מאמרים נוספים בפרשה
	להאמין, להבין, ושוב להאמין
	כדי להיות מוסרי צריך להאמין
	לא לשבור, לקדש
	מי קבע שהשכל יבין
	היסוד האלוקי במצוות השכליות
	הגמול מתאים למציאות
	לא להיות עבדים
	דיני השור שבנפש האדם
	יהודי כשומר פיקדון ה'
	ארבעה שומרים בחיי הרוח
	גם ההווה תלוי בתורה
	הקב"ה מלווה ואנחנו מחזירים
	לתקן ולא לשבור
	לא לשבור את הגוף
	להתרחק מהתאכזרות עד הקצה האחרון
	ברכה והבטחה
	הקב"ה מקבל עליו את החובות
	חס הקב"ה על כבוד הבריות
	'מודה במקצת' בחיים הרוחניים

כי תקנה עבד עברי (שמות כא,ב)

בשבוע שעבר קראנו על מתן התורה לעם-ישראל, והשבוע, בפרשת משפטים, מתחילה התורה לפרט את המצוות שניתנו בסיני. הנושא הראשון שהתורה דנה בו הוא: "כי תקנה עבד עברי וגו'".¹ כאן מסדירה התורה את מעמדו של עבד עברי, שמכרוהו בית-דין בעוון גניבה, או מי שמכר את עצמו מחמת דוחקו.

הבחירה של התורה לפתוח את דיני התורה דווקא בסוגיית העבד, נראית תמוהה. בדור שיצא ממצרים לא היו בכלל עבדים עבריים. כל בני-ישראל התעשרו בצאתם ממצרים, מכלי הכסף והזהב ששאלו מהמצרים² ומביזת הים³, ולא היו בהם עניים שנאלצו להימכר מחמת דוחקם. וגם אם היו מי שעברו על "לא תחמוד" וגנבו, הרי יכלו ברוב עושרם לשלם תשלומי כפל וכו'⁴, ולא היה צורך שיימכרו לעבדים. למה אפוא לא פתחה התורה במצוות מעשיות יותר, כמו המצוות שבין אדם לחברו, דיני קרבנות, חגים וכדומה?

קשר ישיר

יש לומר, שדווקא סוגיית העבד העברי מבטאת יותר מכל מצווה אחרת את החידוש שנתחולל במעמד הר-סיני, ולכן בחרה התורה לפתוח דווקא בה את פירוט המצוות.

במצווה זו, שלא כבאחרות, אנו רואים קשר ישיר בין החטא לעונשו. כאשר עבד עברי אינו רוצה להשתחרר בתום שש שנות עבודתו, עונשו הוא: "ורצע אדוניו את אוזנו".⁵ מפרש רש"י: "אוזן זאת, ששמעה על הר סיני 'לא תגנוב', והלך וגנב - תירצע... אוזן ששמעה על הר סיני 'כי לי בני-ישראל עבדים', והלך וקנה אדון לעצמו - תירצע".

אוזן ששמעה

במצוות אחרות איננו רואים קשר ישיר בין המעשה לגמול שניתן בעבורו. כשהתורה מבטיחה על כיבוד הורים את השכר: "למען יאריכון ימיך" - איננו רואים קשר גלוי בין כיבוד הורים לאריכות ימים. גם בעונשי התורה, כמו מלקות או כרת, איננו מבחינים בזיקה ברורה בין החטא לעונש. לעומת זאת, בעבד העברי אנו רואים בבירור, כי העונש הוא תוצאה ישירה של עצם החטא.

בכך בא לידי ביטוי החידוש העיקרי שנעשה בעת מתן-התורה: הכוח להחדיר את הרוחניות אל תוך המציאות הגשמית. מעמד הר-סיני העניק ליהודי את היכולת לעשות חפץ גשמי לחפץ של קדושה, דבר המצביע על כוחה של המצווה להתמזג עם המציאות הגשמית עצמה.

כלומר, מעמד הר-סיני יצר חיבור בין המציאות הגשמית של העולם לבין התורה ומצוותיה, וממילא יש זיקה בין ענייני התורה לבין מציאות העולם. כשיהודי מתנהג על-פי התורה, בא הדבר לידי ביטוי גם בהיבטים הגשמיים של חייו, וכאשר חלילה הוא סר מדרך התורה, משתקף הדבר גם-כן במציאות הגשמית של העולם.

לשעבד את הגשמיות

היכן דבר זה נראה בגלוי ובבירור? - בעבד העברי, שבו אנו רואים בבירור כיצד הפגם הרוחני נעשה פגם גשמי גלוי לעיני-כול. אוזנו של העבד, ששמעה את דברי ה' "כי לי בני-ישראל עבדים", נרצעת. בכך מומחשת העובדה, שסטייה מדרך התורה, משתקפת מיד ברבדים הגשמיים של החיים.

עבד עברי מייצג בתורת החסידות⁶ את הצורך לשעבד את המאוויים הגשמיים לקב"ה. וגם זה מסביר למה התורה פותחת דווקא בנושא זה - תחילת עבודתו הרוחנית של יהודי, לאחר מתן התורה, היא לשעבד את הגשמיות אל הרוחניות ואל הקדושה, ולעשות ממציאות העולם 'דירה' לו יתברך.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך טז, עמ' 251)

----------

1) שמות כא,ב.

2) שם יב,לה-ו.

3) וכפירוש רש"י דיבור המתחיל "ויסע משה" (שם טו,כב) שגדולה הייתה ביזת הים מביזת מצרים.

4) שם כא,לז. כב,ג.

5) שם כא,ו.

6) תורת חיים שמות דיבור המתחיל "וכי ימכור" (עא,ב ואילך). דרך חיים שער התפילה פרק סו ואילך. דרך מצוותיך מצוות ייעוד או פדיון אמה עברייה - אור התורה משפטים עמוד א'קכז ואילך.