תורת החסידות מדגישה ביותר את חשיבותו של לימוד זכות על יהודי. בגמרא ובמדרשים מובאים סיפורים ואמרות על הצורך לדון כל יהודי לכף זכות, אולם תורת החסידות מגלה עומק נוסף בעניין, שעל-ידי לימוד זכות על הזולת, בעצם מלמד האדם זכות על עצמו.

בעיצומם של אימי השואה אמר כ"ק אדמו"ר הריי"צ (ספר השיחות תש"ד עמ' 76), כי התקופה הנוכחית דורשת להתחזק בקיום מצוות אהבת-ישראל לכל אחד ואחת מישראל: "יש ללמד זכות על כל יהודי. אסור שתהיה מחלוקת. אין הכוונה שאסור להוכיח את הזולת, אלא שיש לעשות זאת בדרך קירוב, בלא 'דקירה'".

להיזהר בחריצת דין

ידוע הפירוש החסידי על מאמר המשנה "ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו", שאחת הדרכים להיפרע מן האדם, היא לגרום לו לחרוץ דין ומשפט על מעשה של הזולת, מבלי לדעת כי בעצם הוא שופט את עצמו; ואחר-כך אומרים לו, שכמשפט הזה, שחרץ על זולתו, כן ייעשה לו. מכאן החשיבות הגדולה של לימוד זכות על הזולת, שכן ייתכן מאוד שבכך מלמד האדם זכות על עצמו.

אומר הבעש"ט (הוספות לכתר שם טוב סימן קמט): הקובע שבגלל מעשהו הטוב של פלוני מגיע לו כי יעזרהו הקב"ה במה שדרוש לו, או מי האומר כי בגלל מעשיו או מידותיו הלא-טובות של פלוני מגיע לו כך וכך - ידע, כי על עצמו פוסק הוא את הדין - הן לרע והן לטוב. המצדיק דין שמים על זולתו ואינו מצטער בצערו ואינו מעורר עליו רחמים - מקטרג על עצמו, שמעיינים במעשיו. המשתתף בצער חברו ומעורר עליו רחמים - יבוא על שכרו.

כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש מגלה רובד עמוק עוד יותר: בעצם לימוד הזכות מסייעים לאותו יהודי להתגבר על הניסיונות המזומנים לו. כאשר חבריו דנים אותו לכף זכות, מגלים הם בכך את ה'זכות' שבו - את כוחותיו הזכים והנעלים - אשר בכוחם יוכל לעמוד בפועל בניסיונותיו, וסוף-סוף תתבטל ה'גנות' שבו. על-פי-זה מסביר הרבי, כי דבר זה נפעל על-ידי רבנו הזקן בתניא, העוסק בלימוד זכות על 'קל שבקלים' ההולך בשוק ועיניו רואות את כל התאוות. בעצם לימוד הזכות עליו נתן לו כוח לגלות את הטוב שבו ולהתגבר על הניסיונות (ליקוטי-שיחות כרך כז, עמ' 163).

רבנו הזקן הפליא פעם את דרכו של מחותנו, רבי לוי-יצחק מברדיצ'וב, בלימוד זכות על יהודים, ואמר: "לימוד הזכות של המלאך מיכאל אינו מגיע כלל ללימוד הזכות של המחותן. מלימוד הזכות של המחותן בנה הקב"ה למעלה 'היכל זכות' חדש. כל יהודי שמלמד זכות על נשמה יהודית, בכל גוף שיהיה, ואומר עבורו פרק תהילים כפי שצריך לומר פרק תהילים - זוכה ליכנס להיכל זה; ושניהם נושעים, כל אחד בהמצטרך לו" (איגרות-קודש אדמו"ר הריי"צ כרך ה, עמ' פח).

משפט אמיתי

כ"ק אדמו"ר מהר"ש אמר: "מקובל לחשוב שקבלת 'פדיון' הוא דבר קשה והדבר שייך לרבי בלבד. האמת היא שכל יהודי יכול לעשות זאת, על-ידי אמירת שבח על הזולת. אלא שהדבר צריך להיות מתוך אמת. מאות מלאכים מצפים בראש-השנה שיהודי ידבר בשבחו של חברו, שכן יודעים הם עד כמה מתאווה הקב"ה לשבחם של ישראל" (ספר השיחות תש"ד עמ' 5).

כ"ק אדמו"ר הריי"צ אומר: "כאשר אדם דן את חברו (הן כשהמשפט גלוי, ברבים, והן כשדן הוא אותו בליבו), עליו להיכנס ככל יכולתו לחייו הפנימיים של הנידון, להתחשב במעמדו ומצבו ובכל הסובב אותו, ולהתעמק בסיבות שהביאוהו לחיות כך את חייו. כאשר השופט מעמיד את עצמו במקומו של הנידון וחי את ה'ניסיון' שלו, ומתחשב בכל הסיבות האלו, אז ורק אז המשפט אמיתי הוא" (ליקוטי-דיבורים חלק ב, עמ' שיז).