מאמרים נוספים בפרשה
	אפשר לנצח בלי מלחמה
	מלחמות חובה ורשות
	שני אויבים, מקור אחד
	כוחה של "מצווה קלה"
	שכר המצוות - עכשיו או לעתיד?
	כשיוצאים לדרך צריכים "מעקה"
	צריך מעקה בחיים
	לקרב בלי להתנשא
	אחדות והפרדה
	עבודה בלי טרדות
	איך יכול הקב"ה "לגרש"?
	הקב"ה אינו נפרד מישראל
	לא למהר "להתגרש"
	דבקות באלוקות ופרישות מתאוות העולם
	יהודים כפועלי ה'
	משפט צדק - חד משמעי
	בלי כוונה
	לזכור כדי להשכיח
	לא לערבב כוחות נפשיים
	מלחמה לשם זיכוך

כי יפל הנפל ממנו (דברים כב,ח)

בפרשתנו מופיעה המצווה לעשות מעקה לגג הבית: "כי תבנה בית חדש, ועשית מעקה לגגך... כי ייפול הנופל ממנו".¹ על כפילות הלשון - "ייפול הנופל" - דרשו חז"ל²: "ראוי זה ליפול, ואף-על-פי-כן לא תתגלגל מיתתו על-ידך, שמגלגלין זכות על-ידי זכאי וחובה על-ידי חייב".

נוסף על המשמעות הפשוטה של הדברים, יש במצווה זו גם הוראה רוחנית בעבודת ה'. 'גג', מקום גבוה, מסמל גאווה והתנשאות.³ על כך מצווה התורה: "ועשית מעקה לגגך" - יש להגביל ולהכרית את הגאווה⁴, שכן היא הגורמת לכל המידות הרעות ולכל הנפילות הרוחניות⁵: "ייפול הנופל ממנו".

למנוע נפילה

יכול אדם לחשוב, שהדברים אמורים רק בגאווה אנושית רגילה; אך כאשר הגאווה באה מחמת התורה והמצוות - גאווה זו מותרת. זו אינה גאווה אישית, אומר האדם בליבו, אלא הכרה בערכה של התורה שבקרבו. הרי במפורש נאמר⁶: "ויגבה ליבו בדרכי ה'", ועל תלמיד-חכם אמרו⁷: "צריך שיהא בו אחד משמונה שבשמינית" (גאווה).

באה מצוות מעקה ואומרת: לא ולא. אף הגאווה שבאה מן הקדושה דורשת לעשות לה 'מעקה'. מה לנו קדוש יותר מבית-המקדש, וההלכה היא⁸, שגם גגו של היכל המקדש חייב במעקה. למדנו מכאן, שגם כאשר עומדים בשיא הקדושה, יש להיזהר מפני הגאווה וההתנשאות, וחובה להעמיד סייג בפניה, כדי למנוע נפילה רוחנית.

סכנה לזולת

אך זהו רק היבט אחד של מצוות מעקה. ישנו היבט שני - מניעת פגיעה בזולת. בפשטות, נועד המעקה למנוע את הזולת מליפול - "כי ייפול הנופל ממנו", וזו מטרתו העיקרית. כך גם במשמעות הרוחנית של הדברים, צריך לעשות 'מעקה' כדי שלא תיגרם נפילה ליהודי שני.

כשיהודי מנסה לקרב את הזולת לאבינו שבשמים, נחשב הדבר כאילו הוא בונה "בית חדש", עוד בית לקב"ה. וכאן נחוץ ביותר הצורך ב'מעקה', כדי שהפעולה אכן תצליח ולא תגרום תגובה הפוכה.

כשפונים אל הזולת בדברים היוצאים מן הלב, ללא פניות אישיות, ודאי ייכנסו לליבו ויפעלו את פעולתם. אך אם בדברי המקרב מתערבות נימות של ישות עצמית וגאווה - לא זו בלבד שהדבר מהווה הפרעה לקליטת הדברים, אלא הזולת אף עלול ליפול ולהתרחק.

בלי תירוצים

יבוא מישהו ויטען: "ראוי זה ליפול" - לו היה אותו יהודי ראוי לתורה ולמצוות, היה יודע להבחין בין דברים אמיתיים כשהם לעצמם, לבין הגאווה שהשתרבבה לדברי האיש שאומרם. אומרת התורה: "אף-על-פי-כן לא תתגלגל מיתתו על-ידך" - אתה צריך להשתדל שנפילתו לא תהיה על-ידך.

צריך בהחלט לבנות "בית חדש", לקרב יהודי שני לתורה ולמצוות, אך להקפיד לעשות "מעקה לגגך" - להכרית את הגאווה האישית. זו הדרך להצלחה אמיתית ולקירובם של יהודים נוספים לאביהם שבשמים.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כד, עמ' 137)

----------

1) דברים כב,ח.

2) שבת לד,א. פירוש רש"י על הפסוק.

3) להעיר ממאמר חז"ל בעניין גג בית-הכנסת ובתי העיר (שבת יא, ריש עמוד א).

4) של"ה חלק תורה שבכתב סוף פרשתנו. וראה אור-תורה להרב המגיד פרשתנו על הפסוק. ועוד.

5) ראה מאמרי חסידות על הפסוק "ראשית גוים עמלק".

6) דברי-הימים-ב יז,ו.

7) סוטה ה,א.

8) מידות פרק ד משנה ו. רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ד הלכה ג.