מאמרים נוספים בפרשה
	יסוד הכול - קבלת-עול
	למעלה מהבריאה – ובתוך הבריאה
	אפשר להגיע אל העל-טבעי
	מתחילים בכפייה ומגיעים להכרה
	הברכה המיוחדת
	לשמור על המקדש
	ללמוד ולהבין מתוך התבטלות
	ליצור חיבור בין הבורא לבריאה
	"סימני כשרות" בעבודת-ה'
	יהודי מקדש את העולם
	דג שמלמד את עקרונות ההשגחה
	בלי ישות עצמית
	עבודת-ה' לשמה
	כוחו של ציבור
	לא קל להבחין ברע
	לפזז ולכרכר לפני ה'
	לא להחמיץ את השעה
	להחדיר את השמיני בתוך השבע
	כשהחסד והאמת נפגשים

והתקדשתם והייתם קדשים כי קדוש אני (ויקרא יא,מד)

פרשתנו¹ דנה בין השאר בהלכות טומאה וטהרה. בעניינים אלה יש חשיבות רבה למידת נאמנותו של אדם, המצהיר כי מזון או משקה כלשהו טהור.

ההלכה² קובעת, שעם-הארץ נאמן על טומאות חמורות אך לא על טומאות קלות. עם-הארץ המצהיר כי הוא טהור מטומאת מת - מאמינים לו, שכן טומאה זו חמורה ביותר, ומן הסתם נזהר בה ולמד את דיניה, ואם נטמא - ודאי הקפיד להיטהר כהלכה. אולם בטומאות קלות יותר אין סומכים על עמי-הארץ, מכיוון שאינם בקיאים בדינים אלה. וכך פוסק הרמב"ם³, שעמי-הארץ "אינן נאמנין על הטהרות, לפי שאינן בקיאין בדקדוקי טהרות וטומאות".

טהורים ברגל

הלכה זו היא בתוקפה כל ימות השנה, אבל בימי העלייה לרגל יש להתייחס אל כל יהודי, גם אל עם-הארץ, כאל טהור לחלוטין, גם מהטומאות הקלות; הוא, כליו ומזונו. וכך פוסק הרמב"ם: "טומאת עם-הארץ ברגל - כטהרה היא חשובה, שכל ישראל חברים הם ברגלים... מפני שהכול מטהרין עצמן ועולים לרגל".

ומה לאחר הרגל? כותב הרמב"ם: "משעבר הרגל - חוזרין לטומאתן". לאחר העלייה לרגל חוזרים עמי-הארץ לחזקתם, שאינם יודעים להיזהר בדיני הטומאות הקלות.

נשאלת השאלה: ממה-נפשך, אם הם טמאים - נשארת בהם טומאתם גם ברגל, ואם הופקעה מהם הטומאה, כיצד היא חוזרת לאחר הרגל?

ההתקבצות מטהרת

בתלמוד הירושלמי⁴ והבבלי⁵ ניתנו טעמים שונים להלכה זו. על-פי התלמוד הירושלמי, הסיבה לטהרה ברגל היא בעלייה לירושלים. זו "עיר שחוברה לה יחדיו"⁶, והיא עושה את כל ישראל ל'חברים' (תלמידי-חכמים). ובפשטות, כשיהודי עולה לרגל לירושלים, הוא נזהר ביותר מכל טומאה, אפילו אם כל השנה אינו נזהר בה.

לפי התלמוד הבבלי, סיבת הטהרה של עמי-הארץ ברגל נובעת מעצם ההתאספות של כל ישראל יחדיו. מובא על כך הפסוק⁷: "ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים", ודרשו חז"ל, שכאשר ישראל מתאספים יחדיו, נעשים כולם 'חברים' (תלמידי-חכמים).

כוח האחדות

הסבר הדבר: כאשר בני-ישראל נאספים למקום אחד, מתבטלת מציאות היחיד ויש כאן רק מציאות של ציבור. לכן אין דנים כל יחיד לעצמו, אלא דנים את הציבור, והיחיד נגרר אחר הציבור. לכן גם עמי-הארץ נגררים אחר כל הציבור והם בחזקת טהורים.

מכאן אפשר ללמוד את כוחה הגדול של האחדות: כאשר בני-ישראל נאספים יחדיו, הם מתאחדים ונעשים מציאות אחת של ציבור, ואז הקב"ה "שוכן איתם בתוך טומאתם".⁸ אף-על-פי שהם טמאים - שכינה ביניהם.

כשכל ישראל מתאחדים, מתגלה מהותו האמיתית של יהודי - שבפנימיותו הוא נשאר לעולם טהור ודבק בקב"ה - "כל ישראל חברים".

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לז, עמ' 20)

----------

1) ויקרא פרק יא.

2) רמב"ם הלכות מטמאי משכב ומושב פרק יא הלכה ט (ממשנה וגמרא חגיגה כו,א).

3) רמב"ם שם פרק י הלכה א.

4) חגיגה פרק ג הלכה ו.

5) חגיגה כו,א.

6) תהילים קכב,ג.

7) שופטים כ,יא.

8) ויקרא טז,טז. וברש"י שם.