שאלה: מדוע אומרים בקהילות רבות 'ברכו' אחרי התפילה?
תשובה: את אמירת 'ברכו' המקורית תיקנו חז"ל לפני ברכות קריאת שמע של שחרית וערבית, והיא קריאה לציבור לברך את ה' בברכות האלה.
מנהג האשכנזים בחו"ל שאחרי תפילת 'שמונה עשרה' בלחש מתקבצים מי שלא שמעו 'ברכו' לפתח בית-הכנסת, והאבלים אומרים בעבורם קדיש ו'ברכו'. הפוסקים העירו שיש להיזהר שבדרכם לשם לא יעברו על האיסור של "עובר לפני המתפלל", מכיוון שמקצת הציבור עדיין לא סיימו את תפילת הלחש.
מנהג אחר הוא לומר 'ברכו' בסיום התפילה. יש העושים זאת בקביעות, אף אם אין מאחרים בבית-הכנסת. לעומת זה, ה'מגן אברהם' ובעל התניא כתבו שכשאין לחוש למחלוקת יש לנהוג שלא יאמר שליח הציבור 'ברכו' בסיום התפילה, אלא אם כן יש במקום מי שלא שמע 'ברכו'.
ה'מחבר' והרמ"א כתבו שלא לומר זאת בשבת וביום-טוב, וכן נוהגים מתפללי נוסח אשכנז בארץ-ישראל. אך הספרדים (ומתפללי 'נוסח ספרד' האשכנזי בא"י) נוהגים על-פי כתבי האריז"ל, לומר זאת גם בשבתות ובחגים.
למנהג חב"ד אין אומרים זאת כלל (גם בארץ-ישראל) אלא בתפילת ערבית בליל שבת. והטעם על-פי האמור בכתבי האריז"ל שאת תוספת ה'נשמה יתרה' מתחילים לקבל ב'ברכו' הראשון, ומי שלא שמע אותו, יכוון לקבל זאת ב'ברכו' האחרון.
מקורות: טושו"ע או"ח סי' סט (ושו"ע אדמו"ר הזקן ס"ד), וסי' קלג, נו"כ (וכף החיים), וש"נ. שער הכוונות, עניין ערבית ליל שבת. שערי הלכה ומנהג או"ח ח"א סי' פא. לוח עץ חיים ולוח 'דבר בעתו', ליל ר"ה. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
