השאלה מדוע מקפידים לומר את "שלוש-עשרה מידות הרחמים" בציבור דווקא?
תשובת הרב
על הפסוק "ויעבור ה' על פניו ויקרא" אמרו חז"ל: "אלמלא מקרא כתוב, אי-אפשר לאומרו. מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור והראה לו למשה סדר תפילה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין, יעשו לפניי כסדר הזה ואני מוחל להם".
לעניין סדר האמירה, הרא"ש והאבודרהם כתבו: "וכן נהוג לאומרן בכל גלות ישראל, שהחזן אומר 'ויעבור ה' על פניו ויקרא', והקהל מתחיל: ה', ה' א-ל רחום וחנון...". אבל המנהג בקהילות ספרד בדורותינו הוא שכל הציבור אומר בלחש עם שליח הציבור: "ויעבור...", ומתחילים בקול רם: "ה', ה'...".
הגאון רבי יוסף חיים מבבל כתב שטעם המנהג הוא, שהן על-פי הסוד הן על-פי הפשט אין למנוע את הציבור מאמירת "ויעבור...", אלא שבזמן הרא"ש הסתפקו בשמיעתו מפי הש"ץ, ואילו בדורות האחרונים נהג גם הציבור לאומרו. והרי זה דומה לקטע "נקדישך...", שהדין המקורי הוא שהציבור שותק ומכוון לאמירתו על-ידי הש"ץ, אך למעשה על-פי האר"י ז"ל נהוג שכל הציבור אומר את כל הסדר.
בקהילות אשכנזיות רבות נהוג שאחרי ששליח הציבור אומר בקול "ושם נאמר", הוא אומר והציבור עמו, בהמשך אחד: "ויעבור... ה', ה'..." עד סיום י"ג המידות. וכן נהוג בחסידות חב"ד.
מקורות:ר"ה יז,ב. רא"ש ר"ה פ"א ס"ה. אבודרהם, סדר תפלת התעניות(ירושלים תשכ"ג עמ' רנב). שו"ת רב פעלים ח"ג סי' ג. ילקוט יוסף (תשס"ד) סי' קלא הערה י, וש"נ. לקט הקמח החדש, שם ס"ק ה. (1494)
עניית 'אמן'
תפילה, תפילין ובית כנסת
י"ט באייר התשע"ה 05/08/15
הרב יוסף ש. גינזבורג
השאלה מה חשיבותה של עניית 'אמן'?
תשובת הרב
למילה 'אמן' שתי משמעויות: כשהיא באה אחרי דברי שבח, משמעותה היא 'אמת', כלומר, אמת היא הברכה שבירך המברך ואני מאמין בה. 'אמן' שאחרי בקשות, כגון קדיש, היא במשמעות של תפילה עתידית, שייאמנו בקשותיו של זה ויתקיימו במהרה. אם יש בברכה מזה וגם מזה, כגון בברכות 'רצה' ו'שים שלום', יש לכוון לשתי המשמעויות.
אין לענות 'אמן' קצרה, אלא ארוכה קצת, כדי משך זמן אמירת "א-ל מלך נאמן" (ראשי התיבות של 'אמן').
אמרו חז"ל: "גדול העונה אמן יותר מן המברך". כל 'אמן' מחזקת את הברכה, ממהרת את קיום הבקשות, מוסיפה זכויות רבות, ומבטלת גזֵרות קשות מעל עם ישראל.
כדאי לשים לב שלא להשמיט את ה'אמן' בברכות שאחריהן הציבור אומר משהו נוסף. למשל, 'אמן' של ברכת 'הגומל', שאחריה אומרים: "מי שגמלך..."; 'אמן' של 'מחיה המתים', שאחריה אומרים קדושה; ו'אמן' שאחרי 'השכיבנו' בלילות שבת וחג, בקהילות שבהן אומרים אחריה 'ושמרו'; ועוד.
יש בתי כנסת שבהם מרכזים את הילדים הקטנים יחד ועונים איתם 'אמן', 'יהא שמיה רבא' וכו' במקהלה ובקול רם, ואחרי סיום התפילה מכבדים אותם בממתקים. כך מרגיש כל ילד שיש לו תפקיד בתפילה, ומתאמץ שלא להפסיד 'אמן' כלשהי, ולענות אותה בקול ובשמחה; וגם המבוגרים אינם מפסידים שום עניית 'אמן'.
השאלה כמה אנשים צריכים להתפלל יחד כדי שיהיה אפשר להתפלל 'חזרת הש"ץ'?
