עד אשר אבוא אל אדוני שעירה (בראשית לג,יד)
לאחר פגישתם של יעקב ועשיו, הציע עשיו לאחיו להתלוות עמו לביתו, לשעיר. יעקב התנצל ש"הילדים רכים והצאן והבקר עלות עליי", וביקש מאחיו לצאת לדרך ולא להמתין לו, "ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים, עד אשר אבוא אל אדוני שעירה".
בפועל לא הלך יעקב לכיוון שעיר. בהמשך הפסוקים נאמר ש"יעקב נסע סוכותה", ומשם נסע לשכם ונטה בה את אוהלו. נמצא אפוא, שלא עמד בדיבורו לעשיו. לומדים מזה חז"ל, שכאשר יהודי הולך בדרך ומצטרף אליו גוי (החשוד על שפיכות-דמים) ושואלו לאן מועדות פניו, "ירחיב לו הדרך, כדרך שעשה יעקב אבינו לעשיו הרשע". כלומר, היהודי צריך לומר לגוי שפניו ליעד רחוק יותר, כדי שלא יזדרז להכותו, וכך יוכל לחמוק מפניו.
הבטיח ויקיים
מכאן נראה שיעקב שינה מהאמת, אלא שהדבר מותר מפני חשש סכנה. עם זאת, המדרש מפרש שיעקב לא שיקר לעשיו: "אפשר יעקב אמיתי היה ומרמה בו? אלא אימתי הוא בא אצלו - לעתיד לבוא". כלומר, יעקב הבטיח לעשיו שהוא יבוא לשעיר, והדבר אכן יקרה בימות המשיח, שאז יתקיים הפסוק "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו".
רש"י מחבר יחדיו את שני הפירושים, וכך הוא מפרש: "הרחיב לו הדרך, שלא היה דעתו ללכת אלא עד סוכות... אמר, אם דעתו לעשות לי רעה, ימתין עד בואי אצלו, והוא לא הלך. ואימתי ילך? בימי המשיח".
אין שליטה
מכיוון שבתורה כל דבר מדוייק בתכלית, הרי גם כשלומדים עניין אחד מעניין שני, חייב להימצא קשר פנימי ביניהם. אם תשובתו של יעקב אבינו לעשיו היא הנותנת לכל יהודי, במשך כל הדורות, את דרך ההצלה מפני רשעותם של הגויים, הדבר נובע מכך שתשובה זו מבטאת את כוחו האמיתי של יהודי לעומת אומות-העולם.
כאשר גוי זומם מזימות רשע ושואל יהודי "לאן אתה הולך", הוא סבור שמקומו של היהודי בגלות וממילא הוא נתון לשליטתו של הגוי. היהודי צריך "להרחיב לו הדרך" ולהבהיר לגוי, שגם כשיהודי חי בגלות, הוא נמצא בדרך לעבר הגאולה, שאז לא זו בלבד שלאומות-העולם לא תהיה שליטה על היהודים, אלא להפך, "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו".
מנוחה ושלווה
כוחו האמיתי של יהודי נובע מכך, שגם בהיותו בגלות אין זו אלא הכנה ונתיב אל הגאולה. אין הוא נתון באמת לשליטתה של הגלות ולשליטת הגויים. גם בזמן הגלות הוא עוסק בבירור העולם ובהכנתו לקראת הגאולה, שבה "והלכו גויים לאורך".
כשאמת זו מאירה אצל היהודי, מתבטל ממילא כוחם של הגויים, והיהודי זוכה למנוחה ולשלווה עוד בזמן הגלות, והוא מגיע אל הגאולה "שלם בגופו, בממונו ובתורתו".
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כ, עמ' 154)
|
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
