מאמרים נוספים בפרשה
	להאמין, להבין, ושוב להאמין
	כדי להיות מוסרי צריך להאמין
	לא לשבור, לקדש
	מי קבע שהשכל יבין
	היסוד האלוקי במצוות השכליות
	הגמול מתאים למציאות
	לא להיות עבדים
	דיני השור שבנפש האדם
	יהודי כשומר פיקדון ה'
	ארבעה שומרים בחיי הרוח
	גם ההווה תלוי בתורה
	הקב"ה מלווה ואנחנו מחזירים
	לתקן ולא לשבור
	לא לשבור את הגוף
	להתרחק מהתאכזרות עד הקצה האחרון
	ברכה והבטחה
	הקב"ה מקבל עליו את החובות
	חס הקב"ה על כבוד הבריות
	'מודה במקצת' בחיים הרוחניים

מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני (רש"י, שמות כא,א)

בשבוע שעבר קראנו על מעמד הר-סיני, ובהמשך לזה באה השבוע פרשת משפטים. זו עוסקת במצוות שבין אדם לחברו ובדינים השונים הקשורים להתנהגות הראויה בין בני-האדם.

לכאורה, אלה כללי התנהגות מקובלים גם על-פי השכל האנושי. אולם התורה בוחרת להביאם דווקא בצמידות למעמד הר-סיני, ובתוספת ו' החיבור: "ואלה המשפטים".¹ על כך אומר רש"י, שהתורה מבקשת להדגיש בזה: "מה הראשונים מסיני - אף אלו מסיני". כלומר, אל לנו לחשוב שמצוות אלה צריך לקיים משום שהן הגיוניות ומתקבלות על הדעת, אלא אף אותן יש לקיים מצד ציווי הקב"ה - כצו אלוקי שניתן מסיני.

"אף אלו מסיני"

בעומק יותר יש לפרש את כוונת הדברים, שעצם העובדה שהמצוות הללו מתקבלות על דעתו של האדם ונראות הגיוניות - דבר זה עצמו נובע אף הוא מסיני - "אף אלו מסיני". אילו לא היה הקב"ה קובע כך, לא היה שכלו של האדם מצד-עצמו מגיע למסקנה שיש לקיים מצוות אלה.

אמנם אמרו חז"ל²: "אלמלא לא ניתנה תורה - היינו למדין צניעות מחתול וגזל מנמלה". אבל הכוונה בזה היא, שלאחר שהקב"ה נתן בלב האדם שיבין את הכרחיותן של המצוות הללו, יש בכוחו להגיע בעצמו למסקנות הנכונות. אילו לא היה הקב"ה קובע דברים אלו ומחדירם לשכלו של האדם - השכל מצד-עצמו לא היה מגיע לכך, וייתכן בהחלט שהיה מגיע למסקנה הפוכה.

שני סוגים במצוות

כלומר, מצוות ה' מתחלקות לשני סוגים כלליים: יש מצוות שמבטאות את העל-שכליות של מצוות ה', ולכן איננו יכולים להבינן בשכלנו; ויש מצוות שמבטאות את התלבשותו של רצון ה' בתוך גדרי השכל של האדם, עד שהאדם עצמו מבין בשכלו שכך צריך להתנהג. אבל זה עצמו נובע אף הוא מרצון ה'.

מכיוון שהתורה הוא ה'תכנית' שעל-פיה נברא העולם³, הרי כאשר קבע הקב"ה שחלק מהמצוות יהיו מובנות בשכל האדם, ממילא נקבע כך בטבע השכל האנושי, שהדעת תהיה נוטה להבין מצוות אלה.

גם באומות-העולם

לכן ההלכה היא, שגם אומות-העולם, שנדרשות לקיים את שבע מצוות בני-נח, צריכות לקיים מצוות אלה "מפני שציווה בהן הקב"ה בתורה" (כדברי הרמב"ם⁴), "אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת... אינו מחסידי אומות-העולם ולא מחכמיהם".⁵

זה יסוד בקיום כל המצוות, שהן מצוות ה', ושצריך לקיימן מפני שזה רצונו של הקב"ה. ההבדל בין המצוות הוא, שיש מצוות שצריך לקיימן רק מתוך תחושות התבטלות לרצונו העל-שכלי של הקב"ה, ויש מצוות שצריך לקיימן גם מתוך הכרה שכלית; שגם שכלו של האדם יכיר בצורך לקיים מצוות אלה. אולם עצם ההכרה הזאת בהכרחיותן של המצוות הללו - "אף אלו מסיני".

התמזגות מושלמת זו של חכמת ה' בתוך המציאות הגשמית תהיה בבוא הגאולה, אבל כבר עתה רואים את התחלתה, בכך שאומות-העולם, שהחליטו על-פי שכלן להפסיק את המלחמות ביניהן ולנצל את משאביהן לענייני שלום, קבעו על כותל הבניין המשותף שלהן (האו"ם) את הפסוק "וכתתו חרבותם לאתים"⁶ - פסוק שמדגיש כי הכוח לשלום ולהפסקת המלחמות נובע מפסוק בתורה, "מסיני".

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי ספר השיחות תשנ"ב כרך ב, עמ' 366)

----------

1) שמות כא,א.

2) עירובין ק, סוף עמוד ב.

3) בראשית רבה בתחילתו.

4) הלכות מלכים ריש פרק ט.

5) שם סוף פרק ח.

6) ישעיה ב,ד. מיכה ד,ג.