תשובת הרב
לאחר שסיים הציבור את תפילת שמונה-עשרה, תיקנו חז"ל לחזור את התפילה בקול רם, שאם יש מי שאינו יודע להתפלל, ישמע את כל התפילה מהש"ץ ויֵצא ידי חובתו. כמו-כן כתבו, שמצוי שאין מכוונים בתפילה, ובפרט בברכת 'אבות', וההאזנה בכוונה לש"ץ מתקנת זאת. על-פי הקבלה גדולה מעלת חזרת הש"ץ מתפילת לחש, ומגיעה למקום עליון שאין בו אחיזה ל'קליפות'. נוסף על כך מקיימים בה גם עניית 'קדושה' ו'מודים' וכן ברכת כוהנים.
כדי לקיים 'חזרת הש''ץ' צריך שקודם לכן תתקיים תפילה בציבור. הכוונה לתפילת לחש, שמתפללים אותה לפחות שישה אנשים, בנוכחות ארבעה נוספים לפחות (גם אם הארבעה התחלפו אחר-כך).
לכתחילה צריכים כל השישה להתחיל להתפלל יחד, ובדיעבד מצטרף כל מי שהתחיל להתפלל בעוד האחרים עדיין עומדים בתפילת שמונה-עשרה.
אם לא התקיימה 'תפילה בציבור', כגון שרק חמישה אנשים התפללו יחד, אפשר לבקש ממתפלל שבהגיעו לשמונה-עשרה יתפלל בקול את תפילתו הפרטית עד אחרי 'הא-ל הקדוש' ('קדושה קצרה'), כדי שיענו כולם 'קדושה', ומשם ואילך ימשיך את תפילתו בלחש.
מקורות:שו"ע אדמו"ר הזקן סי' סט ס"ה. שלחן מנחם או"ח ח"א סי' עד. שו"ת: יביע אומר ח"ב חאו"ח סי' ז ס"ו. אגרות משה או"ח ח"ג סי' ד. וראה פסקי תשובות סי' סט ס"ק א וסי' קכד ס"ק א, אשי ישראל פי"ב ס"ז-ח, וש"נ. דרכי חיים ושלום סו"ס קכא. (1491)
מי ששכח ברכות השחר
תפילה, תפילין ובית כנסת
כ"ב באב התשע"ה 08/07/15
הרב יוסף ש. גינזבורג
השאלה מי ששכח לומר ברכות השחר, ונזכר באמצע תפילת שחרית או אחריה – האם יברכן אז?
תשובת הרב
על-פי אדמו"ר הזקן אפשר לומר את הברכות עד השינה בערב, חוץ מברכות התורה, שאין לאומרן אחרי תפילת שחרית (ויש ללמוד מעט אחרי שמונה-עשרה). לפי הרבי מליובאוויטש אין לברך 'על נטילת ידיים' אחרי תפילת מנחה, מכיוון שהיא קשורה להכנה לתפילה.
לדעת ה'משנה ברורה' מברכים 'על נטילת ידיים' – רק לפני תפילת שחרית. 'אלוקיי נשמה' – אם נזכר לפני שמונה-עשרה יכוון שלא לפוטרה ב'מחיה המתים', וגם אם לא כיוון – יברכנה אחר התפילה. ברכת התורה- יכוון לפוטרה ב'אהבת עולם', וישתדל ללמוד מעט תורה מיד אחרי סיום שמונה-עשרה. את שאר הברכות אפשר לומר (לכתחילה עד שליש היום, ולפחות עד חצות היום, ובדיעבד) עד שעת השינה בלילה, ואם חוטפתו שינה – לא יברך 'המעביר שינה'.
לפי ה'ילקוט יוסף': 'אלוקיי נשמה' –אם נזכר, יברכנה בין 'ישתבח' ל'יוצר'. שכח, יברך בין הפרקים של קריאת שמע וברכותיה. אבל אחרי תפילת העמידה אין לאומרה, כי יצא ב'מחיה המתים'. ברכת התורה – אם נזכר, יברך 'אשר בחר בנו' בתוך פסוקי דזמרה, ושאר ברכות התורה בין 'ישתבח' ל'יוצר'. שכח – יברך את כל הברכות הללו בין הפרקים שבין 'יוצר' ל'אהבת עולם'. אם לא – יצא ידי חובתן ב'אהבת עולם', וילמד מעט מיד אחרי חזרת הש"ץ.
