יש תקופה בחיים שבה האדם עוסק בלימוד התורה והוא עומד למעלה מהתעסקות עם ענייני עולם, ויש תקופה של יציאה לעולם בתיקון הגוף ונפש הבהמית * אדמו"ר הזקן גילה את שיטת הבעש"ט והראה כיצד יש לעזור ליהודי בגשמיות, ובאופן של לפנים משורת הדין * כאשר הולכים בדרכם של אדמו"ר הזקן וכ"ק אדמו"ר הריי"צ שעסקו בעשיית בעלי-תשובה – הרי זו דרך בטוחה בלי זעזועים * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. בהמשך למוזכר לעיל אודות מאתיים שנה להסתלקות הבעל-שם-טוב, הרי כיוון שתורת חב"ד "היא היא תורת הבעל-שם-טוב ז"ל", צריך עניין זה להשתקף גם בתורת חב"ד, וגם בעניין שהוא "מעין" רצונו של הבעל-שם-טוב.
ובכן, ישנו עניין שני בשנה זו – מאתיים שנה מהחתונה של רבינו הזקן, מייסד תורת חסידות חב"ד, שהיתה גם כן בשנת תק"כ.
ויש לבאר השייכות בין שני העניינים.
ב. ובהקדמה – שכללות הנהגתו של יהודי נחלקת לשתי תקופות:
לכל לראש ישנה התקופה ש"נפשי חשקה בתורה"1, שאז נמצא בעולם שכולו אור, עולם התורה, עליה נאמר2 "הלא כה דברי כאש", "מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה"3;
ואחר כך באה התקופה שצריך לעסוק בתיקון הגוף ונפש הבהמית וחלקו בעולם, לצאת לעולם כו', שכן, הנהגת רוב העם היא באופן ד"הנהג בהם מנהג דרך ארץ", כמו שכתוב4 "ואספת דגנך גו'", וישנם רק יחידי סגולה שהנהגתם כשיטת רשב"י ש"בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על-ידי אחרים, שנאמר5 ועמדו זרים ורעו צאנכם", ואילו כאשר "הרבה עשו כרשב"י" אזי "לא עלתה בידן"6.
והמעבר מתקופה לתקופה הוא עניין החתונה, שאז מסתיימת התקופה ד"נפשי חשקה בתורה",
– שלכן, בן עזאי שהיה במעמד ומצב ד"נפשי חשקה בתורה" כל ימי חייו, לא נשא אשה, או שנשא וגירש7. אבל לא זהו הסדר כפי ש"לשבת יצרה"8, "נכנס בשלום ויצא בשלום"9 –
ומתחילה העבודה של התעסקות עם העולם, שהרי "ריחיים בצווארו"10, שמוטלת עליו מצוה מן התורה לפרנס את בני ביתו, ובשביל זה צריך לעסוק בענייני העולם, כמו שכתוב11 "וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה".
וכפי שמבאר רבינו הזקן בהלכות תלמוד תורה12 ש"תחלת זמנה (של מצות פרו ורבו) הוא מבן שמונה עשרה (כמאמר13 "בן שמונה עשרה לחופה", דהיינו בתחילת שנת הי"ח14), כי גם אחר הנישואין יוכל ללמוד ב' או ג'15 שנים בלי טרדה גדולה כל כך בטרם יוליד בנים הרבה", עד שיהיה "בן עשרים (שאז הוא הזמן) לרדוף" אחר מזונותיו16.
ג. ועל-פי זה יש לבאר הקשר והשייכות שבין הסתלקות הבעל-שם-טוב לחתונת אדמו"ר הזקן שהיו באותה שנה:
אצל הבעל-שם-טוב היה ה"געשמאַק" [=עונג] לעשות טובה ליהודי שהיה שלא בערכו כלל – שהרי הבעל-שם-טוב היה בדרגא נעלית ביותר, וכאמור לעיל שבתחילה היה צדיק נסתר אפילו לגבי הצדיקים הנסתרים שבדורו, שגם הם לא ידעו גודל העילוי של הבעל-שם-טוב כמו שהוא לעצמו, ובהיותו במדריגתו הנעלית, היה אצלו ה"געשמאַק" לעשות טובה ליהודי, עד לילד קטן ששייך רק לאמירת ברכה ואמן יהא שמיה רבא.
