מאמרים נוספים בפרשה
	יהודי מחפש תמיד את הנס
	"מצורע" - המצב שלפני הגאולה
	למה המשיח נקרא "מצורע"?
	כשהקב"ה ישיב אליו כל יהודי
	גודל חביבותו של יהודי
	כל מילה מדוייקת
	לכפר על הזולת
	למצוא את המטמון
	לעולם יש תקנה
	יהודי, בפנימיותו, נשאר טהור
	מהנגע באים לגילוי המטמון

כבד לב פרעה (שמות ז,יד)

המכה הראשונה שהכה הקב"ה את מצרים הייתה מכת דם. כשהקב"ה מצווה את משה על המכה, הוא פותח ואומר¹: "כבד לב פרעה, מאן לשלח העם". ונשאלת כאן השאלה, מה מבקש הקב"ה לומר בזה למשה, הלוא הוא כבר הודיע לו קודם לכן² "ואני אקשה את לב פרעה... ולא ישמע אליכם פרעה"?

משה רבנו כבר יודע שסירובו של פרעה לשלח את בני-ישראל נובע מהעובדה שהקב"ה הקשה את ליבו. הקשיית הלב עצמה באה כעונש על שפרעה התריס נגד הקב"ה, ולכן נגזר עליו להתנגד לרצון ה' כדי שיקבל את עונשו. אבל מאחר שמשה כבר יודע זאת, איך ייתכן שהקב"ה מנמק לפניו את מכת הדם בכך ש"כבד לב פרעה"?

כבדות עצמית

המפתח להבנת הדברים טמון בפירוש רש"י. הוא מפרש את המילה 'כבד' כתואר בפני עצמו ולא כפעולה של הכבדה. כלומר, ליבו של פרעה היה 'כבד' מצד עצמו ולא רק משום שהקב"ה הכבידו.

היו כאן אפוא שני גורמים מקבילים: ליבו של פרעה היה 'כבד' מצד עצמו, והייתה בו קשיות-עורף טבעית, שגרמה לו להתנגד לרצון ה'; ונוסף על כך הכביד הקב"ה עוד יותר את ליבו, כדי להקשותו אף יותר מטבעו העקשני.

מוח, לב, כבד

תכונה זו של כבדות הלב מכונה בתורת החסידות 'קליפת פרעה'.³ האותיות 'פרעה' מרכיבות גם את המילה 'הערף'⁴, כלומר, קשיות-עורף. משמעותה של תכונה זו - עקשנות בלתי-הגיונית, שגורמת לאדם להתנגד אפילו לצו שכלו ולרגשותיו.

הדבר גם מרומז במילה 'כבד'. ידוע⁵ שכוחותיו של האדם מתחלקים בכללות על-פי שלושה איברים ראשיים: מוח (שכל), לב (רגש), כבד (כוח הביצוע). סדר הדברים הנכון הוא, שבתחילה חושב האדם על הדברים ומגיע למסקנה שכלית כלשהי; אחר-כך הוא מפתח בליבו רגשות לעניין זה; ומתוך השכל והרגש יורדת ההחלטה לפסים של ביצוע. אולם כאשר "כבד לב פרעה", כאשר ה'לב' נהפך ל'כבד' והנחישות הביצועית באה במקום השכל והרגש, כי-אז לפנינו עקשנות לשמה.

משה נגד פרעה

עקשנות זו של 'קליפת פרעה' יכולה להופיע אצל כל אחד ואחד ולהפריע לו בעבודת-ה'. כנגדה יש להשתמש ב'עקשנות' של קדושה, היא קבלת-עול. יהודי צריך לקבוע בנפשו קבלת עול מלכות שמים, שאינה תלויה בשכל וברגש ובמצב נפשי כלשהו. הוא מקבל את עולו של הקב"ה וממלא את רצונו בכל תנאי ובכל מצב.

כוח זה היה למשה רבנו. על-אף חכמתו וגדולתו, היה משה בטל בתכלית לקב"ה.⁶ כשהדברים נגעו לרצון ה', הניח הצידה את הבנתו ורגשותיו והתמסר בתכלית למילוי הרצון העליון. לכן דווקא הוא היה יכול להכריע את העקשנות של פרעה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לא, עמ' 28)

----------

1) שמות ז,יד.

2) ז,ג-ד.

3) בכל הבא לקמן ראה אור התורה בוא עמוד רמו ואילך. שם (כרך ח) עמוד ב'תתקב.

4) לקוטי תורה ושער הפסוקים להאריז"ל פ' וישב (מ,א). לקוטי תורה ריש פרשת שמות. ובכמה מקומות.

5) זוהר חלק ב קנג,א. זוהר חדש רות (פ,א).

6) ככתוב: "ונחנו מה" (בשלח טז,ז-ח. ועוד).