הכוהנים מברכים כשפניהם מול פני העם, וחשוב שפני הציבור יהיו מול פני הכוהנים (וגם לא יביטו הציבור או הכוהנים אנה ואנה), שנאמר (במדבר ו,כג): "אמור להם" – כאדם האומר לחברו, שמדבר עמו פנים אל פנים.
גם העומדים בצידי הכוהנים נכללים בברכה, שכן "אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים", רק שיַפנו את פניהם כלפי הכוהנים.
אם אין מקום בתוך בית הכנסת ואנשים עומדים בחוץ, לא יעמדו מאחורי כותל המזרח, שאז אינם בכלל הברכה, אלא יעמדו בצד מערב, שהוא מול הכוהנים, או בצידי בית הכנסת ויַפנו את פניהם כלפי הכוהנים.
העם שבשדות, הטרודים במלאכתם ואינם יכולים לבוא לבית הכנסת, נכללים בברכה, אפילו אם מקומם מאחורי הכוהנים. אבל כל מי שנמצא בעיר ויכול להגיע לבית הכנסת ואינו בא, מראה בעצמו שאין הברכה חשובה בעיניו.
מי שמקומו ב'מזרח' בית הכנסת,מאחורי הכוהנים, עליו ללכת לאחור, כדי שיהיה מול הכוהנים (ויש שלימדו זכות, שהואיל וארון הקודש מחובר לכותל, נחשב כאילו הכוהנים עומדים סמוך לכותל וכאילו אותם אנשים עומדים בצידי הכוהנים ממש, ורק יַפנו את פניהם כלפי הכוהנים. אבל אנשי מעשה מתרחקים מהכותל ועומדים מול הכוהנים ממש).
השאלה כשמוציאים שניים או שלושה ספרי תורה לצורך הקריאה, האם מגביהים כל אחד מהם?
תשובת הרב
הגבהת ספר התורה נתקנה לכבוד ספר התורה. לכן, מגביהים כל ספר תורה שמוציאים.
מקורות: פסקי תשובות סי' קלד ס"ק ד.
סוף זמן קידוש לבנה
תפילה, תפילין ובית כנסת
ז' באייר התשע"ה 26/04/15
הרב יוסף ש. גינזבורג
השאלה מתי סוף זמן קידוש לבנה?
תשובת הרב
לכתחילה סוף הזמן הוא כדעת הרמ"א, עד חצי חודש הלבנה, דהיינו עד סוף 14 יממות, 18 שעות ו-369 חלקים, מזמן המולד. בדיעבד סוף הזמן הוא כדעת החת"ם סופר, עד סוף 18 שעות לאחר הזמן הנ"ל.
מקורות: שו"ע ורמ"א ונו"כ או"ח סי' תכו ס"ג. שו"ת חתם סופר או"ח סי' קב. אנציקלופדיה תלמודית, ערך 'ברכת הלבנה' (כרך ד טור תסז). ספר 'קידוש לבנה - אוצר הלכות ומנהגים' (לר' יעקב טננבוים, ירושלים תשנ"ה) פ"ד, ובפרט הע' י', וש"נ. 'כפר חב''ד' גיליון 986 עמ' 35. התקשרות' גיליון תשל"ה ועוד.
עליית ילד לפרשת פרה
תפילה, תפילין ובית כנסת
כ"א בחשון התשע"ו 11/03/15
הרב יוסף ש. גינזבורג
השאלה האם ניתן להעלות ילד למפטיר של פרשת פרה?
תשובת הרב
הפוסקים נחלקו בזה. הדעות העיקריות:
א) יש הסבורים שקטן עולה לתורה בכל 'ארבע הפרשיות', ובכלל זה פרשיות 'זכור' ו'פרה' (שיש דעות שחובתן מן התורה), וכל-שכן במפטיר של כל השנה. אף יש הסבורים שהקטן יכול להיות 'בעל קורא' בכולן.
ב) יש הסוברים שלא יעלה בפרשיות 'זכור' ו'פרה' (בלבד).
ג) ויש המחמירים שלא יעלה בכל 'ארבע הפרשיות'.
