בפרשתנו מופיע הפסוק "לא תבשל גדי בחלב אמו". למקרא הפסוק מתעוררות שתי שאלות: האחת, מדוע נאסר הבישול? בכל התורה מופיעים איסורי אכילה או אף איסורי הנאה, ואילו כאן נאסר דווקא הבישול ולא מוזכר איסור אכילה או הנאה. השאלה השנייה – למה התורה מציינת דווקא את ה"גדי", שאותו אסור לבשל בחלב אימו, ולא בהמות אחרות?
על השאלות הללו משיב רש"י בפירושו על הפסוק: "אף עגל וכבש בכלל גדי, שאין גדי אלא לשון ולד רך... ובשלושה מקומות נכתב בתורה – אחד לאיסור אכילה, ואחד לאיסור הנאה, ואחד לאיסור בישול".
שלושה איסורים
למדנו מכאן ש"גדי" בפסוק אינו מכוון דווקא ל"גדי עיזים", אלא לכל הבהמות (כשהתורה מתכוונת ל"גדי עיזים" היא אכן כותבת במפורש "גדי עיזים", שכן המילה "גדי" עצמה מכוונת לכל "ולד רך)".
איסור הבישול הוא אכן ייחודי לבשר בחלב, ולכן כתבה התורה שלוש פעמים את האיסור "לא תבשל גדי בחלב אימו", כדי ללמדנו שאסור לאכול בשר בחלב, אסור ליהנות מתבשיל כזה, וחל איסור גם על עצם הבישול של בשר בחלב.
הרחקה מאיסור
כשהתורה מבקשת להרחיק את האדם מהאיסור, הוא מזהירה אותו שלא לעסוק אפילו בבישול בשר וחלב. כך אנו מתבטאים גם בחיי יום-יום – כשרוצים להזהיר אדם שלא לעשות פעולה שלילית, אומרים לו: "אל תלך לשם", אף שלא ההליכה עצמה מטרידה אותנו אלא הפעולה שיעשה שם.
לו הייתה התורה מסתפקת בהזכרת האיסור פעם אחת בלבד, לא היינו יודעים שיש גם איסור בישול. היינו מפרשים את "לא תבשל" כביטוי של הרחקה מאכילה. כשם שהתורה מזהירה מאכילת קודשים בציווי "בכל קודש לא תיגע". אולם מכיוון שהאיסור מוזכר שלוש פעמים, למדנו מכאן שאכן יש איסור על אכילה, על הנאה ואף על עצם הבישול.
לא לגרום צער
מפרשי התורה מסבירים שהאיסור "לא תבשל גדי" בא להרחיק את האדם ממידת האכזריות. בישול גדי רך בחלב אימו הוא מעשה אכזרי, ומכיוון שהתורה מבקשת להרחיק את האדם מאכזריות, אסרה לגמרי את הבישול של בשר בחלב, גם של בעל-חיים מבוגר וגם בחלב שאינו של אימו.
מכאן אנו יכולים ללמוד כמה יש להישמר מהתאכזרות ומגרימת סבל וצער אפילו לבעלי-חיים, וכל-שכן ליהודי שני. חובה על כל אחד ואחד להיזהר עד הקצה האחרון שלא לצער שום יהודי, אלא להפך, להרבות אהבת ישראל, אהבת-חינם, שבזכותה נזכה לגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש.
(לקוטי שיחות כרך ו, עמ' 143)
|
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:08
