנהלת בית מדרש למורות, בית רבקה, ובית הספר בית רבקה, אשר בצרפת ה' עליהם יחיו", מיום ו' במנחם-אב תשי"ט (אגרות קודש כרך ח"י עמ' תפד), בעניין ספרי הלימוד:
בכללות בהנוגע לספרי לימוד אשר יש ספק בהם, ספק בכגון דא יש לדונו לחומרא, כי הרי המדובר בחינוך נוער אשר אפילו חסרון קטן יש להזהר ממנו, ביותר, וכידוע הדוגמא אשר חריץ קטן בגרעין יכול לקלקל כל גידול האילן ח"ו וקל-להבין.
ולהנ"ל אין להביא ראיה להיתר משימוש מספר שבו כמה מחברים מבלי הזכרת שם המחבר, ורק ליקוט מעט עניניו, מה שאין כן ספר שלם ממחבר מסוים, שזהו נתינת הכשר על כל עניניו.
ומסיים הרבי בתוך דברי איחול:
...יוסיף כל אחד ואחד בתוך כל ישראל בתיקון העניין על-ידי הוספה והתאמצות יתירה בחינוך על טהרת הקודש של בני-ישראל, דפשיטא שגם חינוך הבנות בכלל זה... | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