בשולחן ערוך בעל התניא מתיר להעלות קטן אפילו לפרשיות 'זכור' ו'פרה', מכיוון שה'בעל קורא' הוא גדול ומוציא את הציבור ידי חובה. ה'משנה ברורה' סבור שבפרשיות המוספין (בחגים וראש חודש) ובכל ארבע הפרשיות אין להקל להעלות קטן למפטיר, אלא אם כן הוא יודע לקרוא אחרי ה'בעל קורא' מילה במילה מתוך הכתב, ובפרשיות 'זכור' ו'פרה' עדיף שלא להעלותו כלל. ב'ילקוט יוסף' כתב שאין להעלותו בפרשיות אלה לכתחילה, אבל אם עלה, לא יֵרד. ויש מתירים אפילו כשרק 'קנו' בעבורו את המפטיר. ובמקום שיש צורך בדבר מפני דרכי שלום וכיוצא בזה, קוראים לכתחילה את הקטן לפרשיות 'שקלים' ו'החודש'.
ויש נוהגים שלא להעלות קטן למפטיר גם בהפטרות מכובדות: בשביעי של פסח (בשירת הים), בחג השבועות (במעשה מרכבה) ובשבת שובה.
חסידי חב"ד לא נהגו לתת מפטיר לקטן אלא במקרים יוצאים מן הכלל.
מקורות:רמ"א סי' רפב ס"ד, שו"ע אדה"ז שם סט"ז. משנ"ב וביה"ל שם. הלכות והליכות בר מצוה פ"ו ס"י, וש"נ. ילקוט יוסף, מועדים (ה) עמ' רסא, וש"נ. שלחן מנחם ח"ב עמ' צה. (1471)
'ברכו' בסיום התפילה
תפילה, תפילין ובית כנסת
כ' בתשרי התשע"ו 10/03/15
הרב יוסף ש. גינזבורג
השאלה אני מתפלל בבית כנסת חב"ד, אך אינני מתפלל בנוסח חב"ד וברצוני לומר בסוף תפילת שחרית 'ברכו'. האם למנהג חב"ד מקפידים שלא לומר 'ברכו' בסיום התפילה?
תשובת הרב
חז"ל תיקנו חובה לציבור, שיאמר הש"ץ 'ברכו' לפני ברכות ק"ש שחרית וערבית, ומשמעותו שבזה הוא קורא לציבור לברך את ברכות ק"ש, ולכן אסור להפסיק בין 'ברכו' לברכות הללו. בשולחן ערוך ומפרשיו בסימנים סט ו-קלג מובא, שמי שלא שמע, או כשהציבור לא שמע, ברכו, שיכולים לומר 'ברכו' כדי להוציא את מי שלא שמע, ועד שישנן קהילות שאומרות ברכו תמיד אחר התפילה למטרה זו.
גם בין חסידי חב"ד בארץ הקודש בדורות קודמים היו שאמרו 'ברכו' בסיום התפילה, אך הרבי ביטל את המנהג הזה. הריטב"א כתב על מנהג זה "מנהג טעות הוא, וכבר מיחו בדבר הגדולים שהיו בדור". גם האדמו"ר בעל 'מנחת אלעזר' ממונקאטש שלל את המנהג לומר זאת בשביל יחיד מהטעם "שקדושות וברכו כאלו אינן פורחים לעילא".
אם כן ברור שבבית כנסת בנוסח חב"ד אין לומר 'ברכו', וגם אין להצטרף למי שאומר זאת. יחד עם זה, במכתבו בנידון מסיים הרבי את דבריו: "ודא למודעי על-דבר מה שכתב רבנו הזקן בשו"ע הנ"ל, שיש להזהר ממחלוקת בזה". על כן נראה, שאם יש בבית כנסת חב"ד מתפללים שאומרים 'ברכו', יש להזכיר להם בדרכי נועם לפני התחלת התפילה, שלמנהג חב"ד אין אומרים 'ברכו' זה.
מקורות: משנ"ב סי' נד ס"ק יג וסי' רלו ס"ק א. כתבי הריטב"א, פרק ששי אות א, עמ' קד. אגרות קודש כרך י' עמ' רצו. קצות השלחן סי' כד ס"י.
תחנון ביום החופה
תפילה, תפילין ובית כנסת
כ' בחשון התשע"ו 11/02/15
הרב יוסף ש. גינזבורג
השאלה האם המתפללים עם החתן ביום חופתו אומרים תחנון?
תשובת הרב
החתן עצמו אינו אומר תחנון מתפילת שחרית של יום החופה. הכול מודים שבתפילה שלפני החופה גם הציבור אינו אומר תחנון. כשהחופה נערכת אחרי מנחה, לדעת 'תרומת הדשן' אין אומרים תחנון גם בשחרית, וכן פסק אדמו"ר הזקן, וכן נוטה דעת המשנה ברורה. לדעת הרדב"ז והפרי חדש אומרים תחנון בשחרית (וכן פסק בילקוט יוסף).
