מאמרים נוספים בפרשה
	להרים את הראש
	מתוך השבירה צומחת העלייה
	שלמות של יהודי
	יהודי בלי הקב"ה הוא "מחצית"
	קבלת-עול מתוך התלהבות
	לא להיבהל מכפייה
	צדקה כמו אש
	המראות שנתקדשו
	לשמור על הפנים
	נשמה יתרה בשבת
	גם בשעת החטא נשאר היהודי נאמן לה'
	לא לחפש תחליפים
	גם שברי הלוחות הונחו בארון
	שישה מגורשים ואחד בורח
	הפתרון לשכחה – לזכור
	ארבעים יום בהר-סיני
	להחליט: לכאן או לכאן
	לשטוף את מה שנדבק
	להתרחק מאכזריות
	מה עושים כשהשכינה עוברת

וראית את אחורי ופני לא יראו (שמות לג,כג)

בפרשתנו מספרת התורה, כי משה רבנו ביקש מהקב"ה: "הראני-נא את כבודך"¹, והקב"ה השיבו: "לא תוכל לראות את פני... וראית את אחורי ופני לא ייראו".² מפרש רש"י³, שהקב"ה הראה למשה "קשר של תפילין".

מובן שאין לפרש דברים אלה במשמעותם הגשמית. 'פניי' ו'אחוריי' משמשים כאן במשמעות סמלית: 'פניי' - זוהי התגלות ברורה, כשם שפני האדם מגלים את דמותו ומהותו; 'אחוריי' - זוהי התגלות מצומצמת ומוסתרת יותר, כשם שעל-ידי ראיית גבו של אדם יכולים לדעת רק את ממדי גופו ולא יותר מכך. אך מהו עניינו של "קשר של תפילין"?

באיזו זכות

דבר זה יובן מן ההקשר הכללי שבו באה בקשתו של משה רבנו. זה היה לאחר שהקב"ה אמר לו⁴: "אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ה' לפניך". על כך מפרש רש"י, שהקב"ה אמר: "ארשה אותך לראות, לפי שאני רוצה וצריך ללמדך סדר תפילה". כלומר, כל העניין בא במסגרת לימוד שלימד הקב"ה את משה "סדר בקשת רחמים", וכאן מקומו של "קשר של תפילין".

בקשת הרחמים כאן באה לאחר חטא העגל. לכאורה, על סמך מה אפשר לבקש רחמים בשעה שהעם חטא חטא כה כבד? ובכלל, באיזו זכות מבקש אדם רחמים לאחר שהוא חוטא?

חטא ושכחה

אלא שלאמיתו של דבר, כל עניין החטא אינו דבר מובן. הרי יהודים הם "מאמינים בני מאמינים".⁵ כל יהודי מאמין בליבו פנימה, שהקב"ה ברא את העולם, ושבכל רגע ורגע הוא בוראו מחדש ומחיה את כל אשר בו. איך ייתכן אפוא שהאדם יחטא לה', הממלא את כל המציאות? איך ייתכן, שאדם ישתמש בחיות שהקב"ה מחייהו, כדי לעבור על רצונו?

אלא שכל עניין החטא נובע משכחה. האדם פשוט שוכח את הדברים הללו, שוכח שהקב"ה הוא האמת האחת והיחידה של כל המציאות, ואז הוא יכול לבוא לידי חטא. אבל ברגע שהוא נזכר בכך, ומרגיש מחדש שהאמת האלוקית חובקת את כל המציאות - אין עוד שום ממשות לחטא.

קשר כסימן

מכאן, שבקשת הרחמים קשורה בהעלאת הזיכרון. כשיהודי נזכר באמת האלוקית, אז מתגלה שכל החטא נבע מטעות, משכחה. וזהו עניינן של הטלית והתפילין, שהרי על הציצית נאמר: "וראיתם אותו וזכרתם"⁶, ועל התפילין נאמר: "לזיכרון בין עיניך".~7

לכן אומרים חז"ל, שהקב"ה נתגלה למשה כשהוא מעוטף טלית ועטור תפילין, שכן שתי אלה קשורות בהעלאת הזיכרון.

אך במיוחד יש כאן הדגשה על "קשר של תפילין"⁸, שכן 'קשר' מבטא חיזוק מיוחד של זיכרון (כידוע, נוהגים לקשור קשר, כדי לזכור דברים⁹). כך הראה הקב"ה למשה כיצד ניתן לכפר על חטא ועוון - כאשר מחזקים את הזיכרון על הקב"ה ועל העובדה שהוא בורא ומחיה את כל המציאות בכל רגע ורגע.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כא, עמ' 232)

----------

1) לג,יח.

2) שם, כ-כג.

3) על-פי ברכות ז, סוף עמוד א. מנחות לה,ב.

4) לג,יט.

5) שבת צז,א.

6) שלח טו,לט.

7) בוא יג,ט.

8) שעל-ידי תפילין "תהיה תורת ה' בפיך" (שמות יג,ט), והוקשה כל התורה כולה לתפילין (קידושין לה,א).

9) מובא באחרונים שזה מיוסד על זוהר חלק א קצ,א. וראה גם-כן בראשית רבה סוף פרשה וישב (וביפה-תואר ועוד שם). וראה גם טור אורח-חיים ריש סימן כד (ושולחן-ערוך אדמו"ר הזקן שם).