מאמרים נוספים בפרשה
	מדוע הצדיקים סובלים?
	מעלתה של עבודה "פשוטה"
	תיקונו של עשיו
	סיפורו של העם היהודי
	סיפורו של כל יהודי
	לצאת החוצה ולאסוף "אלומות"
	צריך להשתחוות ליוסף
	יהודי חולם אחרת
	ממתין ומצפה
	"ממתין ומצפה מתי יבוא"
	מסירות-נפש בלי חשבונות
	הכוונה החיובית שבמכירת יוסף
	התשובה כהתפרצות
	לא להירתע מקשיים
	להפוך את ה"אחר" ל"בן"
	איש מצליח
	מתוך הירידה מגיעים לשלווה

וישב יעקב (בראשית לז,א)

לאחר שבסוף הפרשה הקודמת מונה התורה בקיצור את 'אלופי עשיו' שחיו במשך הדורות עד ימיו של שאול המלך, היא פונה לספר בפרוטרוט את קורותיו של יעקב ובניו: "וישב יעקב".¹

חז"ל² מסבירים את העובדה הזאת על-ידי משל למלך שהייתה לו מרגלית מושלכת בעפר ובצרורות (בין אבנים): "הוצרך המלך לפשפש בעפר ובצרורות... כשהגיע המלך למרגלית, הניח את העפר ואת הצרורות ונתעסק במרגלית".

כלומר, מלכי עשיו נמשלים לעפר ולצרורות ולכן נמנו בקיצור נמרץ, ואילו יעקב ובניו נמשלים למרגלית, ולכן התורה מאריכה בהם. כך נהגה התורה גם קודם לכן - היא מנתה בקיצור את עשרת הדורות מאדם עד נח, והאריכה בנח. וכן מנתה בקיצור את הדורות מנח עד אברהם וכשהגיעה לאברהם האריכה בסיפור חייו.

עפר וצרורות

אלא שהסבר זה אינו עונה על השאלה הבסיסית, לשם מה בכלל מספרת לנו התורה מי היו 'אלופי אדום'? מובן הצורך לפרט את הדורות שמאדם ועד נח ואת הדורות מנח ועד אברהם, שכן דורות אלה מוליכים לתקופתם של הצדיקים; אולם בעניין יעקב ועשיו כבר הגיעה התורה לתקופתו של יעקב, ומנייתם של מלכי אדום אינה תורמת לכאורה דבר להבנת קורותיו של יעקב.

כמו-כן יש להבין מדוע חז"ל משתמשים בשני ביטויים - "עפר וצרורות" - כדי לבטא את מהותם של אלופי עשיו.

זיכוך העולם

כאן אנו מגיעים לתכלית עבודתם של יעקב ובניו: הם נדרשים להגיע לא רק לשלמותם העצמית, אלא גם לזכך את העולם ולגלות את הטוב הטמון בו. עליהם לברר ולתקן גם את 'אלופי עשיו'. דבר זה יתקיים בבוא הגאולה, שעליה נאמר³: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו".

לכן התורה מונה את מלכי עשיו עד ימות שאול המלך, שהיה משיח ה', והיה ראוי, אילו זכינו, להביא את הגאולה השלמה ולגרום לתיקונו של עשיו.

טוב ורע בעשיו

דבר זה מרומז ב'עפר וצרורות'. עפר אינו אלא כיסוי דק שמסתיר את ה'מרגלית', אך יכולה להיות בו מעלה, כמעלת הקליפה שמגינה על הפרי. לעומתו, 'צרורות' - אבנים - אינם תורמים דבר ורק עלולים לגרום נזק.

אלה שני הצדדים הקיימים בעשיו: יש בו חלק טוב, בדומה לעפר, והוא עתיד להזדכך ולהיטהר בעת הגאולה; ויש בו חלק רע, שאותו אי-אפשר לתקן, אלא יש להאבידו כליל, ועליו נאמר⁴: "והיה בית-יעקב אש... ובית-עשיו לקש - ואכלום ולא יהיה שריד".

עם-ישראל נדרש לפעול את הבירור הזה בעשיו ובאומות-העולם, להפריד את הטוב מן הרע ולהעלותו לקדושה, ואת הרע הגמור שיישאר יאביד הקב"ה, כמו שנאמר⁵: "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ", בגאולה האמיתית והשלמה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר  "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך טו, עמ' 302)

----------

1) פרשתנו לז,א.

2) תנחומא פרשתנו א, הובא בפירוש רש"י עם שינויים.

3) עובדיה בסופו.

4) עובדיה א,יח. הובא בפירוש רש"י ריש פרשתנו. וראה רש"י בראשית ל,כה.

5) זכריה יג,ב.