כל זה אם החופה נערכת במשך היום . אם החופה נערכת בלילה , שעל-פי ההלכה זה כבר תאריך אחר, משמע מדברי הפוסקים שאומרים תחנון במשך היום. ויש פוסקים הסבורים שיש להימנע מתחנון רק בתפילת מנחה הסמוכה לחופה, כשרוב הציבור עומד להשתתף בחופה, וכל-שכן אם התפילה נערכת באולם השמחה. ויש מקילים להימנע מאמירת תחנון כל היום, מכיוון שכולו נחשב יום שמחה (ובפרט בקהילות שבהן חותמים על הכתובה מבעוד יום), וכן מנהג בעלזא ועוד.
מנהג זה האחרון מתאים למנהגן של קהילות חסידיות שבהן מקילים ונמנעים מלומר תחנון בכל מקרה שיש לזה טעם כלשהו, אבל למנהג חב"ד ועוד קהילות שבכל יום שאומרים תחנון אין מקילים בזה, גם בעניין זה צריך לכאורה להקפיד לומר תחנון כמשמעות דברי הפוסקים.
השאלה מי מהחזנים אומר קדיש שלם, כשלחזרת הש"ץ התחלף החזן?
תשובת הרב
כשהחזן המחליף המשיך עד הקדיש שלם, הוא אומר את הקדיש שלם.
גם כשהחזן המחליף ירד מהעמוד בסיום חזרת הש"ץ, מקובל שהוא יאמר את הקדיש שלם, אך אין זה מחייב. אם החזן שאמר את אשרי ובא לציון הוא אבל, הוא אומר את הקדיש שלם.
מקורות: פסקי תשובות סימן קכג סעיף ה ובסימן קלב סעיף כח.
כשאין תשעה עונים
תפילה, תפילין ובית כנסת
ג' בכסליו התשע"ה 25/11/14
הרב יוסף ש. גינזבורג
השאלה כשיש רק עשרה מתפללים והציבור הגיע לחזרת הש"ץ, אך אחד המתפללים עדיין לא התחיל שמונה עשרה, האם הוא יכול להיות החזן על אף שלא התפלל את תפילת הלחש?
תשובת הרב
במקרה זה יש לנהוג כך, שכן בדרך זו יהיו תשעה עונים שהם המינימום הנדרש להתחלת חזרת הש"ץ. מעלה נוספת היא, שגם אם אחד המתפללים לא יענה על ברכות הש"ץ לא תהיה התפילה "קרובה להיות לבטלה", כיון שזו התפילה האישית של העומד חזן, ולא רק חזרת הש"ץ.
מקורות: שוע"ר קכד,ג, קצוה"ש ר"ס כב.
קיצור דרך בבית הכנסת
תפילה, תפילין ובית כנסת
ה' בחשון התשע"ה 29/10/14
הרב יוסף ש. גינזבורג
השאלה האם מותר לעבור דרך בית כנסת כדי לקצר את הדרך?
תשובת הרב
מדיני קדושת בית הכנסת, שאסור לאדם לקצר את דרכו על-ידי כניסה בפתח שבצידו האחד של בית הכנסת כדי לצאת בפתח שמצידו השני, מה שנקרא בפי חז"ל "לעשות קפנדריא". הנזהר בזה זוכה לאריכות ימים.
אולם אם הייתה הדרך עוברת שם עוד קודם בניית בית הכנסת, מותר לעבור (ואין ראוי לעשות כן). ואם האדם לא נכנס לשם כדי לקצר את דרכו, מותר. ואם נכנס כדי להתפלל, מותר לצאת בפתח אחר מזה שנכנס בו, כפי שנאמר בבית המקדש (יחזקאל מו,ט): "הבא דרך שער צפון להשתחוות, יֵצא דרך שער נגב...", ויש בזה מצווה, מפני שבזה נראֶה שהוא מחבב את בית הכנסת.
ב'ביאור הלכה' מתיר אם האדם קורא פסוק, או שוהה מעט בבית הכנסת. אחרים דוחים זאת, שלא נאמר היתר זה אלא כשנכנס לשם כדי לקרוא לחברו וכדומה, אבל לא כדי לקצר את דרכו, ובוודאי אם עושה זאת בקביעות.
אולם כשאין אפשרות להגיע למקום מסויים אלא דרך בית הכנסת, יש מקום להקל על-ידי שהייה מועטה או אמירת פסוק, ובפרט אם האדם הולך לדבר מצווה, או אם רוצה לקצר את דרכו כדי להספיק להתפלל עם הציבור או להתפלל לפני סוף זמן קריאת שמע או תפילה.