וכיוון שתורת חסידות חב"ד מבארת את תורת הבעל-שם-טוב בהבנה והסברה, הרי גם ה"געשמאַק" של הבעל-שם-טוב בעשיית טובה ליהודי בא על-ידי רבינו הזקן בהתלבשות ב"סדרי העולם" – שישנו הזמן ש"נפשי חשקה בתורה", ואילו העבודה דעשיית טובה ליהודי מתחילה לאחרי החתונה, כאשר "ריחיים בצווארו", שאז מתחילה העבודה בעולם.
וזהו שבשנת הסתלקות הבעל-שם-טוב (שלימות עבודתו) היתה החתונה של אדמו"ר הזקן – שאז התחילה אצלו העבודה של עשיית טובה ליהודי בפועל ממש, כמסופר ברשימות של כ"ק מו"ח אדמו"ר17 אודות תולדות רבינו הזקן, שכאשר הסכים על השידוך, התנה שיעמידו לרשותו את ה"נדן", וכאשר קיבל את ה"נדן" – שהיה הון רב, כיוון שהיו חפצים ביותר בשידוך, לפי שרבינו הזקן היה מהגאונים כבר בהיותו בן ט"ו שנה18 – הקדיש את כל ה"נדן" עבור עשיית טובה לבני-ישראל, לסדרם בפרנסה על-ידי זה שיתעסקו במלאכת האדמה.
כלומר: אותו עניין שהיה אצל הבעל-שם-טוב באופן שהוא מן הקצה אל הקצה, מרזין דרזין בהעלם הכי גדול אפילו מצדיקים נסתרים, עד לאמירת ברכה ואמן יהא שמיה רבא עם תינוק קטן – התלבש אצל רבינו הזקן באופן של הבנה והשגה וסדר השתלשלות, לקחת את ה"נדן", ולהלוות ולהעניק ממנו ליהודים שיוכלו לעסוק במלאכת האדמה, ובזה יתקיים אצלם "וברכך הוי' אלקיך בכל אשר תעשה".
ד. ויש להוסיף בזה:
בחסידות ישנו עניין נוסף – שהנהגתו של חסיד היא לפנים משורת הדין19, כך, שגם הנהגתו בעשיית טובה ליהודי היא לפנים משורת הדין.
וכידוע20 פתגם אדמו"ר הזקן בנוגע למהותו של חסיד (כאשר שאלו אותו מהו חסיד, ורצה להשיב בקיצור) – שחסיד עושה לטובת זולתו גם בדבר המזיק לו. וכאשר שאלוהו היכן הוא המקור לכך בנגלה דתורה, השיב, שזוהי גמרא מפורשת21: "ג' דברים נאמרו בציפורניים, שורפן חסיד, קוברן צדיק, זורקן רשע", כי, כאשר זורקן, "אשה מעוברת עוברת עליהן ומפלת", וכדי לשמור שלא יבוא דבר בלתי טוב, הנה צדיק קוברן, אבל עדיין איכא למיחש שמא יתגלו; ולכן חסיד שורפן, שאז "ליכא למיחש שמא יתגלו", ואף ש"שרפת צפורן ("וכן כל דבר הבא מן האדם") מזקת לאדם", הנה "לכך הוא חסיד, שמחמיר לשורפן אף על גב שמזיק לו"22.
וזוהי כללות ההנהגה של לפנים משורת הדין – שאינו מתחשב בכך שהדבר יכול להזיק לו, ובלבד לעקור מן השורש מציאות שיכולה לגרום היזק לזולת.
ובנוגע לענייננו:
מצד הדין, היה רבינו הזקן יכול להתחיל בעבודה של עשיית טובה ליהודי – הקשורה עם עניין החתונה (כנ"ל) – בהיותו "בן שמונה עשרה לחופה"; אבל מצד ההנהגה דלפנים משורת הדין – התחיל רבינו הזקן בעבודה זו שלש שנים לפני כן, בהיותו בן ט"ו שנה (בשנת תק"כ),
כדי שכאשר יהיה בן י"ח, שאז מחויב הוא בעבודה זו בחיוב גמור, אזי תהיה חזקה של שלש שנים לעבודתו בעשיית טובה לבני-ישראל לסדרם בפרנסה על-ידי מלאכת האדמה (הקשורה עם חזקת שלש שנים23).
ה. וזוהי גם ההוראה ונתינת-כוח לכל אחד ואחד,
– כדברי רבינו הזקן24 שעניין החסידות אינו רק עבור חלק מבני-ישראל, אלא זוהי נחלת כל בני-ישראל, ובמשך הזמן הרי זה יגיע לכולם –
שכאשר הולכים בסדר העבודה של "געשמאַק" בעשיית טובה ליהודי, אזי נעשה לא רק טובתו של הזולת, אלא גם תכלית העילוי בנוגע לעצמו – המעלה של "עובד" לגבי "משכיל" (כנ"ל ..).
