וביום השמיני ימול בשר ערלתו (ויקרא יב,ג)
בפרשתנו כתובה מצוות המילה: "וביום השמיני ימול בשר ערלתו". את המילה "ביום" דרשו רז"ל כהוראה שיש לקיים מצווה זו "ביום ולא בלילה". לאמור, אפשר לערוך ברית-מילה רק ביום ולא בלילה.
אולם במצרים מלו היהודים את עצמם בלילה. המדרש מספר, שערב היציאה ממצרים יהודים רבים "לא היו מקבלים עליהם למול". מה עשה הקב"ה? אמר "שיעשו הפסח, וכיוון שעשה משה את הפסח, גזר הקב"ה לד' רוחות העולם... הלכו ונדבקו באותו פסח". ריח הפסח של משה רבנו משך אליו את בני-ישראל: "נתכנסו כל ישראל אצל משה, אמרו לו, בבקשה ממך, האכילנו מפסחך". אמר להם משה: "אם אין אתם נימולים, אין אתם אוכלים". מיד מלו את עצמם.
למה בלילה?
מהמדרש משמע, שרק בלילה, כאשר עשה משה רבנו את הפסח, הודיע לבני-ישראל את הציווי "וכל ערל לא יאכל בו", דבר שהביאם למול את עצמם בלילה. והלוא יש לעשות את המילה דווקא ביום ולא בלילה?
אמת שבאותה שעה עדיין לא חל הציווי "ביום ולא בלילה", שהרי הדבר היה קודם מתן-התורה; אבל עדיין נדרש הסבר – על-כל-פנים בפנימיות העניינים – מדוע סובב הקב"ה את הדברים שבני-ישראל במצרים ימולו את עצמם בלילה דווקא ולא ביום.
למעלה מגדרי הבריאה
אחד הביאורים לכך, שליל יציאת מצרים לא נחשב לילה אלא היה בבחינת יום. הזוהר אומר, שבלילה הזה התקיים הכתוב "ולילה כיום יאיר". נמצא אפוא שלא היה לו דין של לילה אלא של יום.
יציאת מצרים באה על-ידי התגלות אלוקית שלמעלה מגדרי הבריאה. מצד טבע העולם, לא הייתה יציאת מצרים יכולה להתרחש. במובן הגשמי, אפילו עבד לא היה יכול לברוח ממצרים. ובמובן הרוחני, בני-ישראל היו שקועים במ"ט שערי טומאה, ולא היו יכולים, מצד עצמם, להיגאל משם.
יציאת מצרים באה על-ידי ש"נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה" – התגלות אלוקית שלמעלה מכל גדרי הבריאה. מכיוון שכך, נתבטלו גם הגדרים המבדילים בין יום ולילה, עד ש"לילה כיום יאיר".
אור וחושך - שווים
כאשר בני-ישראל מלו את עצמם בלילה הזה, התעלו גם הם לדרגה עליונה זו של קדושה אלוקית שלמעלה מגדרי העולם, וכך זכו להיגאל ולצאת ממצרים. לכן אמר משה רבנו את הציווי "וכל ערל לא יאכל בו" בלילה דווקא, כדי שהמילה תיעשה בלילה גדול ומופלא זה.
מכאן אנו למדים הוראה בעבודת ה'יציאה ממצרים' האישית: כשצריכים לצאת מהמצרים והמגבלות של האדם ושל העולם, חייבים להתעלות מעל כל הגדרים. היהודי צריך לחוש שבעיניו 'לילה' ו'יום' – שווים. אם יש אור בנפשו ואם שוררת חשכה בקרבו – הוא 'מל' את עצמו וכורת ברית עם הקב"ה. הוא שולף בגבורה את 'חרבו', כורת את הדברים המפרידים בינו ובין הקב"ה ומוסר את עצמו לגמרי לקב"ה ולרצונו.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך יז, עמ' 125)
| 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
