מאמרים נוספים בפרשה
	התנשאות אמיתית
	להפוך מדבר למקום יישוב
	אי השבח - הוא השבח
	למה התשובה אינה במניין המצוות
	הצדקה - של הקב"ה
	מי יכול להסתתר מהקב"ה?
	זו רק רוח-שטות
	מעשה אחד, כוונות שונות
	שכרה של שמירת שבת
	אחדות בתוך הייחודיות
	לשמוע את הקול
	לגרש את הרע ולאסוף טוב

איש איש כי תשטה אשתו (במדבר ה,יב)

על הפסוק: "איש איש כי תשטה אשתו"¹, הפותח בפרשתנו את דיני האישה שסטתה מדרכי הצניעות, דורשים חז"ל²: "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח-שטות" (הביטוי "תשטה" כולל גם משמעות של 'סטייה' מדרך הישר וגם משמעות של 'שטות', ויש קשר³ בין השתיים).

מאמר חז"ל זה מעניק הסבר לתופעה שלכאורה היא תמוהה: כל יהודי, יהיה מי שיהיה, חש בתוך נפשו קשר עמוק של אהבה להקב"ה. הוא יבחר ללא היסוס למסור את נפשו על קידוש-השם ולא לעבוד עבודה-זרה. כיצד ייתכן אפוא שיהודי עובור עבירה, המפרידה ומרחיקה אותו מהקב"ה? איך קורה שהוא מתיר לעצמו לעשות מעשה העומד בסתירה לאמונתו הפנימית?

רוח זרה

התשובה היא, ש"נכנס בו רוח-שטות". השתלטה עליו רוח זרה, רוח של שטות, שכיסתה על האמונה שבליבו. היא גרמה לו שלא לחוש את החומרה שבמעשהו, את הפירוד מהקב"ה שנגרם על-ידי החטא. אילו אכן היה מרגיש את משמעותו האמיתית של חטא ועוון ואת העובדה שהחטא מרחיקו ממקור הקדושה - לא היה חוטא בשום אופן.

מהי אותה 'רוח-שטות'? - זו התאווה. המשיכה של הגשמיות והחומריות, גורמת לאדם לאבד את התחושה הרוחנית ואת הרגישות לדבקותו בקב"ה. הוא משלה את עצמו שלא קרה דבר ושעל אף החטא הוא נשאר קרוב אל ה'. התאווה מסתירה ממנו את האמת, שכל חטא, אפילו חטא קטן, פוגם בקשר שלו אל הקב"ה.

טוב בפנימיותו

מצד שני, מאחר שעיקרו של החטא הוא אותה 'רוח-שטות' שמכסה על האמת, הרי שגם אם האדם חוטא, אין פירוש הדבר שהוא עצמו רע. להפך, בתוך-תוכו הוא טוב, דבק בקב"ה ואינו רוצה לחטוא, אלא שהשתלטה עליו 'רוח-שטות' והיא שגרמה לו לעבור עבירה. החטא הוא דבר זר לו ואינו חלק ממנו.

היבט זה על עניין החטא אנו לומדים מהפסוק "כי תשטה אשתו", ואין זה מקרי. יש קשר מהותי בין הנושא הכללי של חטא ועוון לבין חטאה של אישה שסטתה תחת בעלה.

עם-ישראל כאישה

הקשר בין הקב"ה לעם-ישראל נמשל לא-אחת לקשר שבין איש לאשתו - הקב"ה הוא ה'איש' וכנסת-ישראל היא ה'אישה'. כשיהודי חוטא אפוא לקב"ה, הרי הוא כמו אישה שפונה עורף לבעלה; כמו אותה אישה שסטתה. ועל-כן דווקא המקרה של אישה שסטתה הוא המקום שבו התורה רואה לנכון ללמדנו את מהותו של החטא.

הקשר עם האישה שסטתה מלמד אותנו גם צד חיובי. סוטה אינה אישה שחטאה בוודאות, אלא רק הביאה את עצמה לידי חשד, והתורה מבטיחה, שאם תימצא טהורה - "וניקתה ונזרעה זרע".⁴ כך גם יהודי - אף-על-פי שחטא, הרי בפנימיות לבבו נשאר דבוק בקב"ה, וסוף-כל-סוף יעשה תשובה, כי לא יידח ממנו נידח.⁵

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ב, עמ' 311)

----------

1) במדבר ה,יב.

2) סוטה ג,א.

3) ראה ספר המאמרים ה'תש"י עמ' 114 ואילך.

4) במדבר ה,כח.

5) שמואל-ב יד,יב (בשינוי לשון קצת).