וכאמור, שכאשר פודה תינוק שנשבה בין הנכרים, הרי זה "כאילו פדאני לי כו'" – פדיית השכינה.
ועל-ידי זה מגיע בעבודתו לעילוי ד"פדה בשלום נפשי" – כפי שמבאר אדמו"ר האמצעי בארוכה25 תורת רבינו הזקן26, שזוהי דרגת העבודה ד"בכל מאדך", שאין בו רע כלל, שלא זו בלבד שיצרו מסור בידו27, ולא זו בלבד ש"לבי חלל בקרבי"28, אלא יתירה מזה –
שהיצר-הרע נעשה מסייע, כיוון שנעשה כולו טוב, על דרך עולם האצילות ששם "לא יגורך רע"29, וכן הוא גם בעבודתו למטה, שאין לו רצון ותענוג בכל ענייניו הגשמיים, בלתי להוי' לבדו.
ומצד זה שכל ענייניו הם אלקות – נעשה פריצת כל גדרי העולם, וזוכה לבני חיי ומזוני רויחי כפשוטו.
* * *
ו. בשנת תרס"ז התוועד כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע במוצאי שבת קודש הסמוך לכ"ד טבת30. ולאחרי זה, בליל כ"ד טבת31, דיבר בעניין סיפור חלומו של אדמו"ר האמצעי.
לא אחזור עתה על פרטי הדברים, כיון שכבר נדפסו32, אלא אחזור רק על נקודת העניין:
תוכן חלום אדמו"ר האמצעי – שהיה מונח דף עץ על פני רוחב נהר מים, ועבר כ"ק הרב המגיד מעבר לעבר על הדף והתנענע, ואחר כך עבר אביו, רבנו הזקן, על הדף, ולא התנענע כלל.
כשסיפר אדמו"ר האמצעי אודות החלום לרבנו הזקן, אמר לו רבנו הזקן: מה הנך מתפלא? הרבי (דהיינו הרב המגיד) עשה צדיקים, ואנכי עשיתי תודה-לק-ל הרבה בעלי תשובה גם כן.
ז. ויש לומר בדרך אפשר פירוש הדברים במעלת בעלי תשובה על צדיקים:
מבואר33 בטעם מאמר רז"ל34 "המתפלל צריך שייתן עיניו למטה ולבו למעלה", שאם לא יחשוב כלל אודות העולם בשעת התפלה, הרי לאחר התפלה, כשיצא לעסוק בענייני העולם, יבלבל אותו העולם, ולא יישאר אצלו שום רושם מהתפלה. ולכן בשעת התפלה צריך להיות "עיניו למטה", דהיינו שגם בשעת התפלה יחשוב אודות העולם, לייחד את העולם גופא עם אלקות, ואז, גם כשיעסוק בענייני העולם יישאר אצלו הרושם מהתפלה.
ועל דרך זה יש לבאר החילוק בין צדיקים ובעלי-תשובה:
צדיק – לא היתה לו שייכות לרע מעולם, ולכן, אם יזדמן לו עניין של רע, אין לדעת מה יהיו תוצאות הדבר, כיון שכל עבודתו היא בסדר והדרגה דהשתלשלות35.
מה שאין כן בעל תשובה, שיודע אודות מציאות הרע, וכבר עבר את כל העניינים כו' – אין לו מה להתיירא, ומובטחים שבכל מקום שיילך יישאר בשלימותו, כיון שעבודתו היא למעלה מהשתלשלות.
וזהו הטעם שרבנו הזקן לא התנענע כשעבר על הדף, כי מצד מעלת בעלי-תשובה, הנה גם כשצריך לעבור דרך "מים הזידונים"36, גם אז אינו מתנענע, כיון שבטוחים בו תמיד.
ח. שבת זו היא שבת מברכים חודש שבט, ונתבאר כמה פעמים37 ששבת מברכים כוללת כל ימי החודש. והנקודה העיקרית של חודש שבט בנוגע אלינו היא – יום העשירי בו, יום ההילולא של נשיא הדור.
עבודת כ"ק מו"ח אדמו"ר כל ימיו היתה אותה עבודה שסיפר אודותיה בשם אביו, שאמר בשנת תרס"ז אודות אדמו"ר הזקן – עשיית בעלי-תשובה.