איסור זה חל גם על תנועה בתוך היכל בית הכנסת, אם מקצר הילוכו ממקום למקום דרך הבימה, שיש בה קדושה יתרה, וכל שכן אם מקצר משם את יציאתו מבית הכנסת.
בימים שקוראים הלל שלם, נפסק בשולחן-ערוך: "ואין מפסיקין בו, אלא כדרך שאמרו בקריאת שמע...", ובימים שקוראים חצי הלל, נפסק שם: "שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם, אבל בעניין אחר לא יפסיק". וב'פרי חדש' שם כתב, שאמצע הפרק ו'בין הפרקים' דינם שווה בזה.
בשאלות ותשובות 'יביע אומר' הסיק מזה שב'חצי הלל' מותר לענות כל אמן, גם של 'תתקבל' ו'על ישראל', עוד יותר מבפסוקי דזמרה. אמנם העירו על זה שחידוש זה לא נזכר בפוסקים. ועוד, שבפרטי פסוקי דזמרה יש מנהגים שונים (ולכן מותר לענות בהם 'אמן' של ברכות, מכיוון שגם היא "כעין זמרה"), אבל מצוות הלל היא – לשבח את ה' בפסוקים מסויימים דווקא, וכדברי התוספתא: "ההלל אין פוחתין ממנו ואין מוסיפין עליו", ולכן דינו כברכות קריאת שמע, שגם הן שבח והודיה לה', אבל לא כל אמן מותר לענות בהן.
ובפרט לדעת הרמ"א ואדמו"ר הזקן, שמברכים על חצי הלל, הרי ההלל הוא רצף אחד, והברכה האחרונה של ההלל דומה לברכות קריאת שמע ולברכת ישתבח, בכך שאינן פותחות ב'ברוך' מכיוון שהן נחשבות "ברכה הסמוכה לחברתה" לברכה הראשונה.
השאלה האם למנהג חב"ד בארץ-הקודש מברכים הכוהנים את העם בכל יום, או רק בשבת, או רק בימים טובים?
תשובת הרב
מדברי הרבי בנדון[1] ברור, שאינו רואה את חילוקי המנהגים[2], אם נושאים כפים בכל יום או רק (בשבת וכו' או רק) ביו"ט - כמחלוקת בין א"י וחו"ל, אלא כמחלוקת בין הב"י (ומקורותיו, וסיעתו) והרמ"א (ומקורותיו, וסיעתו)[3]. על כן אמר ש"היו צריכים לנהוג גם בא"י" לשאת כפיים רק ביו"ט (וכך נהגו השלוחים הכהנים בצפת במשך השנים הראשונות, וכן הנהיג הרב יוסף הנדל שליט"א רב קהילת חב"ד מגדל העמק בקהילתו עד היום הזה). וכל עוד לא הנהיג המרא-דאתרא אחרת, ראוי לאנ"ש לנהוג כך.
כהן הנמנע מלשאת כפיו בגלל המנהג, צריך לצאת מבית הכנסת לפני שיקרא הש"ץ 'כהנים'[4]. ומכאן, שאם אין כהנים אחרים בבית הכנסת,שאז אין הש"ץ קורא 'כהנים' אלא אומר "או"א, ברכנו...", אין הכהן צריך לצאת מבית הכנסת.
כמובן, אם בא לבית הכנסת כהן שרוצה לברך בכל יום, אין למנוע זאת ממנו (ואז יצטרך הכהן מאנ"ש לצאת, כנ"ל).
[1]'תורת מנחם – התוועדויות' חכ"ט עמ' 40 (דיון נרחב ומקורות נוספים, ב'התקשרות', תרי"ד-תרכ"ה). ושם <בחלק כט>, שבמקום שהנהיגו לשאת כפיים בשבת, יברכו גם בשחרית.
[2]רמ"א ונו"כ או"ח סי' קכח סעיף מד, שו"ע אדה"ז שם סעיף נז.
[3]על-דרך עניין ברכת 'שהחיינו' בברית-מילה (שו"ע ורמ"א יו"ד סי' רסה ס"ז. שערי הלכה ומנהג חיו"ד עמ' רעז), שרוב האשכנזים באה"ק נהגו בדורותינו לברך כהב"י, ומאידך הספרדים בחו"ל נהגו תמיד לברך כהב"י, והרבי מסביר שאין לזה קשר עם א"י וחו"ל אלא עם דעות הפוסקים בזה.