והיינו, שאף שכ"ק מו"ח אדמו"ר השתדל בכל העניינים, מכל מקום עיקר השתדלותו (על דרך מאמר רז"ל38 "במאי הוי זהיר טפי") היתה בעניין עשיית בעלי-תשובה, ולזה התמסר כל ימיו, הן ברוסיא, הן בפולין והן בארצות- הברית. כל ימיו היה מונח בעשיית בעלי-תשובה – מעניין התשובה בבחינה נעלית (על דרך "משיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא"39), ועד לעניין התשובה כפשוטו.
וכיון שביום ההילולא עולה למעלה "כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו", כמבואר באגרת-הקודש40, ועל-ידי זה נעשית עלייה גם בכל המקושרים אליו ואלו שיש להם שייכות אליו – עלינו לזכור שצריכים אנו לילך בדרכו, באותה דרך שסלל עבורנו,
כי כאשר הולכים באותה הדרך – אין מתנענעים, אפילו כאשר עוברים ב"מים הזידונים", ואפילו כשהולכים בעיניים עצומות, מכיון שהולכים על הדף והדרך שסלל הרבי – מאי נפקא-מינה אם הולך בעיניים פקוחות ורואה להיכן הוא הולך, או שהולך בעיניים עצומות?! – הרי הולך הוא בדרך שסלל הרבי, ואזי הדף אינו מתנענע, וילך לבטח דרכו.
(קטעים מהתוועדויות י"ט כסלו, ה'תש"כ; ש"פ וארא ה'תשח"י.
תורת מנחם כרכים כז עמ' 207-210, כא עמ' 322-324 בלתי מוגה)
_____________________
1) לשון חז"ל – יבמות סג, סע"ב.
2) ירמי' כג, כט. וראה ברכות כב, א.
3) ברכות כב, א.
4) עקב יא, יד.
5) ישעי' סא, ה.
6) ברכות לה, ב.
7) ראה סוטה ד, ב. תוד"ה שיתקיים – יבמות שם.
8) ישעי' מה, יח.
9) ראה חגיגה יד, סע"ב. טו, סע"ב. ירושלמי שם פ"ב ה"א.
10) קידושין כט, ב. וראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ג ה"א ואילך. וש"נ.
11) פ' ראה טו, יח.
12) שם סה"א.
13) אבות ספ"ה.
14) ראה רמב"ם הל' אישות פט"ו ה"ב.
15) ראה גם תו"מ ח"ז ע' 29. וש"נ.
16) אבות שם ובפי' הרע"ב.
17) נעתק בספר התולדות אדה"ז (הוצאת תשמ"ו) ח"א פ"ג (ע' 82).
18) ראה סה"ת שם (ע' 68 ואילך). וש"נ.
19) ראה אנציק' תלמודית ערך חסיד בתחלתו (כרך טז ע' שפה). וש"נ.
20) לקו"ד ח"א סח, א.
21) נדה יז, א.
22) תוד"ה שורפן – שם.
23) ראה ב"ב פ"ג.
24) ראה סה"ש תרפ"ט ע' 72. תש"ד ע' 93. ע' 163. אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ח ע' תרי. ח"י ע' דש. לקו"ש ח"ט ע' 344. ועוד.
25) ראה ד"ה פדה בשלום בשעה"ת פי"א (נה, ג ואילך).
26) ראה מאמרי אדה"ז הקצרים ע' רטז.
27) ע"פ קידושין ל, ב. וש"נ.
28) תהלים קט, כב. וראה ברכות סא, ב.
29) תהלים ה, ה. וראה לקו"ת במדבר ג, סע"ג. וש"נ.
30) סה"ש תורת שלום ע' 78 ואילך.
31) סה"ש שם ס"ע 85 ואילך.
32) ראה גם לקו"ד ח"ד תשנה, ב.
33) ראה לקו"ת פ' ראה כד, א. סהמ"צ להצ"צ כד, א. ובכ"מ.
34) יבמות קה, ב.
35) חסר כמה תיבות (המו"ל).
36) לשון הכתוב – תהלים קכד, ה.
37) ראה גם שיחת ש"פ וארא, מבה"ח שבט תשט"ו בתחלתה (תו"מ חי"ג ע' 196 ואילך).
38) שבת קיח, סע"ב.
39) ראה זח"ג קנג, ב. לקו"ת דרושי שמע"צ צב, ב. ובכ"מ.
40) סי' ז"ך (קמז, א). שם סכ"ח (קמח, א). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
